אני מתה ממך...חחחחח
את הסיפור הזה נהגתי לספר לאוונגליסטים אמריקאים, כשהגענו למוצב 111 ברמת הגולן...
שם, במרומי המוצב, כשמביטים אל העמק שממזרח. קל להסביר עם מה התמודדו חיילי ומפקדי השיריון והחי"ר של אוקטובר 1973.
אל המראות של עמק פסטורלי כיום, מעל 50 שנה אחרי..., גם סיפרנו את המעשה שלא יאמן על אותו קצין זוטר שאסף את אנשיו... את הפצועים ואת הגופות אל הרק"מ (רכב קרבי משוריין) , חוצה את עיירת הרפאים חושניה עם הפנים אל מפקדת האוגדה בנאפח..., ובחושניה כוחות סוריים שהיו חלק מכוחות הפלישה לגולן... והשיירה הקטנה חוצה... בלי שנורה כדור אחד...!
לימים הובהר שהלוחמים הסוריים לא שמו לב לכח הצה"לי כי היו עסוקים בארוחת הבוקר שלהם.
ובכן,
מהכביש המזרחי שחוצה את הגולן לאורכו יוצא כביש צר, ארוך, ומשובש שאינו משרת אלה במקרה והמוצב 111 מאויש ולא... איננו מאויש...
כביש שמתחיל במי שיהיה ור ועולה אל התל/מוצב...
מקום קלאסי לספר את הסיפור שהבאת כאן... כי טרמפ ל- 111... ואם כבר חייל מצא טרמפ על עגלה... והגלגל נשבר (דרך משובשת)... כמה צחקתי...