ממש, ממש לא!
שלום לך, אינני גילי המקסימה, אך קשה להישאר אדישים למקרא המסר שלך. מספר דברים. 1. היות וקיימת מנחה ומתנהלת תכנית, איננו מערימים "יעוץ על יעוץ". על המנחה להתאים לו תכנית אישית התפורה על פי מידותיו המדויקות, מבחינת כישורי החיים (גמילה) ומכל בחינה אחרת. בנוסף היא תעשיר אתכם בכל ידע נלווה ובעומד מאחורי המטרות, לפי מידת הענין שלך. 2. כפי שרמזה לך גילי, אין דרך אחת בלבד. מהבחינה הכרונולוגית בנך בגיל הרך- בגיל ה'נורמטיבי' לגמילה, מה שעשוי להתאים לתהליך כפי שהוא אצל ילדים עם התפתחות תקינה; מאידך, אולי יש לו קשיים בתחומים אחרים שיש להביא בחשבון. בעיות התנהגות סביב הצאייה, בעיות מוטוריות בהקשר כריעה, בעיות עיכול..........לכך כנראה התכוונה גילי בבקשתה לפרטים נוספים. 3. פספוסים. עם כל הסייגים שציינתי קודם, הנטיה הכללית בתהליך, שאגב משותפת גם לגמילה בילדים עם התפתחות תקינה: לא לייצר תשומת לב חברתית סביב הפספוס והחלפת הבגדים ולא לייצר הפסקה סביבו. הדוגמאות שנתת קוממו אותי היות ומדגימות בדיוק מה שלא צריך להיעשות. תשומת לב יכולה להיות חיובית ושלילית כאחד, שני הסוגים הינם מחזקים חיוביים ועלולים להגביר את התנהגות ה'פספוסים'! דוגמא לתשומת לב חיובית: חיבוקים ונשיקות , " חמודי שלי, מאמי שלי, לפעמים זה קורה...." דוגמא לתשומת לב שלילית: " לא! לא! לא! מה עשית!! בחמישה לשמונה?! פיפי עושים בשירותים! בשירותים!!!" דוגמא ליצירת הפסקה: ה'פספוס' קטע את העשייה שהילד היה עסוק בה, הוא פורש כדי שינקו אותו, בינתיים בוחר לו בגדים אחרים, משחק עם גליל נייר טואלט....וכו'. בתהליך של למידה ילדים רושמים לפניהם שזו עשויה להיות הדרך הקלה והבטוחה לקטוע גם גירוי אברסיבי. לכן ילדים רבים לומדים להחליף את המשפט 'אני רוצה הפסקה' במילה הקטנה האחת- "פיפי". לכן גם כולנו זוכרים מהילדות הפרטית שלנו את האצבעות המורמות בכיתה, כשאחר כך מסתובבים כולם במסדרונות. כיצד נמנעים מהגברת התנהגות ה'פספוסים'? שומרים על ענייניות, זריזות וחסכון במלל סביב ההחלפה. בגישה של תיקון היתר (OVER CORRECTION) , כמובן כחלק מתמונה שלמה, המטופל (במקרה שלך הילד) גם מעורב בתהליך ההחלפה והניקיון מסביב, בסיוע. הערה נוספת, מן הפן הרגשי- תחום שאני בור ועם הארץ בו. וזו דעתי האישית והלא מקצועית בעליל. הדוגמאות שנתת משפילות ילדים, שלא לדבר על נוכחות עוד בני משפחה שתהפוך תגובות כאלה להשפלה בפרהסיה. ישנם כאן נושאים הן מוסריים והן המתקשרים לדימוי גוף. יש להימנע מפגיעה רגשית בילדים ואף החוק מגדיר זאת.
