(המשך)
א. ותק בתחום - מו"ד לצורותיו היה בסביבה הרבה, הרבה זמן. העובדה בשטח היא גם שהרבה שחקנים שלו (בעיקר הותיקים) תוקעים את הראש במו"ד ולא מוכנים להוציא אותו ואפילו להכיר משהו אחר. הם נשארים עם מו"ד ועוקבים בדקדקנות אחרי ההרחבות שלו. הם גם לא מעטים, כפי שניתן להיווכח מפורומים באינטרנט, שיחות עם שחקנים במציאות וכל מני כנסים למיניהם. עבורם, מו"ד מספק כל מה שהם צריכים או רוצים לשחק. חוץ מזה, כשאומרים "משחק תפקידים", האסוציאציה הראשונה שעולה לראש להרבה אנשים היא שחקנים שמשחקים חבורה ססגונית שמשוטטת במבוך. ככה הספרות והקולנוע גם מכירים את משחקי התפקידים. ב. הוא דוחף את עצמו בצורה טובה - תעבור על מדף משחקי המחשב שלך, כמה משחקים מבוססים בעקיפין על מו"ד, כמה מציגים עולם פנטזיית נוסחא, כמה אפילו מבוססים ישירות על המשחק? יותר מדי. עזוב שרובם "משחקי תפקידים" כמו שDuke Nukem הוא מותחן פסיכולוגי. גם אם על המדף הספציפי שלך אין הרבה כאלה, אם תלך לחנות מחשבים או תעבור על משחקים באתר של חנות כזו, אתה תוכל לראות את זה. לבתי ספר יש בד"כ חוגי מו"ד באדיבות חברות נוראיות שמספקים לך משחקים באיכות ד' אבל בכל זאת מצליחים לאגד קבוצות של 40 ילדים לשה"מ. על מבוכים ודרקונים עשו לפחות שני סרטים זוועתיים אומנם, אבל השם של המשחק עדיין הגיע להוליווד - מקור ההשכלה של הרבה אמריקאים (וישראלים). ג. הייתה מיני-סדרה על V:tM בעבר - היא נקראה Kindred: The Embraced והיא הייתה אופרת-סבון רדודה עם תסריט סוג ג' ושחקנים סוג ב'. לא רק שהיא היתה מבוססת באופן חופשי על המהדורה הראשונה של המשחק (הסדרה יצאה בתקופת המהדורה השנייה), היא עשתה את זה באופן די רדוד וחסר טעם. במקום להיות סדרה על ערפדים, היא הפכה לסדרה על מערכות יחסים פסבדו-רומנטיות בין כמה דמויות די שטחיות והמון שטויות ברקע שמבין אותן רק מי שהייתה לו היכרות בסיסית עם המשחק. הפרק האחרון טמן כמה הפתעות די קטנות באיחור אופנתי מבחינת העלילה אבל בגדול גם זה לא הפך את התכנית למעניינת יותר. אני חושב שאפילו שם התוכנית תרם לכשלונה - הוא לא מדבר לאף אחד, אין לו שום משמעות מחוץ למשחק והוא לא מעניין. הוא גם לא מרמז על תוכן התכנית או משהו כזה. תוסיף לזה דיאלוגים משמימים, אפקטים זולים משנות התשעים ואת העובדה שהערפדים מסתובבים באור היום (בעזרת התירוץ העלוב "אם שתינו לא מזמן, אנחנו יכולים להסתובב באור היום" - לעזאזל) ובכל פרק חייב איזה "שד" או ערפד למות (סטייל "מכושפות", שהסדרה הקדימה). הפרק בו שני נוספרטו מתכוננים לפולחן שטני, שבסופו הנסיך בעצמו הגיע כדי להילחם בדו קרב עם המנהיג, במיוחד היה בסגנון "מכושפות". לVampire גם היו שני משחקי מחשב שמבוססים עליו, הראשון - Redemption - היה בסך הכל "דיאבלו רק בעולם אחר". הוא הכיל עלילה מקרטעת שכנראה נכתבה על ידי חבורת חנונים תיכוניסטים על קראק, דיאלוגים זוועתיים ודי מטומטמים ומשחקיות מאוד דפוקה (לך לX, כסח 30 Y, המשך). השני, Bloodlines, אומנם היה שיפור אדיר מכל הבחינות. משחק באמת טוב. אבל עדיין, עלילה קצת נמוכה, גרפיקה קצת בעייתית (אם כי זה אחד המשחקים הראשונים בהם ראיתי כמות פירוט וחלקות עד לתנועות השפתיים של הנסיך והבעות הפנים המורכבות) ומשחקיות די מוגבלת (אם כי כעת לא אולצת תמיד לכתוש את דרכך - המשחק הציע לפחות שלושה פתרונות שונים לכל מצב: התגנבות, שכנוע או שימוש בכוח פיזי, רק לעיתים רחוקות היית נכנס למצבים בהם רק אחד או שניים מהאפשרויות היו ניתנות ליישום). הוא פשוט לא עשה מספיק רעש כשהוא יצא, מה גם שהחברה שייצרה אותו הביאה לנו אותו מלא בבאגים כמו כל המשחקים שלה והיא גם פשטה את הרגל זמן קצר לאחר יציאתו. Bloodlines היה בעל הזדמנות אחת לתפוס קהל, אבל הוא לא ממש דייק במטרה.