שבוע הספר

[uri80]

בוכרי, תמנה.

לפחות משהו מעניין? יש משהו בדבריך. לגברים זה לא ממש עוזר, קוף שעיר ישאר קוף שעיר, אבל לבני אדם באופן כללי ספרים לא מזיקים מדי.

 

[מרכוס אורליוס]

שאשעמם למות את הציבור?

כתב סופר על התורה - ב"כ. בעש"ט על התורה - ב"כ. (לפני חמש שנים בהתקפה משולחת רסן מכרתי (על המשקל - 5 ש"ח הספר) כ - 600 ספרים רובם ספרי קודש. רובם כאלבה שאין לי בהם ענין עד היום. אבל מקצתם, כמו פרשנות על המקרא, רמב"ם, טור, מהר"ל וכו' חסרים לי ואני קונה אותם בשנית. "ספר הזכירה" (סליחות וקינות) לר' אפרים מבונא. "חזון עזרא".(ובכך אנ ימשלים את כל הספרות בעברית על הספרים החיצונים). "הגולם מפראג ומעשים נפלאים אחרים" מאת י.י. רוזנברג. מישהו אתי עוד? "מחקרים בדמונולגיה של גרשום שלום. "מצפונות צפת". "מסע תענוגות לארץ הקודש" - מארק טווין. "אוגוסטינוס" של הנרי צ'דוויק. נראה לי שווה ביותר. וזול. למלך אדוני" - מכתבי אל עמרנה.(יאמי). "שבתאות היבטים חברתיים" - ברנאי. "קונקורדנציה על לשון תרגום אונקלוס" - ב"כ.(של קוסובסקי) עוד משהו על הירושלמי.(של הנ"ל). עוד כמה על המקרא. בטוח שזה עוד מעניין אותך? פעם הבאה - לא לשאול!

 

[שקטים סוערים]

ההתייחסות שלך לקניית ספרים היא כמו ההתייחסות

לקניית דיסקים, רק שאני ענייה ולא ממש יכולה לאפשר לעצמי לקנות. הדיסק הלפי אחרון שקניתי נקנה בשבעה של סבתא שלי ובמשך הימים האלו שמעתי אותו, מה שדי לא מקובל לעשות באבל, אבל כל אחד והאבל שלו. אצלי זה דווקא כן ממלא מעט את הריקנות. אם אתה אוהב ספרי פסיכולוגיה אשמח אם תמליץ על משהו. אהבתי את הכתיבה שלך

 

[מרכוס אורליוס]

אמרי נא מה את אוהבת בפסיכו.. ואדע להתאים.

 

[כיפה שקופה]

ורק אני בקצב איטי

מתמכר לספר פעם בכמה חודשים. אבל מתמכר, פותח, מתחיל לקרוא, ולא יכול להניח את הספר. כך קרה לי עם הספרים המדהימים של חיים באר, כך קרה לי עם אהוב לבי, צ'אצ'קעס. (הלא הוא ש"י עגנון) וכך קרה לי לא מזמן עם "כימים אחדים" של מאיר שליו. ספר קסום. אבל אם אני מתחיל והקריאה לא קולחת, אנני יכול לאנוס את עצמי לקרוא. לשוא ימתין הספר ליד מיטתי, ייסחב עימי בילקוטי. ולא אעיין בו. לפעמים אפתח אותו לרגע. אציץ ואפגע. ואגב אם כבר עושים כאן השוואה מסוימת בין ספרות יהודית "קדושה" (סוו קולד) לשאר מינים מעניין ללמוד את עגנון. לקרוא אותו תמיד כיף. אבל בשנה שעברה היה לי קורס בעגנון. לימד אותו עו"ד המכונה גם רב בשם עזרא שרייבר הנ"ל (עזרא) גם בקי במקורות היהודיים, מה שהפך את הלימוד ליותר מפרה ויותר כיפי. לצד ציניות אין סוף, ניכרת אצל עגנון בקיאות גדולה מאוד במקורות, והוא מדבר ורומז על סיפורים מהמקורות/ הלכות/ מיתוסים ושאר ירקות, לא אחת בספריו ובסיפוריו. פעם בקריצה, פעם בחיוך, בציניות, בביקורתיות ובאלף דרכים אחרות. היה כיף לא נורמלי ללמוד אותו כמו שלמדים דף גמרא. אישיות קסומה, שגם חיה בקונפליקט גדול לכיפה שעל ראשה, למיטב ידיעתי הוא הוריד את הכיפה שעל ראשו לתקופה מסויימת, היה מעשן בשבת בשירותים בתור נער כדי שלא יראו אותו, וכמדומני שבערוב ימיו החזיר את הכיפה, כך על כל פנים הוא מצולם בשטר של 50 ש"ח עם כיפה על הראש. אמרתם קריאה? אמרתם עגנון.

