The Hairy Chicken
New member
"הם יפלו כמו צפלין מעופרת"
לד זפלין – הביוגרפיה
Your Time Is Gonna Come – זוהי רק ההתחלה בשנת 1963 הוקמה בעיר סוריי שבאנגליה להקת ה-Yardbirds. הלהקה התחילה עם הרכב שכלל את קית' רלף - שירה, אנת'וני טופהאם - גיטרה, כריס דרג'ה - גיטרת קצב וגיטרה בס, פול סמוול סמית' - גיטרה בס וג'ים מקארת'י - תופים. טופהאם בן ה-16 לא שרד זמן רב בלהקה ובסופו של דבר הוחלף על-ידי לא אחר מאשר אריק "יד-איטית" קלפטון. הלהקה החלה לגבש לעצמה סגנון והושפעה רבות מלהקות כמו ה-Rolling Stones והבלוז-רוק המחוספס שלה. משנת 1964 הוציאה הלהקה מספר אלבומים, ביניהם For Your Love מ-1965 שכלל את השיר אם אותו השם שהיה ללהיט ענק ו-Roger the Engineer מ-1966 שהיה לאחד מהאלבומים הפסיכדליים הראשונים אי פעם וגם הציג לראשונה את הגיטריסט הסופר מוכשר ג'ף בק. בשנת 1967 הצטרף ללהקה גיטריסט צעיר, אלמוני יחסית ומוכשר למדי - ג'ימי פייג' (נ' 9/1/1944). הלהקה הייתה כבר על סף פירוק, אך הספיקה להוציא עוד אלבום נוסף באותה שנה בשם Little Games. אלבום בהחלט לא רע שהכיל שירים יחסית פופיים וקליטים. כמו כן, מוסיקאי צעיר נוסף הידוע יותר בשם ג'ון פול ג'ונס (נ' 3/1/1946) עשה לאלבום String Arrangement. ג'ונס ופייג' עבדו יחד פעם נוספת בהקלטות האלבום Hurdy Gurdy Man של ה-Singer-Songwriter הבריטי דונובן ושם כרתו מעין ברית שאת הפרויקטים הבאים שלהם יעשו יחדיו. בקיץ 1968, נפרדו דרכם של חברי ציפורי החצר ופייג' והבסיסט כריס דרג'ה נשארו עם הזכויות המלאות לשם. יחד הם ניסו להקים את היארדבירדס החדשים ולשם כך חיפשו סולן ומתופף. הם רצו את הזמר טרי רייד ואת המתופף של פרוקול הארום בי.ג'יי. ווילסון, אך שניהם לא יכלו. לאחר זמן מה הלהקה בכל זאת מצאה זמר שקיבל המלצה מדרג'ה – רוברט פלאנט (נ' 20/8/1948) שעד כה היה חבר בלהקה שמה Hobbstweedle. מעט לאחר שפלאנט צורף ללהקה, דרג'ה פרש וג'ונס החליף אותו על הבס. כמו כן, פלאנט המליץ על מתופף שניגן איתו בלהקה מוקדמת – ג'ון "בונזו" בונהם (נ' 31/5/1948). הם היו צריכים לשכנע את אותו להצטרף, אבל בסופו של דבר (לשמחתנו) הוא נענה לשכנועים בחיוב. הם החלו להופיע תחת השם The New Yradbirds בסוף 1968, ומייד בסיום הסיבוב הופעות הקליטו את אלבומם הראשון בפחות מ-30 שעות. הלהקה כבר שינתה את שמה ל-Led Zeppelin, בעקבות הערה מרושעת של קית' מון – מתופף להקת The Who – שאמר שהם יפלו כמו צפלין מעופרת. אלבומם הראשון נקרא בשם הלהקה ויצא בינואר 1969, ויצא בלייבל הנחשב אטלנטיק שגם החתים אותם על חוזה. Four Sticks – שתיים ועוד שתיים הם ארבע האלבום הראשון של הלהקה, שנשא את שם הלהקה, היה להצלחה אדירה. חודשיים לאחר יציאתו, הוא כבר טיפס לראש המצעד האמריקאי וגם היה להצלחה אדירה בכל העולם. הלהקה המשיכה להופיע ובמהלך סיבוב ההופעות הקליטה את אלבומה השני שנשא את השם המסובך והמבריק – Led Zeppelin II. האלבום יצא באוקטובר 1969 והיה להצלחה גדולה, אף יותר מקודמו, בכל העולם. האלבום גם הציג את הלהקה כלהקה מגובשת לחלוטין מבחינה סגנונית, והמשיך את הקו הבלוזי של קודמו. הלהקה הפכה למוקד משיכה מבחינת הופעות, והם המשיכו להופיע במרץ רב. באוקטובר 1970, שנה לאחר אלבומה השני, יצא אלבומה השלישי שאף הוא נשא שם מסובך – Led Zeppelin III. הלהקה המשיכה להתפתח מבחינה מוסיקלית ויצירתית, והפעם לכיוון הפולק הבריטי. גם האלבום הזה הצליח רבות, וטיפס כמו קודמו למקום הראשון במצעד האמריקאי. באלבומה הרביעי, שיצא בנובמבר 1971 – שנה וחודש לאחר קודמו, הלהקה נתנה את אלבומה המגובש ביותר ואם לא הטוב ביותר, אז הכי נגיש לקהל הרחב. האלבום נקרא בשם שלא ניתן להגות, כיוון שהכיל פשוט ארבעה סמלים – אחד לכל אחד מחברי הלהקה. נהוג לקרוא לאלבום Led Zeppelin IV, Untitled, Zoso או Four Symbols. למרות שלא טיפס למקום הראשון במצעד האמריקאי (הוא הגיע "רק" לשני), אחד השירים מתוכו – Stairway to Heaven – שלא יצא מעולם בסינגל אגב, נהיה לשיר המושמע ביותר ברדיו שלא יצא בסינגל וללא ספק המפורסם ביותר של הלהקה, על אף אורכו הרב יחסית – כשמונה דקות. הלהקה החלה להופיע פחות ופחות,אך הופעותיה היו עדיין מוקד משיכה אדיר, ובצדק.
