שאלות

[נקודת]

שאלות

-מדוע יש בטבע רצון להמשכיות?..כלומר מנקודת ההתחלה ולא מבחינת הפרט..מדוע העולם או היקום "רוצה" בקיום אורגניזמים שונים ומשונים?..משעמם לו?/מדוע כח ההשרדות עצום כ"כ שהרי הוא גורם סבל רב-כאשר יצורים ימכרו את העולם.. יעשו הכל כדי לתפוס עוד נשימה אחת אחרונה.. -לשם מה התפתח סבל אשר אדם לא יכול לעמוד בו?..האם זה מה שנקרא אצלכם "חור" באבולוציה? יש כאבים פיזיים ונפשיים אשר בני אדם חשים והם אינם מסוגלים להתמודד..הסבל הוא מעבר לכל פרופורציה והגיון ובטח לא תורם לכיוון ההשרדותי. נניח ונוצרו כאבים כדי להזהיר בפני פגיעות וסקנות..אז שוב אני חוזרת לסעיף קודם..רוב האנושות מעדיפה לסבול מאשר למות..וזה מוביל לשאלת המוות.. -* מעוניינת בהסבר אבולוציוני לפחד הגדול-מוות..

 

[נקודת]

אוסיף שאינני

"בריאתנית" ואני מצפה לתשובות רציניות.. בעיקר..מה גורם ליצור להמשיך ברצון העז לחיות גם כשהוא לא ממלא ופוטנציאלית לא ימלא שום תפקיד עבור האבולוציה (ומטרותיה..)

 

[the limping monkey]

תשובה לשאלה

מבחינה הגיונית, אם ליצור, ולא לעולם, לא היה רצון להביא צאצאים- אז הוא ויצורים דומים לו לא היו שורדים, וגם מטענם הגנטי לא היה שורד- לכן רק גנים שגרמו ליצור לרצון להתרבות שרדו בימיניו אנו. בנוגע לכאב פיזי- כאב פיזי הוא מצרך הישרדותי חשוב מאוד- אם לא הוא אז היינו מתים או נפצעים רבות. עוצמתו כן חשובה לעיתים מכיוון שאם עוצמתו הייתה נמוכה מדי- הוא היה משפיע עלינו פחות מהרצוי. ולגבי כאב נפשי- לפי דעתי הרבה מה"נפש", או רגשות, התפתחו גם מכיוון של לשרוד ולהעביר את הגנים הלאה וגם מכיוון של היותו האדם יצור חברתי. היות האדם בחברה מעלה את סיכויו לשרוד-כדוגמת להקת אריות היוצאת לצוד יחדיו תוכל לבצע מארבים יעילים יותר, ולהשיג עוד מזון הכרחי להישרדות- לכן חברה חשובה מאוד לאדם ויצורים רבים בטבע. ולשאלת המיליון דולר- הפחד מפני המוות. כבר הבהרתי שהצורך ההישרדותי חשוב מאוד ליצור החי-למה? כדי להעביר את הגנים שלו הלאה בבטחה- גם להביא ילדים וגם להבטיח את הישרדותם עד בגרות (לכן הורים היו מעדיפים למות בעצמם וכך להגן על ילדיהם). אמרתי זאת ואחזור, אם לא היה היצור דואג להעברת הגנים שלו בבטחה, הגנים הללו לא היו קיימים איתנו היום- שזהו תהליך אבולוציוני חשוב מאוד. מקווה שעזרתי.

 

[נקודת]

ענית בדיוק על

מה שלא שאלתי

אבל יתכן ולא הייתי מספיק חדה..או שאין תשובות. הנחתי שהמידע שכתבת מובן הייטב ..שזה "עבר" דרך הכתוב..לא חשוב..

 

[אלפקה פקה]

