את לא חייבת לו שום דין וחשבון. זה ענין שלך. לא הייתי פותחת את זה מולו - פשוט מבקשת בעירייה וזהו.
מאידך, אתם יכולים להמשיך לשמר את החברות בין המשפחות - להזמין מדי פעם באמצע/סוף שבוע, לטייל ביחד - דווקא בזמנים שאת נמצאת ויכולה להגן על הבת שלך, למנוע חיכוכים מיותרים וכו'.
שתהיה הפרדה לטובת שתיהן, שאת לא מוכנה שהבת שלך תהיה שק החבטות ואת מקווה שגם הוא לא מעוניין שהבת שלו תהיה הילדה שמרביצה, ושאת מקווה שהפרדה תסייע לבת שלו להפסיק את ההרגל הזה (או משהו כזה). אני בטוחה שהוא קצת אבוד, אני בטוח הייתי אבודה במצבו - אבל הבת שלך לא צריכה להיות הקורבן (וגם לא הבת שלו וצריך לעזור לה לצאת מהדפוס כדי לא לקבע אותו, בטח לא על הגב של הבת שלך).
אולי גם ניעור יגרום לדברים לחלחל פנימה במקום לעבור ליד האוזן.
זו סיטואציה מאוד מאוד עדינה ורגישה
וליבי על האבא והילדה
אבל מעל הכל את צריכה לדאוג לטובת הבת שלך וללא ספק שה״חברות״ בין הבנות לא טובה ומיטיבה עם אף אחת מהן
אז צריך לגייס כנות ולנסח את הדברים בצורה עדינה אבל ברורה
ולעמוד על כך מול היועצת שהן לא יהיו יחד בשנה הבאה
אחרי התייעצות עם חברה נוספת שנמצאת בסוד העניינים ומכירה את הנפשות הפועלות וגם עם הגננת של הצהרון סיכמנו שהכי טוב שאשים את הדברים על השולחן בצורה עדינה וכנה, ואומר לו שאני חושבת שעדיף לטובת שתיהן שייפרדו בשנה הבאה. הגננת בצהרון אומרת שהיא חושבת שהוא יודע אבל בגלל הקשר בין המשפחות נוח לו להתלות בקשר בין שתיהן במקום להתבונן בו בצורה אובייקטיבית ושאם אזום שיחה כזאת בצורה נעימה, אין סיבה שהוא לא יבין.
נקווה. לא מתה על היוזמה הזאת, אבל כנראה שלטובת כל המעורבים עדיף שזה יבוא ממני.