חתולה שחורה
New member
שאנטי-שאנטי
שאנטי-שאנטי
אין לי שום דבר נגד אנשים שחיים ב אחד גדול משלהם, בועה רוחנית והמון ריח של קטורת. אבל חברים יקרים, התופעה של להיות ב``היי``, להיות אופטימים, ללבוש ג`ינסים עם פרחים, סחבות לבנות ובגדים מתרחבים, מתחילה להתפשט בצורה מזעזעת לכל עבר. מישהו אמר סיקסטיז? לא, זה כבר משהו שונה. זה לא שאנחנו חיים בשוויץ ויכולים להרשות לעצמנו להרכיב משקפיים ורודות ולענוד סימן של שלום על הצואר. אז נכון, אולי אצלי המיסטיות הזאת משפיעה יותר (בניגוד לטענה שהכל מתחיל ונגמר בשינקין) בגלל אזור מגוריי וההשפעה הקיבוצית (חולצות גזורות), אולי זה הטרנד החדש של קניית רהיטים אינדונזיים ותלייה של לוכד חלומות טובים מעל הראש, אולי זה בעצם הפסלים האינדיאנים האלו שמופיעים בכל חור, אבל המחשבה הזאת של: ``אני לא כמותכם, אני מעצב את הבית בפאנג שוי ומצביע עלה ירוק`` תשאירו אותה להודו ולמזרח הרחוק, תנו לי לחיות עם שינקין, קניונים, רדידות, כסף והמון לחץ. אולי זה הגיע אלינו כמו מגיפה מחוזרי הודו שהלכו לתפוס ראש ולמצוא את עצמם באשראם. אולי כל המתנות שהם הביאו לדודים מראש פינה התחילו לעבור ידיים ואנחנו רואים תוצאות בשטח. תיכף אנשים ישירו במושב האחורי של האוטובוס סרי סרי (או לפי התסריטאים של תלמה: ``נודלס תלמה קה, נשנש בליסטיקה``. והפרסומת הזאת, גם היא סממן רוחני) או איצי`קידנה ויעזבו את הגדי והמעיין ומתנת הבר מצווה כבר לא תהיה טיסה לפריז לראות את מיקי ומיני, אלא טיסה לבומביי. שאף אחד לא יגיד שהוא לא נדבק במחלה האלטרנטיבית הזאת. כולכם טעמתם תה ירוק, רובכם גם לבשתם בקיץ שמלה לבנה אורירית שכזאת ואני מכירה כאלו שהולכים יחפים ובטח כמה מכם חושבים שרוחניות זאת דרך חיים מעניינת ויפה. זאת לא התופעה שמפחידה אותי, זה גם לא האנשים, זה אפילו לא הרהיטים האינדונזיים שבלילה נראים יותר כמו מפלצת הקרח מהמומינים, זאת האופנה. אבל אני בטוחה שזה יחלוף, אחרי הכל, גם מיסטיקה, חופשיות ואי-אכפתיות ממראה חיצוני זאת קלישאה. או אולי סוג של אופנה? ואם זה כן סוג של אופנה, האם אנחנו לא מועדכנים? לפחות אנחנו לא עדר מושפע.
שאנטי-שאנטי
אין לי שום דבר נגד אנשים שחיים ב אחד גדול משלהם, בועה רוחנית והמון ריח של קטורת. אבל חברים יקרים, התופעה של להיות ב``היי``, להיות אופטימים, ללבוש ג`ינסים עם פרחים, סחבות לבנות ובגדים מתרחבים, מתחילה להתפשט בצורה מזעזעת לכל עבר. מישהו אמר סיקסטיז? לא, זה כבר משהו שונה. זה לא שאנחנו חיים בשוויץ ויכולים להרשות לעצמנו להרכיב משקפיים ורודות ולענוד סימן של שלום על הצואר. אז נכון, אולי אצלי המיסטיות הזאת משפיעה יותר (בניגוד לטענה שהכל מתחיל ונגמר בשינקין) בגלל אזור מגוריי וההשפעה הקיבוצית (חולצות גזורות), אולי זה הטרנד החדש של קניית רהיטים אינדונזיים ותלייה של לוכד חלומות טובים מעל הראש, אולי זה בעצם הפסלים האינדיאנים האלו שמופיעים בכל חור, אבל המחשבה הזאת של: ``אני לא כמותכם, אני מעצב את הבית בפאנג שוי ומצביע עלה ירוק`` תשאירו אותה להודו ולמזרח הרחוק, תנו לי לחיות עם שינקין, קניונים, רדידות, כסף והמון לחץ. אולי זה הגיע אלינו כמו מגיפה מחוזרי הודו שהלכו לתפוס ראש ולמצוא את עצמם באשראם. אולי כל המתנות שהם הביאו לדודים מראש פינה התחילו לעבור ידיים ואנחנו רואים תוצאות בשטח. תיכף אנשים ישירו במושב האחורי של האוטובוס סרי סרי (או לפי התסריטאים של תלמה: ``נודלס תלמה קה, נשנש בליסטיקה``. והפרסומת הזאת, גם היא סממן רוחני) או איצי`קידנה ויעזבו את הגדי והמעיין ומתנת הבר מצווה כבר לא תהיה טיסה לפריז לראות את מיקי ומיני, אלא טיסה לבומביי. שאף אחד לא יגיד שהוא לא נדבק במחלה האלטרנטיבית הזאת. כולכם טעמתם תה ירוק, רובכם גם לבשתם בקיץ שמלה לבנה אורירית שכזאת ואני מכירה כאלו שהולכים יחפים ובטח כמה מכם חושבים שרוחניות זאת דרך חיים מעניינת ויפה. זאת לא התופעה שמפחידה אותי, זה גם לא האנשים, זה אפילו לא הרהיטים האינדונזיים שבלילה נראים יותר כמו מפלצת הקרח מהמומינים, זאת האופנה. אבל אני בטוחה שזה יחלוף, אחרי הכל, גם מיסטיקה, חופשיות ואי-אכפתיות ממראה חיצוני זאת קלישאה. או אולי סוג של אופנה? ואם זה כן סוג של אופנה, האם אנחנו לא מועדכנים? לפחות אנחנו לא עדר מושפע.
