שאלת ספרים

[אנטיבס300]

אני פשוט לא מבינה למה אני צריכה מגיל כזה

להכניס לה מילה כמו טיפש לאוצר המילים, ולמה זה צריך להיות בהקשר של רוצה משהו שאין - טיפש, או הכלב שאל משהו לא נכון - הוא טיפש, אז מה אם "מעדנים" את זה כ - טיפשון. אני לא יודעת, זה פשוט מפריע לי.

 

[פלגיה]

"טיפש קטן הפרה עונה / אני מייצרת חלב לגבינה"

בעיני זה משפט מדהים, חמוד ושובבי, שמעמיד את הפרה (=המבוגר הזר שמדבר עם הילד) באור מטופש. מין מבוגר מרובע כזה שכל מה שאכפת לו זה להיות יצרני, ויעיל, ומועיל. בשום אופן לא להתפתות ללקקנות ולמותרות, רק לעשות את מה שצריך ואת מה שחייבים. אני מאוד אוהבת את לאה גולדברג. יש בסיפורים שלה המון חינניות, קצב טוב, חריזה נכונה והבנה עמוקה לילדים. הרבה יותר מפריעים לי ספרים עם קצב גרוע וחריזה צולעת שמנסה להתאים מסר חינוכי, דידקטי ופוליטקלי-קורקט בכוח על סיפור לא אמין.

 

[olgaer]

../images/Emo45.gif

 

[אנטיבס300]

אבל זה מה שאת רואה בנקודת מבט

של אדם בוגר, את לא מצפה שתינוק או ילד קטן יגיע לאותה מסקנה, ואני לא חושבת שלהסביר את זה לתינוקת בת שנה זה יתן משהו. אולי שהיא תגדל קצת אני אוכל לסביר לה.

 

[פלגיה]

להסביר - בטח לא

אבל אלה תחושות שעוברות לא במודע. אף ילד לא מפרש את הסיפור כמו מה שהוא באמת - משל לילד שמנסה להשתחרר מהבית ולהיות עצמאי, וגם אין טעם שנסביר לו את זה במפורש. אלה דברים שעוברים במובלע. וגם אם תשני את המילה "טיפש" ותגידי במקומה "מישמש" או "טיפשון" או אפילו "חכם" - לא תשני כאן את המשמעות הכוללת של מילת גנאי שהופנתה כלפי הכלב. את זה לא תצליחי לחסוף מהבת שלך, אלא אם תדלגי לחלוטין על הדף (ואז פיקששת את הסיפור כולו. זה לא סתם שגדי מופיע בדיוק ומיד אחרי הגינוי של הפרה. זה המסר: גם אם מישהו בעולם הגדול אומר לי משהו רע, ההורים שלי באים מיד לעזרתי והם שמחים שבאתי למרות שדאגו לי כל היום)

 

[אנטיבס300]

מקבלת את זה.

אני מסכימה איתך שכנראה אני מנסה ומפרשת עבורה, ופה אולי הטעות. ושכנעת אותי שב"איה פלוטו" יש לזה משמעות נוספת. אפשר אבל לשאול לדעתך לגבי "האריה שאהב תות", כי פה זה עדיין מרגיש לי מיותר.

 

[פלגיה]

גם שם ה"טיפש" לא מפריע

זה סתם סיפור אידיוטי, לא מאוד חינני, עם מוסר השכל (שזה בפני עצמו גרוע) שתפור בבוטות כל הבית : "ומאז הוא אוכל רק מה שאמא שלו מכינה ולא רוצה דברים שאין. ושרק לילדים אחרים יש. הוא אוכל ביצה ולחם וגבינה לבנה והוא כבר לא בוכה ולא מתנהג כמו טיפש." מיותר לדעתי. זאת לא המילה "טיפש" שמפריעה בו, אלא ההתייחסות לילדים כטיפשים שלא עושים השלכות מעצמם. מבחינתי, אם בכלל להקריא את הסיפור, אז לעצור בשורה שאומרת שהאריה גילה שתות הוא לא טעים לו. את כל שאר ההבנות הילדים יכולים להבין מעצמם.

 

[s h i R 1 2 3]

../images/Emo41.gifמנצל"ש: ספרים לגיל 3

אני רוצה לחדש את מלאי הספרים בבית. אשמח לקבל המלצות לספרים תודה

 

[אילתית 2]

ספרים אצלנו זה מה שאהוב אצל הגדולה שלי

אוטוטו בת 4 פילי אחד מכולם, לקוף יש בעיה, התנין שחשב רק על עצמו, הפיל שרצה להיות הכי, נהדר שאתה מאושר, כמוך בדיוק, צב על הגב, הזחל הרעב, לחש קסמים, תפילילה, אין כמו בבית, טרמפ על מטאטא, הבית של יעל, תירס חם, איה פלוטו, הביצה שהתחפשה, אליעזר והגזר, חנן הגנן, איילת מטיילת, כשהכריש והדג נפגשו לראשונה, הצבע הכי יפה בעולם, שפת הסימנים של נועה, תנחש כמה אני אוהב אותך, החיוך של נועה ואולי עוד כמה...ןאם אני לא טועה אוטוטו שבוע הספר לא? אז כדאי לחדש את מלאי הסיפריה

 

[פושקית1]

ממליצה- האריה הרעמתן והגירפה גם/דב אלבוים

 

[s h i R 1 2 3]

תודה רבה על ההמלצות...

