אבל זה משפחה. מותר להתחשב.
גם אני מאוכלי הכל (גם כשר, אם זה מה שיש...), אבל אחותי ומשפחתה לא אוכלים חמץ - ולכן, כשמתכננים מפגש בפסח, מתחשבים בהם, ודואגים שהאוכל לא יכיל חמץ (או יאכל לאחר צאת החג, כפי שמתכננים ליום שני הקרוב). פעם אחת פספסתי (לא הייתי מודעת לכך שהם שומרים, זה לא טריוויאלי, הכנתי עוגת יומולדת לילדיי עם חמץ) והרגשתי רע מאד. זה לא עניין של אידאולוגיה, אלא של התחשבות. האמת היא שבנושא חמץ, אני מתחשבת לא רק במשפחה, ולא אוכל חמץ בציבור, אלא אם כל מי שבסביבה (באופן ידוע מראש) הוא מה"כופרים", אבל גם מעבר לכך - אני חושבת שבמשפחה אפשר לעשות גם דברים שהם לא ברורים מאליהם לנו, פשוט בשביל להתחשב, במיוחד כשיש ילדים (מבוגרים - שיתאפקו אם הם באים למקום שידוע שיש בו חמץ, אבל מילדים זו דרישה מוגזמת). אבל נכון שזה בעייתי כשההורים לא נמנעים מיזמתם מהגשת פיתות. לא חושבת שניתן לכפות עליהם. ניתן לבקש, ניתן להסביר (לא לאיים!) שלא תוכלו להגיע במצב כזה (אם אכן זה עומד כך). ניתן להגביל את עצמכם בלי לכפות על הסביבה - אבל אני לא בטוחה שזה סביר לדרוש את זה מילדים (תלוי גם בגיל). אפשר להסביר להם מראש, ולתת בידיהם את הבחירה / להעלים עין - אבל זה תלוי גם כמה חשוב לכם. אפשר להמנע מכל האירוע.
