מרכוס אורליוס
New member
שבוע הספר
מענין אם זה, כלומר ההערכה לספרים, היא סוג של שארית (טובה?) מהעולם החרדי. קטיגורית, אי אפשר להתכחש, דתי/חרדי שגדל על ספרים (גם אם מסוג מאוד ברור ומצומצם בגיוונו) יש בו נטיה גדולה יותר לחבבם, לאוספם וכו'. אמנם גם חילונים ממשיכים לקנות ספרים, אבל כשאתה נכנס לבית "חילוני" ממוצע (יש כזה דבר בכלל?) הספריה די עלובה על פי רוב. אני, באופן אישי, בהיכנסי לבית חדש, תיקף רץ אצל הכוננית. כאילו ספרי המקום מספרים לי עליו ועל בעליו. מה הוא/היא קוראים? מה ישלו בספריה? איך הם מסודרים? גם אני אוהב ספרים ויש לי כמה בבית. ועוד, יש לי הרגשה שהערב, בחור ירושלמי צעיר אחד (צעיר? נו, באמת) הולך, שוב, להפסיד הרבה כסף ב"שבוע הספר". אבל אצלי, לא אחת, קנייה אובססיבית של ספרים היא לא רק אהבת ספר, אלא גם פונקציה של מילוי איזו ריקנות דיכאונית. במידה לא מבוטלת סיפור ספרייתי הוא גם סיפור הנסיונות הפטתיים להתמודד עם איזו חור עמוק, פנימי, בלתי ניתן למילוי. אני קונה בלהט, כמכור לטיפה מרה או למוצק אבקתי, שב הביתה עמוס ניילונים, ממהר לסדרם בספרייה, ואחר כך נופל עלי, לא אחת, חושך גדול ועמוק. אני יודע, הקנייה ו"הבעלות" החדשה לא באמת רפאוני. ספרי בישול הם הלהיט הקבוע. העם הטורף. הרעב, הזולל וסובא. גם "חזרה בשאלה" היא נושא חם ורייטינגי. מה בדבר איזה ספר בישול ליוצאים בשאלה? מתכונים מרדניים? עשוי להיות רב מכר. אגב, ההיפך מרב מכר זה אתאיסט מכר? כמעט שלא רוכש ספרי פרוזה חדשים. על שירה ומחזות גם פילוסופיה די ויתרתי. כך שהמלאי היום (ובעשרת הימים הקרובים) יהיה שוב, מן הסתם, ספרי עיון בתחום היהדות (מקרא, חז"ל, ימי הביניים) והיסטוריה (של עם ישראל בעיקר), אולי איזה פסיכולוגיה. הולך לקנות סיגריות. כן שבוע הספר לא שבוע הספר יהודי גם צריך לעשן קצת.
מענין אם זה, כלומר ההערכה לספרים, היא סוג של שארית (טובה?) מהעולם החרדי. קטיגורית, אי אפשר להתכחש, דתי/חרדי שגדל על ספרים (גם אם מסוג מאוד ברור ומצומצם בגיוונו) יש בו נטיה גדולה יותר לחבבם, לאוספם וכו'. אמנם גם חילונים ממשיכים לקנות ספרים, אבל כשאתה נכנס לבית "חילוני" ממוצע (יש כזה דבר בכלל?) הספריה די עלובה על פי רוב. אני, באופן אישי, בהיכנסי לבית חדש, תיקף רץ אצל הכוננית. כאילו ספרי המקום מספרים לי עליו ועל בעליו. מה הוא/היא קוראים? מה ישלו בספריה? איך הם מסודרים? גם אני אוהב ספרים ויש לי כמה בבית. ועוד, יש לי הרגשה שהערב, בחור ירושלמי צעיר אחד (צעיר? נו, באמת) הולך, שוב, להפסיד הרבה כסף ב"שבוע הספר". אבל אצלי, לא אחת, קנייה אובססיבית של ספרים היא לא רק אהבת ספר, אלא גם פונקציה של מילוי איזו ריקנות דיכאונית. במידה לא מבוטלת סיפור ספרייתי הוא גם סיפור הנסיונות הפטתיים להתמודד עם איזו חור עמוק, פנימי, בלתי ניתן למילוי. אני קונה בלהט, כמכור לטיפה מרה או למוצק אבקתי, שב הביתה עמוס ניילונים, ממהר לסדרם בספרייה, ואחר כך נופל עלי, לא אחת, חושך גדול ועמוק. אני יודע, הקנייה ו"הבעלות" החדשה לא באמת רפאוני. ספרי בישול הם הלהיט הקבוע. העם הטורף. הרעב, הזולל וסובא. גם "חזרה בשאלה" היא נושא חם ורייטינגי. מה בדבר איזה ספר בישול ליוצאים בשאלה? מתכונים מרדניים? עשוי להיות רב מכר. אגב, ההיפך מרב מכר זה אתאיסט מכר? כמעט שלא רוכש ספרי פרוזה חדשים. על שירה ומחזות גם פילוסופיה די ויתרתי. כך שהמלאי היום (ובעשרת הימים הקרובים) יהיה שוב, מן הסתם, ספרי עיון בתחום היהדות (מקרא, חז"ל, ימי הביניים) והיסטוריה (של עם ישראל בעיקר), אולי איזה פסיכולוגיה. הולך לקנות סיגריות. כן שבוע הספר לא שבוע הספר יהודי גם צריך לעשן קצת.
