אכלתי והכנתי רבות כאלה בעבר, ולא נראה לי שמתאים לשבת
זה היה הקינוח האולטימטיבי בכל החתונות והאירועים היהודיים בפריז בשנות השבעים-שמונים, לפני שהתפתח מטבח כשר מודרני יותר.
אין מישהו שטעם את זה ולא הכין אלסקה בבית.
זה משהו פשוט יחסית לקינוחים של ימינו וכל הטריק הוא באפיה בחום גבוה ממש ברגע ההגשה.
זה משהו שלא שמים על מזנון וזה לא מחכה על השולחן. אלא, הסועדים יושבים ומחכים ואז פורסים ומגישים לכולם במהירות.
למי ששומר שבת, אין לעוגה הזו ערך מוסף ולכן, אם כבר הכנת, הייתי עושה משהו הפוך בכלל, אם זה אפשרי...
אולי להכין מראש גנאש שוקולד ולשמור חם בתוך כלי אחר או בדרך שלא תשרוף את השוקולד.
וליצוק את הסירופ החם. זה ישלב חם-קר.
כי חייבים לצפות במרנג רק לקראת ההגשה. זה אומר שצריך לבצע את ההקצפה של החלבונים כשהאורחים אוכלים את המנה העיקרית, ואז לשלוף מהמקפיא את העוגה עם הגלידה.
לצפות היטב את העוגה מבלי להשאיר נקודה או סדק ללא ציפוי. המרנג הוא המבודד שמונע את המסת לב העוגה.
אז מעבירים ישר לתנור/גריל לוהט לכמה דקות, רק לצריבה וחימום קצר של השכבה החיצונית.
יש כאלה שיוצקים מסביב אלכוהול ומדליקים אותו כמו שמכינים "פלמבה".
אם כבר התאמנת, מקווה שתמצאי הזדמנות להכין ביום חול.
לו אני במקומך, הייתי משאירה את זה במקפיא לפורים כי זה קינוח בתחפושת... ואז תוכלי להגיש את זה ישר מהמקפיא, דרך המרנג והגריל.