אין דוגמא מאלפת יותר לריכוז האינטנסיביות הבלתי יאמן בביצוע שלו מהשיר "Slow Dancer" שיכול באמת להיות שהוא מהווה את השיא באלבום. בליווי שני גופי מתופפים שיושבים מאחוריו: פיל "ג'יזס הוא מכיר אותי" קולינס ו קוזי "אוהב לרקוד על הרבה חתונות" פוואל, פלאנט דוקר את הרגש שלנו בצורה בלתי ניתנת לתפיסה. משילוב של מוטיבים מזרחיים ורוק כבד עם ריף עוצמתי יש לנו פה אנרגיות שמספיקות להטעין את תחנת הכוח בחדרה. יש שם את אותו ניצוץ, את אותם רגעים קסומים הנסתרים כל כך מהבנה של מישהו רגיל כמוני, כמוך... רק לשמוע את החזרה של הריף הרפיטיבי ואז הכניסה של הקול העצום הזה חזרה לשירה... אני מניח שזה דומה להרגשה של אותו רגע בסוף "Kashmir" בו פלאנט זועק: "When I'm on, when I'm on my way…."ולמי שמבין על מה אני מדבר, אין מה להוסיף. רציתי להתאפק, אני מודה, אך לא יכולתי לעמוד בפיתוי להביא עוד כמה דוגמאות לאותה הרגשה ש"זה" באמת נימצא כאן. "זה"- הוא אותו הקסם המסתורי שנוחת אחת ל... קבלו את אחד מאלבומי המופת הייחודיים, המרשימים, הרבגוניים והסבנטיים ביותר של שנות האייטיז: Pictures At Eleven. יש מושג, שהוא פרי דמיוני המעוות שנקרא בפי רוב אנשי הקשת המוסיקלית: "מעברי פלאנט", שכפי שלא קשה לנחש, אותם "מעברים" קרואים על שמו של ממציאם המקורי. כהגדרה במילון המושגים שלי, הכוונה לאותם שינויי גווני קול, אותם 'מעברים' או 'מנעדים' שמתרחשים בתדירות לא קבועה וגורמים למאזין את אותה תחושת כיף בלתי מוסברת וכמו כן רצון לחקות את הזמר בצורה מדויקת וכמובן כושלת. כן, אני מתחיל להיכנס לפרטים ודקויות שאולי נשמעים טרחניים ובלתי מובנים עכשיו אבל כאשר שומעים דברים כמו "Burning Down One Side" יש סיכוי שהתמונה מתבהרת. אז עלתה השאלה הבלתי אפשרית: עם איזה אלבום להתחיל לשמוע את זפלין? אז כאן אני מאמין שאני מציג את התשובה ל: 'איזה אלבום לשמוע אחרי ששמעת את כל האלבומים של לד זפלין?' שנעבור לפינת הפרסומת הסמויה שלי? "מי שאהב את Since I've Been Loving You , מי שהזיל דמעה בזמן Ten Years Gone , מי שטען בכל תוקף שנכנס לו משהו לעין לרקע הגיטרה של The Rain Song , לא יוכל להישאר אדיש לצלילי – Moonlight In Samosa !!! " " Will you stop will you wait a minute please remember, can you stop, Can you just give me, one minute to explain I will not cause a fuss, I will not rock the boat, believe me darling, oh what is what was it's all the same"