שאלת סקר....

MommyHug

New member
שאלת סקר....

לאלו מכם שנמצאים בטיפול לפחות 10 חודשים... אם פתאום מאיזו שהיא סיבה, יפסיקו לכם את הטיפול, בלי הכנה מוקדמת, איך תרגישו? תתפרקו? תמשיכו הלאה? יכאב לכם? ועוד שאלה..... לכל אלו שבטיפול- כמה שעות ביום אתם חושבים על: מה שדיברתם בטיפול/ מה שהמטפל אמר/ מה שאמרתם למטפל/ על המטפל/ על הפגישה הבאה/ כל דבר שקשור לטיפול.
 
טוב אני ראשונה ../images/Emo9.gif

אני מתחילה שנה 3 של טיפול, ובמידה והיו מפסיקים לי אותו בלי הכנה מוקדמת, אני ארגיש ממש ממש רעה, כמובן שאתחיל להאשים את עצמי קודם כל, אני אתאכזב, ארגיש נבגדת, אכעס ואהיה מתוסכלת. סביר להניח שאני גם אתפרק.. זה ממש ישבור אותי בעיקר בתקופה הזו שאני בטוחה שכלום לא הולך ובעצם המקום היחידי שטוב לי עכשיו - זה בטיפול. המחשבה על הטיפול.... אממממ... בדר"כ אחרי הפגישה מיד שאני יוצאת, אני חושבת על כל מה שנאמר ממ שמההתחלה. אח"כ אני טסה ישר לעבודה ובלילה כשאני חוזרת.. הכל חוזר לי.. כל השיחה, התגובות שלנו... במהלך השבוע לא יודעת אם יוצא לי לחשוב הרבה על הטיפול.. אבל אני בהחלט מוצאת את עצמי מחכה ליום שלי... ואוספת במהלך השבוע כל מיני "סיפורים" שקורים לי כך שבפגישה שבאה אח"כ, אף פעם לא משעמם לנו...
 
טוב... ../images/Emo13.gif

1.) אני אמשיך הלאה. יש לזכור שבסדרה הדברים לפעמים קצת מוקצנים, כולל הקשר הטיפולי, וחוץ מזה אני לא ממש בנאדם תלותי- והפסיכולוגית היא איזושהי נישה "מחוץ לחיים" שלי. חוצמזה שאני לא כל כך בעד טיפול שהוא ממש ארוך טווח (שנים), אלא אם כן יש איזושהי הפרעת אישיות. 2.) אני חייבת לומר שזו שאלה מאוד מאוד התנהגותית
ובטיפול התנהגותי אנשים אפילו רושמים כמה זמן ביום הם התעסקו בנושא הטיפולי...
אני לא בטיפול כזה, ולכן זו שאלה שמאוד קשה לענות עליה. אם מדברים, למשל, על השאלה הכללית "עד כמה אתה אוהב את עצמך" (ובטיפול דינמי השאלות הן תמיד כלליות ולא ספציפיות
), מתעסקים בזה כל דקה ביום, לא?
 

L L B

New member
בטיפול הנוכחי שלי אני

נמצאת כבר 8 חוד'... אז אנ'לא יודעת אם את מרשה לענות...
. אבל למקרה שאת כן מרשה לענות, הנה תשובתי (ואם לא, את מוזמנת למחוק אותה מהפרוטוקול
); * אני מאוד אתאכזב ואגיב אפילו בקיצוניות...
. אפשר לומר שדֵי אתפרק... * אני חושבת די הרבה... אני אפילו כותבת לי בדף במהלך השבוע דברים שאני רוצה לשאול אותה או לדבר איתה עליהם...
 
חצי רגל בחוץ

אני מנסה לצאת מהטיפול אחרי 8 חודשים אבל המטפלת סבורה שזה לא הזמן. הסיבה לכך היא שני לא רוצה להיות תלויה מדי באדם אחר. יש החלטות שאני רוצה לקבל לבד וגם אם זה אומר לטעות. אם אמשוך טיפול כמה שנים ארגיש שאאבד את הביטחון לעשות דברים לבד ואצטרך מטפל לאורך כל החיים על כל פיפס קטן
 

MommyHug

New member
זה בדיוק מה שאני מרגישה

שאם אני אמשיך ככה, אני אהיה לגמרי תלותית, ועד שהתחלתי טיפול הייתי הרבה יותר חזקה מאשר עכשיו, כשאני יודעת שיש מישהו להישען עליו. ואם יום אחד כבר לא אוכל להישען עליה, אני אפול... וזה יהיה יותר גרוע מאשר לא להישען בכלל. אבל- השאלה היא אם זה אומר שלא צריך ללכת לטיפול. אני מתחבטת בשאלה הזו המון זמן, ואני לא משמ יכולה לדון בזה עם המטפלת, כי ברור מה היא תגיד, והיא אכן אומרת את זה (שאני צריכה להיות בטיפול). גם אם להיפגש פעם או פעמיים בשבוע אני לא יכולה לדבר איתה, כי גם אם היא רוצה קשה להיות נייטרלית, הדעה שלה משוחדת... זו הסיבה שהעליתי את השאלות האלו לדיון, כי הן מציקות לי. בקשר לשאלה השניה- אני חושבת המון ואני מנסה להפחית בזה, להסית את המחשבות שלי. אני שואלת את עצמי אם זה צריך להפריע לי וצריך לשנות את זה...
 
