תשובות אישיות שלי (../images/Emo18.gifמגילה!)
דליה, תשאלי בכיף! אני לא בטוחה שהתשובות שלי יעזרו לך – לפעמים צריך לראות כדי לקלוט, אבל אני אנסה לעשות את הדברים מוחשיים עד כמה שאפשר.
האם למישהי מהמלמדות בבית יש קוריקולום מסודר? לנו לא.
האם יש לכן מטרות, יעדים והפעולות שאתן נוקטות להשגת היעדים? הכוונה: מתוכנן מראש? אני משתדלת שלא, אבל לפעמים מתפלקת לי איזו אג'נדה על הילד הכי קרוב. אני משתדלת להתנצל אחר כך.
האם אתן צריכות לתת דין וחשבון למישהו על התוצאות (חוץ מלעצמכן ולילדים)? למשפחה המורחבת, לשכנים, לזבנית בסופר, לשרברב, ולכל מי שפוגש אותנו...
האם יש סדר יום קבוע שחלקו מוקדש ללימוד? כל היום שלנו מוקדש ללימוד, כל יום. לגבי סדר יום קבוע – יש דברים שאנחנו עושים פחות או יותר כל יום או כל שבוע, אבל זה לא קשיח כמו מערכת שעות בבי"ס, אלא דפוסים שהתגבשו במשך הזמן, ושמשתנים לפעמים.
האם הלימוד הוא שיטתי או מקרי? כן
רוב הלמידה מתרחשת מאליה כחלק מהחיים, אם לזה את מתכוונת ב "לימוד מקרי". יש גם מצבים שדומים יותר לשיעורים, עם תרגילים והכל, אבל גם הם קורים בצורה "מקרית" – רק כשהילדים רוצים לעשות דברים כאלה. עד כמה שאני יכולה להבחין, הם לא לומדים יותר מ"הלימוד השיטתי" ביחס ללמידה הטבעית, ובטח שלא זוכרים יותר.
האם הכל ניתן לשליטת הילד ורצונו הבלעדי, או שמא, חלילה צריך להטיל מרות ולומר עכשיו יש שיעור חשבון, תורה, טבע, או לא משנה מה? לא הכל נתון לשליטת הילד, אבל לפחות מה שקורה אצלו בתוך הראש הוא עדיין ברשותו ואני משתדלת לא לנסות לדחוף לשם ידע שהוא לא רוצה בו בדיוק כמו שאני משתדלת לא לדחוף לפיו מאכלים שהוא לא רוצה לאכול. נראה לי שכאשר ילד רעב הוא נוטה לאכול טוב יותר, וכשילד מסתקרן הוא נוטה ללמוד טוב יותר. אני משתדלת לתת לילדים שלי מזון למחשבה רק כשהם פתוחים לקבל אותו ממני.
ומה קורה באם הילד מגלה קשיים? באם הוא מתקשה במשהו (כתיבה, קריאה, חשבון) מה אתן עושות אז? ניגשות לייעוץ, לאבחון, או שפשוט לא מלמדים באם יש קושי? מתקשה לדעת מי? אם יש משהו שהוא רוצה לעשות ועוד לא יודע איך, אז אני מראה לו או עוזרת לו. אם הדרך בה ניסינו לעשות זאת לא טובה לו, מנסים דרך אחרת. לעומת זאת, אם יש משהו שאני אישית רוצה שהוא יעשה אבל הוא עצמו לא רוצה לעשות, אז ... טוב, עוד לא הלכתי לאבחון או יעוץ.
אבל לרוב אם אני עושה משהו אז הילדים מצטרפים אלי במוקדם או במאוחר, לכן אצלנו הדרך הפשוטה ביותר לגרום לילדים לעשות משהו הוא לעשות אותו בעצמי.
האם יש חדר לימוד המיועד ללימודים? כל החדרים מיועדים ללימודים. גם החוץ.
מה הם אמצעי העזר (מלבד קלטות) להוראה? הבועות באמבטיה, צבעי החלונות (שנדבקים לחלון בחשמל סטטי), ספרים מכל הסוגים, מוצרי מזון (כתוב עליהם דברים חשובים בעברית ובאנגלית), כלי עבודה, האינטרנט, משחקי מחשב, משקפת, זכוכית מגדלת, מפות, עיתונים, בובות, ומה לא. חשבתי שארשום לך את כל הדברים שהשתמשנו בהם ללמידה היום, אבל אני רואה שיש יותר מדי. אז באופן כללי: כל דבר יכול להיות "אמצעי עזר" להוראה.
האם אתן עובדות על פי תוכנית הלימודים לאותו גיל? לא. לדעתי יש סתירה בין דבר סטטי כמו תוכנית לבין תהליך דינמי ובלתי צפוי כמו לימודים.
האם אתן ממציאות תכנית לימודים? אני משתדלת להמנע מזה.
האם לומדים חשבון (זה רק כדוגמא) כל יום, או רק כשמתחשק, או רק כשיוצא - כמו שסיפרתן? כן. יוצא ללמוד חשבון כל יום. איך אפשר להמנע מזה בתרבות כמותית כמו שלנו?
מה עם משהו דמוי "סל תרבות" בבית הספר? האם יש תכנית מאורגנת לזה מראש? או שהולכים למה שיוצא? אנחנו חיים בתוך התרבות שלנו, עם כל מה שמשתמע מזה: ספרים, סרטים, חגים, קונצרטים, שירים, טלביזיה, וכו'.
