שאלת ספרים

[ayala26]

שמן זה לא מילת גנאי

 

[liat ziv]

נכון אבל...

הסיפור הוא על זחל שבקע מהביצה והיה רעב ואכל ואכל ואכל עד שכאבה לו הבטן ואז הוא הפך להיות שמן מנסיון אצל אחיינית שפעם אמרה ("אני לא רוצה לאכול כדי לא להיות שמנה כמו X") אז אני נמנעת מהאנלוגיה - מי שאוכל הוא שמן למשל כשלמדו על פרי הדר בגן - אז הפומלה היתה גדולה ושמנה - לא תיקנתי אותה וכשהיא שואלת אותי "אבא שמן?" אני עונה "אבא לא שמן אבא גדול ובריא!" (והוא בכלל לא שמן)

 

[mAmA MiSiSiPi]

בעיניי מי?

כי כשעלי מצביעים ומגחכים ואומרים "שמנה" {זה לא מפסיק אחרי בית ספר} זה קצת מרגיש כמו מילת גנאי. כאומר/ת אותה רופא/ה כדי להסביר על מצב בריאותי זה אחרת. לא מכירה את הספר אז תלוי בו מה ההקשר.

 

[ayala26]

ואיפה זה מתחיל?

כשאפילו על זחל אפילו להגיד שהוא שמן וצריך להשמיט את המילה מסיפורי ילדים...

 

[מקרוני מכובס]

גם לי מפריע, אבל לא משנה

באיה פלוטו זה לא כל כך מפריע לי, כי זה מין כנוי חיבה "טיפש קטן". אבל בהאריה שאהב תות מאוד לא אהבתי את המסר. ודובון לאלא הוא ממש מזעזע בעיני (וגם לא כל כך מעניין). אבל אני לא משנה, כי בעיני יש חשיבות ליצירה כמו שהיא נכתבה. אני גם לא מצנזרת קלאסיקות. זה, בעיני, חלק מהתרבות שגדלים לתוכה. אני סומכת על החינוך בבית, שבשלב מאוחר יותר היא תדע לבקר בעצמה מסרים בעיתיים של ספרים (ושל עוד הרבה דברים שהיא תתקל בהם בעולם).

 

[olgaer]

גם אני בחיים לא אשנה את ספר. אנחנו קוראים

המון קלאסיקות (ברוסית) לילדים ושם משתמשים בהרבה מילים הרבה יותר שנויות במחלקות ממילת "טיפש". אני עצמי גדלתי על הספרים האלה, כמו מיליוני ילדים ולא זכור לי שהופשעתי מהם. אולי רק אהבה לספה היפה ואוצר מילים רחב יותר קיבלית מהם. סליחה לא רואה לנכון לשנות שירים של גולדברג, סטיבנסון או פושקין.

 

[olgaer]

ספה = שפה

 

[החתול של גרגמל]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[שושית123]

באופן כללי אני לא לוקחת את דברי לאה גולדברג

כתורה מסיני (הבאתי אותה כדוגמא כי כתבת את שמה, אבל זה יכל להיות כל סופר או משורר). כבודה של תרצה אתר( שאת שיריה אני אוהבת,אגב,) שחיברה את "האריה שאהב תות", במקומו מונח, אך אני לגמרי לא אוהבת את המשפט הזה, שכתוב בספר, ולכן אני לא רואה בוויתור על הקראתם הקרבה גדולה או החמצה. ואני כן חושבת שכהורים ראוי לבקר את הספרים שמוקראים לילדים, כי הם מעבירים להם מסרים רבים - חלקם גלויים וחלקם סמויים. כמו שאת הסיפור "זהבה ושלושת הדובים" - אני לא בטוחה שאקריא לבני עד שיגיע לגיל בו יוכל להבין את הבעיתיות שבמעשים של זהבה'לה (הטיול לבדה ביער, הכניסה לבית זר וכד'). אני יודעת שיש הרבה סיפורי ילדים בעיתיים עם מסרים כאלה (כיפה אדומה גם כן), ואני חושבת שכדאי לעשות את ההבחנה, מה נכון לילד, ומה לא, ובאיזה גיל. <היום לא חסרים ספרי ילדים איכותיים>

 

[ayala26]

וגם לאה גולדברג כתבה בדירה להשכיר

תרנגולת שמנה שמרוב שומן קשה לה ללכת..

 

[olgaer]

גלודברג ושאר הקלאסיקות אומנם לא תורה מסיני,

אבל להתחיל לצנזר שירים ואגדות בנות עשרות ומאות שנים שהפכו לחלק מהעושר תרבותי של אנושות נראה לי פסול. הבן שלי שכרגע לא מבין מה זה "טיפש" ועוד הרבה מילים נוספות. הוא נהנה כרגע מלדקלם שירים פשוט בשביל לדלקם ובכך לפתח אוצר מילים, זכרון ולרכוש אהבה למילה כתובה. בהמשך אני כבר אלמד אותו מה המסר החיובי ומה לא. ובעיני זה ערכם העיקרי של אותם שירים, עליהם גדלתי בעצמי,בכשרון המחבר ובמורשת שלהם. אני אעדיף את שיריו של משוררת כגון גולדברג על פני סתמיות ספרותית אך חיובית ובעלת את כל המסרים חיובים שכה אופניתית היום.