 

[מרכוס אורליוס]

כמה הערות בהולות

1. המיקס הבלתי אפשרי הזה. עגנון - באר - שלו. התחלת בענק, המשכת בסופר גדול מאוד וגמרת במה? בליצן החצר? (אבל לשלושתם יש עברית יפה - גם זה קשר אפשרי). להגיד שעגנון היה בקי במקורות... נו, אני משער שזה חידוש ענק (של המרצה?) בוא לא נגזים עם "כל המקורות" אבל את "שמע ישראל" הוא מן הסתם הכיר איכשהו... אגב, חלום חייו של עגנון היה להילמד בבתי מדרש כאילו הוא דף גמרא. לא יודע שהוא עישן בשירותים בהיותו נער. אגדה, שמסופרת כמעט על כל "משכיל" ולא משכיל באשר הוא. לבטח בתקופת גרמניה וגם בתחילת תקופת יפו הוא לא היה מה שנקרא "אדוק". (מן הסתם בין השנים 17 - 25 לערך). אחר כך שמר תורה ומצוות במלוא מובן המילה. (ועל אמונתו של עגנון על שלל הקונפליקטים שלו - נכתבו ספרים רבים ומאמרים אינספור). לגבי היותו אישיות קסומה, ובכן, לא היכרתי אותו אישית, אבל משלל הסיפורים עליו (כולל סיפורים שלו על עצמו) עולה דמות של אדם אגוצנטרי ומגלומני - עד קצה גבול הקיבולת של שני המושגים האלה. משער שלא היה בא לי להיות אשתו, בנו, בתו, וכיוצא בהללו. להיות קורא שלו - לרוב, זו חוויה בלתי נשכחת. שבת שלום.

 

[כיפה שקופה]

כמה תשובות בהולות

המיקס הבלתי אפשרי? כבר אי אפשר להתחבר לכמה סגנונות? אם אני נהנה מהם? כל סגנון וההנאה שאני שואב ממנו. על עגנון אין צורך לדבר, (אבל אדבר בכ"ז תכף.) מחיים באר נהניתי מאוד מאוד משלושת ספריו שקראתי. וגם משליו. יש לו ספרים קלים, וספרים קשים. אני שונא את ההערות השמאלניות מאוד שלו בטורו בידיעות אחרונות, אבל הוא יודע מה שהוא מדבר, וכותב יפה מאוד. אגב, ההערה על המקורות היתה צינית? כי מעיון קצת מעמיק בספוריו של עגנון, אפשר לראות מה שקוראים אצלינו בקולנוע, לדבר עם- עגנון מדבר הרבה עם מדרשים, עם הלכות ועם אגדתות מהגמרא. לא הרבה, הרבה מאוד. עוד יותר מזה הוא מתכתב עם העולם היהודי על כל צורות החיים שלו. העניין של הסיגריה בשירותים לא ממש רלוונטי. ולגבי האישיות, טוב סיפור זכיתו בפרס נובל יעיד על כך יותר מהכל, אתה בטח יודע שהוא זכה בפרס נובל יחד עם עוד מישהי, הוא התלונן שעד שהוא כבר זוכה בפרס, הוא צריך להתחלק עם מישהי שלא מגיע לה. אנחנו גם יודעים את זה כמו שאמרת מסיפוריו שלו, בוא נגיד את זה יפה- היתה לו מודעות עצמית גבוהה. גם על ענייניו עם נשים הילכו סיפורים למרות שהיה נשוי. ובכל זאת, אני חושב שאישיות קסומה זה לא אומר טהורה וזכה. זה אומר קסומה, מעניינת, אני חושב שלהיות מי שכותב כך, ועושר כזה של אוצר כתיבה, זה אכן קסם. אני מכיר איזה בןאדם, חרא של בנאדם, מתייחס מזעזע לכל הסובב אותו, אבל הוא כריזמט בצורה שאי אפשר להבין. הוא משקר ובוגד כל הזמן באנשים, והם לא עוזבים אותו. יש בו משהו, למרות החרא. ובוודאי שלא הייתי רוצה להיות בן/בת שלו ובטח לא אשתו. אני נהנה מאוד לעבוד איתו פעם ב. כי איך כתוב ר' מאיר, רימון מצא. תוכו אכל, קליפתו זרק.

 

[בעל מלמד]

קדושת הספר

מדי שנה בסביבות שבוע הספר מתחיל הדיון מחדש: הדור הצעיר לא קורא - אוי ואבוי לנו. ואני אומר: אין שום דבר טוב בקריאה ואין שום דבר רע באי-קריאה. אני מכיר אנשים מדהימים, רחבי אופקים וכו' שקוראים ספר אחת לשנה, ואני מכיר אנשים מגעילים וצרי אופקים שספר לא מש מידיהם. אני אישית כמעט ולא קורא היום. האינטרנט ביטל אצלי כמעט לחלוטין את הצורך לקרוא. ניתן לקרוא באינטרנט עולם ומלואו, וניתן לסור לחנויות ספרים ולקנות בהם רומנים סוג ז'. שבוע הספר הוא שבוע קידום מכירות של ההוצאות לאור, ואין בו שום אלמנט לאומי או משהו כזה. מעניין איך כל שנה מצליחות ההוצאות לאור להפוך את האינטרס המסחרי שלהם לעניין לאומי. לסיכום, לי אין ההערכה לספרים (אלא רק הערכה לספרים טובים)- ככה שאין לי תשובה לשאלה

 

[קופיפלה]

טינטין והאי השחור או

אסטריקס ומרבד הקסמים