מה עם חינוך גופני? אנחנו לא עושים אתלטיקה באופן מכוון, אבל גם לא יושבים על הישבן כל היום. לפחות פעם בשבוע אנחנו יוצאים לטיול של כמה שעות, אנחנו משחקים משחקי כדור, ובקיץ מבלים בבריכה. אני גם משתדלת להתעמל כל בוקר, והילדים לפעמים מצטרפים אלי ולפעמים לא. מה שכן, הם מאוד אוהבים "משימות", שזה משחק שלנו שדי דומה לשיעורי ספורט. אנחנו לא עושים את זה באופן קבוע, אלא מתי שיש לי מצב-רוח מתאים. לפעמים כמה פעמים ביום, לפעמים עובר שבוע שלא עשינו את זה בכלל.
מוסיקה (הכוונה ממש ללימודי מוסיקה)? אנחנו שרים הרבה, ורוקדים לפעמים. הבן הגדול שלי (בן 8) התחיל פעם קצת לנגן בפסנתר, אבל הפסיק מהר מאוד. אני מכירה משפחה אחרת שאצלם למוסיקה יש תפקיד מרכזי יותר בחיים, וכל הילדים שלהם מנגנים, הגדולים על יותר מכלי אחד.
אמנויות? יש לנו תקופות. כרגע הבן השני (בן 4) בתקופה של קישוטים למסיבה, אז כל יום הוא מכין כמה קישוטים ותולה אותם ברחבי הבית. לפני כמה שבועות היינו כולנו בתקופה של צבעי חלונות, אז היינו עושים נגלה אחרי נגלה של ציורים לחלונות. יש לי גם כמה חבילות חמר שמחכות שנחזור לפסל.
מדעים? "מדע" זה בעצם דרך הסתכלות על העולם, דרך לשאול עליו שאלות ולחפש תשובות. לדרך הזאת יש תפקיד מרכזי בחיי, ולכן באופן טבעי אני חולקת אותה עם ילדי. זה מתבטא קצת בידע שאני יכולה לספר להם (כמו למה השמיים כחולים) ויותר בעקרונות ובמחקר משותף. למשל אם רואים חור באדמה, איך יודעים ממה הוא נוצר? אנחנו מעלים השערות, ומנסים לחשוב על דברים שמשתמעים מכל אחת מההשערות האלה שיהיה אפשר לבדוק אותם. לדוגמא אם אנשים עשו את החור אז סביר שהוא יהיה ישר בפנים, ככה שאפשר לקחת מקל ולראות אם הוא באמת ישר בפנים. או אם יונק חפר אותו אז אולי יהיה לו ריח של היונק הזה ואפשר לנסות להריח, או לחפש עקבות.
מה עם עבודות קבוצתיות וללמידה שיתופית, יש דבר כזה? ברגע שילדים נפגשים הם לומדים זה מזה וזה יחד עם זה. אני לא מנסה "להפעיל" אותם, אם לזה התכוונת, אבל המון פעמים אני עומדת משתאה בפני הדברים שילדי עושים עם חבריהם וזה עם זה.
מה קורה עם שיטות הוראה למידה שונות? אנחנו משתמשים במה שמתאים ונעים לנו בכל רגע. אם את רוצה לדון בשיטה ספציפית, אשמח להגיב לגבי הרלוונטיות שלה ללמידה בחיק המשפחה.
מה עם הקניית מיומנויות מחשב? שימי ילד ליד מחשב ותראי מה קורה... באמת. הנה ניסוי שבו עשו בדיוק את זה:
החור בקיר.
מה עם הקניית מיומנויות משוב ובקרה? את מתכוונת למה שקורה כאשר אנחנו מדברים זה עם זה? אני כנראה לא מבינה את המונח. את יכולה לתת דוגמא מה זה אומר?
מה עם הערכה (גם אלטרנטיבית)? אנחנו חיים יחד, ומכירים זה את זה. אני לומדת על מה שהם יודעים מהשיחות שלנו, מהשאלות שלהם, ובמיוחד מהמשחקים שלהם. מנסיוני, כל מה שהם לומדים הופך להיות חלק ממשחקי הדמיון שלהם. ככה הם מתרגלים את הידע "מבפנים".
מה עם מפגשים חברתיים? אנחנו נפגשים עם אנשים בסביבתנו מכל הגילים, ובנוסף נוסעים במיוחד למפגשים עם משפחות חינוך ביתי אחרות (קבוע פעמיים בשבוע, מזדמן לפעמים יותר).
מה עם טכסים במועדים כגון יום השואה, יום הזכרון, יום רבין? מבין שלושת אלה אנחנו מציינים במיוחד את יום הזכרון, ופחות את האחרים. זו העדפה אישית שלי. במשפחות אחרות זה בטח אחרת.
מה עם תרפיות (באם הילד זקוק)? אין לי נסיון עם זה, אבל במקרה יש לי כמה תרפיסטיות מתחומים שונים במשפחה, ויוצא לי לדבר איתן לפעמים על תרפיות שילדים נזקקים להן. במיוחד מעניין לדבר בנושא עם גיסתי המרפאת בעיסוק. הרושם שנותר אצלי משיחות איתה הוא שחלק גדול מהבעיות נובע מזה שילדים לא משחקים מספיק בחוץ (מה שאנחנו עושים הרבה), ושחלק גדול מהטיפולים מיועדים לכך שלילדים לא יהיו בעיות בבי"ס (מה שאצלנו לא בעיה). בנוסף, אני מקווה שלא אגע (שוב?) בעצב חשוף אם אזכיר שילדים רבים המאובחנים כסובלים מליקויים שונים הם בעצם ילדים מוכשרים מאוד, שפשוט דרכי הלימוד והעשיה שלהם שונות מהנדרש בבי"ס. לילדים כאלה חינוך ביתי נותן הזדמנות ללמוד בדרך שלהם בלי לחוש "לקויים". את מוזמנת להסתכל גם ב
אוסף שאלות ותשובות על חינוך ביתי שהתחלתי לכתוב.