 

[lilend]

מסכימה מאוד. יש איזו נטייה להתפס לכל מילה

ברוח הפוליטיקלי קורקט. יש דברים ש"אסור" לומר וזה כל כך מיותר בעיני ובסופו של דבר גם נורא מגביל והופך את החברה שלנו לדי צרת אופקים. בעלי ואני דיברנו על הנושא הזה אתמול (בעקבות השרשור), שנינו די נבהלנו כשהקראנו לראשונה את "חנה'לה ושמלת השבת", ממש הזדעזענו מהמחשבה שאנחנו מחנכים את הילדה שלנו לפנות לאנשים זרים וללכת אחריהם ליער חשוך. אחרי הבהלה הראשונית נזכרנו שנינו שכשאר אנחנו הכרנו את הסיפור בתור ילדים, המסר שהתקבל אצל שנינו היה עזרה לנזקק ובשום פנים ואופן לא הליכה אחרי זר ליער חשוך......לפעמים נראה לי שאנחנו נותנים לילדים שלנו מעט מאוד קרדיט שבאמת יוציאו מהסיפורים את מוסר ההשכל החשוב.

 

[שושית123]

אני מסכימה איתך לגבי זה שמדובר באוצר תרבותי

ולא אמנע מבני חשיפה לכל ספר שמופיעה בו מילה שאיננה מוצאת חן בעיני. לדוגמא, לא וויתרתי על הספר "איה פלוטו", שבעיניי מקסים, בגלל המילה "טיפש" שמופיעה בו, מאחר וההקשר הוא לא מזלזל ולא כמילת גנאי. "טיפש" בחיבה נאמר שם. אך בספר "האריה שאהב תות", לצורך הדוגמא, המסר לא נכון לדעתי. המסר שם הוא שכעת כשהאריה לא מספק את גחמותיו ורוצה לאכול תותים, הוא כבר לא טיפש. (המסקנה היא שקודם-הוא היה טיפש). כאן המילה "טיפש" מתפרשת לי כזלזול, כגנאי, ובעיניי המסר לא נכון ולא מתאים. כפי שלא כל תכנית טלויזיה מתאימה לצפייה, אני מאמינה שלא כל ספר מתאים לצפייה. <אני לא כזו כבדה. אני מאוד אוהבת את השטוזים של דתיה בן דור, ומאמינה שספרים כאלה ואחרים מעשירים את שפתו של הילד, את דמיונו ועוד. אבל לא אחשוף את בני בגיל צעיר לכל ספר שנחשב קלאסיקה אך בעל מסרים ירודים או שגויים בעיניי, בשם ערכים של כישרון המחבר ומורשתו. אולי בגיל מאוחר יותר>

 

[אנטיבס300]

../images/Emo45.gifמסכימה איתך מאוד.

 

[lilend]

אבל זו רק מילה. אני לא אוהבת לסנן מילים

ואני לא חושבת שהתנהגות מטופשת היא קללה, מה עם טיפשוני משלגיה וכל שאר הטפשונים המתוקים בסיפורים? אני בדיעה שאם נתייחס לטיפשונים בספרים כאל מתוקים, זה אולי יעודד יותר סובלנות אצל ילדינו. לגבי רעיונות שאני לא אוהבת בספרים- אני מנצלת את זה לדיון על הנושא ומביאה את השקפת עולמי, אני מעדיפה תמיד לחשוף את בתי לכמה שיותר דיעות ועדיין להביע את דעתי.

 

[אילתית 2]

נכון שזו רק מילה...אבל לא חושבת

שכמו באריה שאהב תות...אם הוא בוכה או לא רוצה לאכול משהו אז הוא טיפש....

 

[lilend]

אוקיי, אז זו הזדמנות מצויינת להסביר את זה

תוך כדי הקראה ובכך גם מלמדים אותה שלא כל מה שכתוב בספרים הוא אכן נכון וגם "על הדרך" עולים נושאים שלא היו עולים בצורה אחרת ולך יש הזדמנות לחשוף עוד מן הערכים שלך ומהשקפת עולמך.

 

[אנטיבס300]

זה נשמע רעיון טוב, אבל לגיל קצת בוגר יותר,

לא? לא נראה לי שבגיל שנה, אני יכולה או רוצה להיכנס איתה לזה, נראה לי שאני סתם יבלבל אותה, ובכל זאת יכניס מילה שאני לא אוהבת לאוצר מילים.

 

[lilend]

אני התחלתי עם זה בגיל הזה, כמו שמקריאים את

הסיפור ובונים על הבנה מצידם (גם אם מינימלית) אז בהחלט אפשר להוסיף הסבר לצד ההקראה. אני אתן דוגמה: בספר "תירס חם", לקראת סוף הספר הילדים משמיצים את אופיר וקוראים לו איכס ונורא מעליבים אותו. בזמן ההקראה הקפדתי להוסיף "הילדים מתנהגים מאוד לא יפה" וכו' , לא מדובר על הסברים מרחיקי לכת ומבלבלים אלא כמה מילות הבהרה. עם הזמן הדיון מתפתח ומגיע למקומות מאוד יפים בעיני.

 

[begonia]

דווקא אני זוכרת לטובה

את מילות החיבה של כריסטופר רובין לפו הדוב: "דובי דוב פותה", או בתרגום החדש: "דובון טפשון". לא צריך להבהל ממילים לא מספיק מנומסות.