תשובות

מדוע יש "בטבע" רצון להמשכיות - אני מניחה שהכוונה שלך היא לגבי בעלי חיים, ולא לטבע באופן כללי (כי באבן לא ממש רואים רצון להמשכיות). האבולוציה פועלת על פי עיקרון הברירה הטבעית. מי שמצליח להפיץ את צאצאיו בצורה טובה יותר, הוא זה שיעמיד את הדור הבא והוא זה שתכונותיו יתפשטו. אם יש שני יצורים זהים בהכול, אבל אחד מהם ממש ממש ממש רוצה לחיות ולהעמיד צאצאים והשני די אדיש לזה - ברור שהראשון הוא זה שיעמיד יותר צאצאים, והתכונות הללו תתפשטנה באוכלוסיה. כנ"ל אם יש יצור שלא ממש אכפת לו למות, לעומת אחר שחשוב לו מאוד לא למות - הראשון כנראה לא יתרחק מסכנות וימות מהר מאוד, לא יהיו לא צאצאים, והתכונות שלו יעלמו מן העולם. ולשני - בדיוק ההפך. מנגנונים רבים מיועדים לגרום לאורגניזם להעמיד צאצאים ולהמשיך לחיות. לא כי היצור רוצה לסבול או כי משעמם למישהו, אלא כי אלה שמחזיקים את התכונות הללו מצליחים להעמיד יותר צאצאים מאלה שחסרי התכונות הללו. חלק מהמנגנונים הללו אגב אינם כל כך מלאי סבל - הנאה מיחסי מין, התאהבות, משיכה - כל אלה מנגנונים שגורמים הנאה ובכך מעודדים את היצור להעמיד צאצאים. חשוב להבהיר שאין פה שום חשיבה על "מה יועיל ליצור להתרבות". לא צריך לחשוב ולתכנן שאם יחסי מין יהיו דבר מהנה זה יעזור אז זה מה שצריך לפתח. ברגע שהתכונה הזו תתפתח ביצור אחד, היא תתפשט מהר באוכלוסיה פשוט מכיוון שאותו אחד שנהנה לקיים יחסי מין, יעשה את זה והרבה... ואם תופיע מוטציה שתגרום לבעליה לא ליהנות מיחסי מין, היא תעלם מהר מאוד - כי סביר שהוא יעמיד מעט מאוד צאצאים אם בכלל. גם בצמחים יש מנגנונים רבים שמיועדים לעזור לצמח להמשיך ולחיות ולהתרבות. לגבי השאלה עם סבל בבני אדם - אני לא בטוחה שהבנתי למה הכוונה. כאב פיזי הוא מנגנון יעיל מאוד שמתריע מפני תקלות בגוף - גם כדי להפחית פגיעה ברגע שהיא קורית, וגם כדי להשתמש פחות באיבר הפגוע לאחר מכן וכך לאפשר לו להתרפא. ישנה מחלה נדירה שהסובלים ממנה אינם חשים כאב, ולרוב הם מתים בגילאים צעירים והגוף שלהם מלא מומים ושברים ופציעות - כי אין להם אפשרות לחוש כאב פיזי. ברור שהמנגנון לא אדפטיבי אם נופל עליך פסנתר ואין לך הרבה מה לעשות בנידון, אבל ברוב המוחלט של מצבי הפציעות הקיימים הוא חיוני והכרחי. "כאב" נפשי - שוב, גם הוא אפדטיבי. מצב שאנחנו סובלים בו הוא מצב שנתרחק ממנו (אם זה מצב חברתי מזיק למשל). וגם פה, זה לא התפתח כדי לתת מענה למצבים הקיצוניים הבודדים, אלא למצבים היומיומיים והנפוצים. ויש כמובן בעיות ביולוגיות שגורמות למחלות נפשיות (דכאון קליני וכן הלאה), ואלה מחלות ככל שאר המחלות ואינן נגרמות ממצב אדפטיבי אבולוציוני שאמור להועיל אלא מתקלה כלשהי.

 

[נקודת]

שוב..

לא ענית על שאלותיי..אך תודה על המאמץ.. אנסה להעביר את השאלות שלי פעם אחרת ובצורה ברורה יותר.. תודה

 

[אלפקה פקה]

אם כך תצטרכי להסביר את עצמך יותר טוב

אני הבנתי ששאלת כיצד ייתכן שפחד מהמוות וכאב פיזי או רגשי התפתחו בצורה אבולוציונית ומדוע הם מועילים. אם לא לזה הכוונה את מוזמנת לנסות להסביר את עצמך.

