אז ככה
בארגבל לא חטף כלום ונשאר יבש מההתחלה ועד לסיום הבדיקה. פעם אחת תפסתי לו את היד. זה היה לא באלימות. רק להבהיר לו שעלה על משהו. החצי כדור הרגעה היה כתוספת לבוקר ולערב. סוג אחר של נרקוטיקה. המיקס עבד טוב. נכון לרגע זה אני מרגישה מצויין וטפו טפו בלי שום כאבים שקשורים בבדיקה או במימצאים. אבל זה לא משנה את העובדה שהמוקד עדיין שם, אפילו השתקע עמוק יותר ממה שהיה לפני שנה. או כמו שבארגבל אמר - "זה מצב לדיון".... הוא היה יסודי מאין כמוהו. חביב, מצחיק ועדין. הבדיקה הפעם הייתה שונה מזו שלפני שנה כי האמת, רוב הזמן הוא בכלל בדק וגינלית במיני פוזיציות שיפות לשימוש בבית בלבד. הוא איתר מגוון הידבקויות ומוקדונים שבהחלט הרגשתי אותם טוב טוב תוך כדי. הטוסיקון נבדק ידנית פעמיים ופעמיים גם קיבל מנת מים הגונה. כדי לסיים את הבדיקה (שדרך אגב ארכה כשעה!!!!!) הוא צ'יפר אותי באולט' - תחת קצר ומכיוון שכבר הייתי ממש עייפה אז הוא לא נתקל בהתנגדויות שקשורות אלי, אלא רק במחסומים אנדואיים. גם הבטן עצמה עברה אול' יסודי עם 2 סוגים של מכשירים, והתבאסתי קצת כשלא נמצא שם תינוק וגם לא התגלה התאום שלי (איזו השערה פרועה של ליהי). המימצא שגדל לי בפרונט קיבל כזו מנה של החלקה שבשלב מסויים הוא פשוט נעלם למגע. אבל זהותו עדיין לא ברורה. מלבד קפה ומאפה לא הלכתי למסעדה כ האוטו במוסך ואני עצלנית, אז החלפתי את המתנה לעצמי בזריקת דקפפטיל בשביל להרגיע את הנפש והקטע המבדר בזה הוא, שתחזיקו חזק - ניתן לי אישור לדקא עד שנת 2010 !!!!!! אמא שלי ואני צחקנו מלא. אין ספק שלקופה כבר ממש נמאס ממני ולא אתפלא אם מתישהוא הם ישלמו לי רק כדי שאעזוב אותם במנוחה ואחליף קופה. אני רק מקווה שכשאלך להוציא ט. 17 למרפאת האנדו, המחשב לא יתחיל להעלות עשן וישרף במקום ברגע שיקלידו את מס' הת.ז שלי... סוף הסאגה נכון לשלב זה.