 

[ר ע נ נ ה]

אגדות לרוב לא "פוליטיקלי קורקט"

אני חושבת על זה מידיי פעם - האם להקריא לליהי בבוא היום את היפיפיה הנרדמת? זו שהנסיך הגבר המצ'ו מציל אותה? או את סינדרלה עם האמא החורגת והאחיות החורגות הנוראיות? (אני בעצמי אמא חורגת ולליהי שני אחים חורגים!) לי קראו בזמננו את הנזל וגריטל (עמי ותמי) וזה היה ממש מפחיד וגם כיפה אדומה ופטר והזאב לא עלינו הפחידו אותי מאוד. מצד שני נראה לי קצת "חור בהשכלה" לא להכיר לילדים את האגדות הקלאסיות. בסיפרות הישראלית כרגע ליהי מכורה ל"חנן הגנן" ומעצבן אותי שחצי מהפירות שעל העצים הם בעצם ירקות ולא מבינה למה זה צריך להיות כך... להמרות שהאיורים מקסימים באופן כללי, אבטיח לא גדל על העצים וגם לא ביצה וגם לא תירס...

 

[liat76]

ואם כבר חנן הגנן

גם נעלים וביגלה לא גדלים על עצים ובכלל עץ לא מגדל מספר רב של פירות/ירקות וחפצים שונים

 

[mom2ia]

../images/Emo26.gifקצת הגזמתן לא?

אז מה אם נעליים או בייגלה לא גדלים על עצים. זה בדיוק החלק המצחיק באיורים. אנחנו מסתכלים על ה"פירות" על העץ וצוחקים על חנן המבולבל שצמחו לו נעליים וביצים על העץ. זה ספר מקסים ואנחנו מאוד אוהבים אותו. לא הכל צריך להיות נכון ומבוסס מדעית. זה כמו להגיד שלא ניתן לילדים לקרוא את יותם הקסם או את הארי פוטר בגלל שאין קוסמים באמת. אני לא מתה על השוביניזם של האגדות ולכן כרגע אני נמנעת אבל ברור לי שבשלב מסויים נקרא גם אגדות ואני אוסיף עליהן שלא צריך שהנסיך יעזור כי שלגיה/סינדרלה/כפה אדומה יכולה גם לבד. למשל יש לי חולצה עם ציור של כיפה אדומה עם חרב גדולה עם זאבים "ישנים" מסביב וסבתא מתנדנדת על העצים עירומה (פאראפראזה פמיניסטית של כיפה אדומה). כשעמית שאלה אותי מה מצוייר הסברתי לה שכיפה אדומה הצליחה לגרש לבד את הזאב (בלי שהצייד יעזור) ושסבתא כל כך שמחה שהיא שכחה להתלבש ורצה החוצה . זה מאוד הצחיק אותה ומצא חן בעינה שאפשר לשנות את הסיפור כראות עיניה. מאז היא משנה באופן קבוע את דובון לא לא הבעייתי ועוד הרבה סיפורים.

 

[liat76]

לא אמרתי

שאני לא מקריאה לו את הספר הזה אני כן לדעתי הוא מקסים עם המסר שלו, רק קצת מפריע לי הציורים

 

[n o a p]

ספרים מגיל שנה

אגדות, אם הכוונה לאגדות עם של האחים גרין ודומיו, אני משתדלת שלא להקריא, הם נורא מפחידים (גם אותי). בדיוק אתמול הקראתי את עמי ותמי כי עמיתוש התעקשה (בת חמש) וזה נורא. להורים אין כסף אז הם עוזבים את הילדים לבד ביער. כל זמן קריאת הסיפור הסברתי לה למה אני לא אוהבת את הספר הזה ומה לא בסדר בסיפור. בקשר לאריה שאהב תות- אני גם מדלגת על כמה קטעים, יש שם גם קטע שהם בורחים מהאריה כי הוא חיה גדולה, למה? למה צריך ללמד אותם לפחד מחיות?

 

[olgaer]

אגב, את יודעת למה ילדים כל כך אוהבים את

אגדות של האחים גרים? בגלל שהם מפחידים. אז ההורים עוזבים את הילדים ביער, אז מה? זו אגדה וצריך לקחת הכל בפרופורציה. גם הילד ידע לקחת את הכל בפרופורציה.

 

[פלגיה]

זה לא סתם "לקחת בפרופורציה"

זה הרבה יותר עמוק מזה. זה ניגון על התת מודע של הילד ועל הפחדים שלו מכך שההורים שלו יעזבו אותו. לא כל אגדה מתאימה לכל גיל - כל אגדה מתאימה לשלב אחר בהתפתחות הילד. אבל לרוב האגדות נוצרו במשך הדורות בדיוק בדרך הזו של הרגעת הפחדים הלא מודעים של הילדים המקשיבים, והצעת דרך לפיתרון הפחדים האלה, בלי להעלות אותם בגלוי. במישור הגלוי זה סתם עוד משהו מומצא שקרה אי שם בארץ רחוקה לפני המון המון זמן. במישור הסמוי זאת אמירה לילד "אנחנו יודעים שאתה מפחד מהמון דברים". כי בסך הכל להיות ילד זה דבר מאוד מפחיד וחסר שליטה.

 

[n o a p]

מאוד מענין מה שאתן אומרות

אני אנסה להיות קצת פחות אנטי לאגדות האלו, עדין קשה לי איתם אבל לפחות כשהבת שלי תבקש שאני אקריא לה אני לא אתנגד בתוקף. תודה.

 

[פלגיה]

אני לא מקדשת אותן

ופעם הגננת עשתה בגן תוכנית ברוח שלגיה והילדה שלי לא הבינה על מה מדובר. אבל למדתי לא לזלזל בהן כי הן תוצר של מאות שנים של סיפורים והעברה בעל פה. כל מה שלא התאים לשומעים הצעירים - סונן. כל מה שנשאר, נשאר בגלל שהוא חשוב במידה זו או אחרת לילד שמאזין. ואחרי שקראתי את "קיסמן של אגדות" של ברונו בטלהיים השתכנעתי כפליים.