האמת שהבנתי שאת הטיפול מורידים

בהדרגה וכך הפרידה קלה יותר. אבל אני מעוצבנת על זה שפסיכולוגים מושכים את זה כל כך הרבה זמן. וזה גם עניין של תלות כי פתאום מישהו שולט בך והוא המחליט. הוא קובע מתי נכון להיפרד, הוא מחליט מתי לשחרר. זה מציק לי. אגב, רבתי איתה אתמול על זה. היא מסרבת בתוקף לרדת לשבועיים כי זה לא הזמן. אמרתי שזה גם צפוף לי כלכלית והיא התחילה מיד לחשב לי כמה כסף אני מרויחה וכמה עולה לי שכירות...זה הרתיח אותי
 

MommyHug

New member
כן, מורידים בהדרגה, אבל בכל זאת,

ההודעה על סיום טיפול עלולה להוציא מישהו משיווי משקל, גם אם יש חירטוטים של הסוף ומושכים את זה על חודש....... הייתם באים אם היו אומרים לכם "אני מסיימ/ת את הטיפול, אבל אני רוצה שתבוא/י לעוד כמה פגישות של פרידה"? או שהייתם מסיימים את זה בפגישה אחת (מתוך כעס/אכזבה/או כל סיבה...)?
 
אני חושבת שהייתי באה

אלו בוודאי יהיו השיחות הכי חשובות שבהן המטפל יסכם את כל מה שעברתם וישחרר אתכם בצורה נכונה. גם פרידה צריכה להתבצע בדרך נכונה. לא מתוך געגועים וחולשה ופחד ללכת, אלא מתוך מקום חזק יותר שמוביל אותך לשביל מבטחים, ממנו תוכלי ללכת, ולא משליך אותך בצד הדרך. מטפל טוב יידע איך לעשות זאת.
 
../images/Emo12.gifמה עם טיפול קצר מועד?

בטיפול כזה אפשר לקבוע מראש את מספר הפגישות. אני עומדת, למשל, להצטרף לקבוצה שתפעל 24 פגישות וזהו. בכל שיטה קיים טיפול כזה, יש אפילו טיפול דינמי קצר מועד...
חוצמזה, ידוע שכאשר יודעים מתי בדיוק הסוף- זה מדרבן את המטופל לקחת את העניינים לידיים בפרק זמן מסויים.
 
הממ.. ../images/Emo13.gif

קישור לפרטים מלאים... את גרה באיזור ת"א, נכון? הוא פותח שם עכשיו 3 קבוצות חדשות
אני מחיפה, אז אני צריכה לחכות לפברואר.
 
תשובתי היא...

התשובה לשאלה הראשונה תלויה בסיבה שבגללה אנו בטיפול מלכתחילה. אם סתם באנו לטיפול, כי זה באופנה כרגע, אני מניח שלא מתפרקים מסיום פתאומי. אבל אם באנו בכדי לטפל בבעיה ספציפית ארוכת טווח, ובאמצע התהליך מפסיקים אותנו פתאום, מן הסתם זה עלול לגרום להתפרקות מסוימת. ובנוגע לשאלה השניה - אני כבר שנים לא בטיפול, ועדיין חושב על דברים שנאמרו בו, כמעט על בסיס יומיומי
 
פרידה הכרחית!

בדרך כלל מגיעים לטיפול בגלל בעיה כלשהי ביצירת קשרים. הקשר הטיפולי בבסיסו אמור לתת אפשרות למטופל לחוות קשר ארוך טווח, מקבל ואמפטי. סיום פתאומי יכול לחבל בכל המהלך הטיפולי ולהשאיר את הפציינט מאוד חסר אונים. לגבי הסוגייה השנייה- אני מניח שגם כאשר הטיפול לא נמצא במודעות, הוא משפיע עלינו. אם היה טיפול שגרתי בדרך להבנה של עצמי, והוא לא כלל איזו תובנה דרמטית או משהו אחר שהתעצבנתי עליו תוך כדי או היתה איזושהי מעורבות רגשית יוצאת דופן- סביר שפחות יעסיק אותי
 
אני

לא אודה בזה אבל אני ארגיש געגועים עמוקים ואני אחשוב על המטפל כל היום.אני מעריכה שגם אכעס שננטשתי אבל בטוחה שאשכח ממנו אחרי תקופה ואסתדר לבד(ואני באמת מתכננת להיפרד ממנו עכשיו :( ).ולשאלה השניה אני 11 חודשים בטיפול ואני חושבת המון על המטפל מה שדיסקסנו/מה אני מרגישה כלפיו.אני חושבת עליו תמיד בזמן שאני לא עסוקה (ופעם עוד הראש שלי היה נתון בו הרבה יותר ).מקווה שאתם פחות הסתבכתם בטיפול :)
 

MommyHug

New member
אז אולי פסיכולוגים

רוצים להיות פסיכולוגים, כדי שיחשבו עליהם כל הזמן?...
 
לא חושב שהם 'רוצים' שנחשוב עליהם

אבל אם אנו חושבים עליהם רבות, אני חושב שהם היו רוצים שנשאל עצמנו למה זה קורה. אני רק לאחרונה הבנתי שהסיבה שאני חשבתי כה רבות על המטפל שלי, אפילו שהטיפול שלי הסתיים לפני 6 שנים בערך, היא מפני שהיתה חסרה לי דמות אב בחיי, והמטפל מילא חלל זה. אני נאחזתי בכל דבר שאמר, כשם שילד קטן נאחז בדברי אביו.
 

MommyHug

New member
כן, אבל אם לכולם זה קורה- כולם

חושבים על הטיפול המון, אז אין להם מה לשאול למה זה קורה, כי זה קורה מתוקף היותו פסיכולוג.
 
למעלה