 

[Wakamusha]

זה היה הסבר בנזונה,

ממש לא הבנתי מה לא היה ברור בהסבר שלך :\

 

[22ק ו ס ם]

נדמה לי שאני מבין למה את מתכוונת

יש כאן שתי שאלות נפרדות, אחת פילוסופיות יותר ואחת מעשית. נתחיל עם השאלה הגדולה יותר, לגבי הרצון להמשכיות. הטבע או היקום לא רוצים בשום דבר כי הם היו רוצים בקיומם של אורגניזמים, כדור הארץ לא היה המקום היחיד הידוע לנו שיש בו חיים. חיים היו הרבה יותר נפוצים אם היה רצון היפותטי כזה. למעשה השאלה צריכה להישאל הפוך: למה אין יותר חיים בכל העולם? קצת קשה לנו להבין את זה כי אנחנו נמצאים אולי במקום היחידי בכל היקום שכן יש בו חיים ולכן נראה לנו שהם תוצאה של תיכנון על. אבל למעשה, תנאים מאוד מאוד נדירים הובילו כנראה להיווצרות החיים פה (לפחות בצורה שבה נוצרו). התשובה לשאלה שלך היא בעצם תשובה לתחילת החיים על פני כדור הארץ. מקובל לחשוב שבהתחלה היה מרק קדמוני שהורכב מהרבה חלקים (חומצות אמינו וכו'), ומתוך המרק הזה נוצרה במקרה מוליקלה ששיכפלה את עצמה. את אותה משכפלת ראשונה לא עניינו שאלות כמו האם כדאי לה להשתכפל או לא, אלא זה פשוט קרה במקרה. מרגע זה ואילך, ובהיעדר לחצים סביבתיים כנגד זה, המשכפלת השתכפלה שוב ושוב, ועם הזמן נוצרו צורות חיים מפותחות יותר ויותר שמתבססות על העיקרון הזה. לולא היה שיכפול ראשוני כזה, לא היו יכולים להיות חיים לאורך זמן על פני כדור הארץ. לגבי השאלה השנייה, את מניחה בצורה שגויה שאנשים לא יכולים לעמוד בסבל. עובדה היא, שמעט מאוד אנשים באופן יחסי מתאבדים. כלומר רוב האנשים עומדים יפה מאוד בסבל כזה. אל תשכחי שיש גם הרבה הנאות בחיים. הסבל ברוב המקרים דווקא כן תורם להישרדות. כאבים פיסיים בגוף שלך מעידים על פציעה או מחלה כלשהיא שכדאי לטפל בה, וכאבים נפשיים יכולים להעיד שמשהו בחיים שלך לא בסדר וצריך לשנות אותו. אלו כאבים מאוד אדפטיביים. כמובן שכמו עם כל תכונה אנושית, תמיד יהיו מקרים קיצוניים של סבל, אבל העובדה שרוב האנשים לא מוכנים למות כל כך מהר מראה שלחיים עצמם יש ערך גדול ורוב האנשים סבורים שמוות יהיה הרבה יותר גרוע מהסבל היחסי שלהם כעת. עכשיו נשאלת השאלה, למה הרבה אנשים מפחדים מהמוות. סביר להניח שזה בא כדי למנוע מאיתנו להיכנס למצבים שיכולים להוביל למוות כזה. אם לא היינו מודעים לזה שנמות בסוף, אנשים היו עושים כל מיני דברים מטורפים שהיו מסתיימים במוות מיידי (כמו לקפוץ מהחלון), ומבחינה אבולוציונית התנהגות כזו אינה אדפטיבית. הפחד הזה משרת אותנו בזה שהוא אות אזהרה למה שיכול לקרות לנו אם לא ניזהר (למרות שבסופו של דבר גם אם ניזהר זה לא יעזור וכולנו נמות). מצד שני, אפשר גם להתסכל על זה מזווית אחרת: המטרה של כל אורגניזם היא להתרבות, מכיוון שהגנים שלו שואפים לעבור הלאה. לא למות זו מטרה משנית. אם את מצליחה להביא ילדים לעולם ולגדל אותם מספיק זמן כדי שהם ישרדו בפני עצמם, גם את תמותי זה כבר לא ישנה כי הגנים שלך עברו הלאה.

 

[RedShibby]

ברצוני להוסיף ולחדד

של"טבע" (מעכשיו אני אקרא לו היקום) אין רצון כלשהו, יש לו רק חוקים היפוטטיים ומוזרים. אנחנו במקרה ענינו על מספר תנאים היפוטטיים עוד יותר להיווצרות חיים. עכשיו את יכולה לשאול "אם התנאים כ"כ היפוטטיים איך זה שענינו עליהם?" ועל כך יש תשובה פשוטה: "אם לא היינו עונים עליהם השאלה הזאת לא הייתה עולה."