שאלות..

[גלבטרון]

טעות בידך

אין שום איזכור בכל התורה לקיומם של חיים לאחר המוות בשום צורה שהיא כל שנאמר הוא מעפר באת ואל עפר תשוב. ביהדות הקדומה, המקורית, אין גלגול נשמות, אין אמונה בחיים שלאחר המוות, הדברים הללו התווספו מאות שנים לאחר מיכן. זה לא משנה שהנצרות נוצרה אחרי היהדות מכיוון שהנצרות עצמה מורכבת מאמונות פאגניות שקדמו לה וליהדות. היהדות הושפעה רבות מדת ה-zoroastrainisim וכן מכל התרבויות שבהם היא נתקלה בהיות העם בגלות, כך למשל חודשי השנה הם בכלל חודשים בבליים שאומצו ע"י היהודים וכו'. אני רואה שלא באמת קראת את דברי אלא רק ריפרפת בהם וחבל אבל זה החמצה שלך. אתה עוצם עיניים לכל ההיסטוריה האנושית והידע והלקחים שהאנושות למדה במהלך הדורות רק כי אתה (לפחות זה מה שאני מבין מדבריך) מקובע בדעותיך מבלי שלמדת לעומק גם דברים אחרים. על מנת לדעת שדבר מסויים הוא אכן נכון, יש לבחון כמה שיותר (אם לא את כל) האפשרויות הקיימות ורק אז להגיע למסקנות. בדיוק כשם שהיוונים הקדמונים האמינו בכל ליבם באמונותיהם והמצרים הקדמונים בשלהם והסקנדינבים בשלהם וכך הדבר זהה גם ליהודים, נוצרים ומוסלמים. היום האמונות של הקדמונים נחשבים כמיתולגיה בעתיד גם היהדות, נצרות ואיסלם יחשבו כמיתולוגיות וצורת חיים/אמונה חדשה תחשב כנכונה. אין האמונה היהודית שונה בבסיסה מהאמונות הפאגניות הקדומות, התוכן שלהן דיי זהה רק המעטפת שונה.

 

[natan7]

תגובה

יש הרבה אזכורים בתורה (כשאני אומר תורה אני מתכוון לארון הספרים היהודי. תורה-נביאים-כתובים-משנה-תלמוד-מדרשות-קבלה-....) כפי שאתה כותב רואה אני שאין לך ידע בזה מלבד השעתיים בשבוע שיעורי תנ"ך בתיכון מאתר מורה שתלמידים צוחקים עליה מול הפנים שלה. אתה כמובן כעת יכול להתרגז ולומר "איך הדוס הזה מדבר אלי כך? למה מי הוא?" אזי אומר כי איני דוס. ודבר שני זו האמת וכנראה התרגזת כי היא נכונה. אז חבל. כלומר אינך בקיא ידידי. ביהדות הקדומה המקורית כן יש גלגול נשמות ויש חיים לאחר המוות וכד'. לגבי חזרה לחיים לאחר מוות קליני עיין במסכת שמחות תחילת פרק ח' עוד עיין בזוהר בראשית דך ריח עמוד ב' עוד עיין בדברי חז"ל על האזינו עוד עיין בתלמוד שבת דך קנב עמוד ב'...מקווה שיספיק היהדות לא הושפעה אלא השפיעה. למשל הנצרות והאיסלאם קמו בעיקבותה ושאבו ממנו מושגים\נושאים את דבריך קראתי היטב לכן עניתי אחד אחד. לא כן אתה- דבר המראה עליך את דבריך עלי. על מנת לדעת שדבר מסוייים הוא נכון- אכן בודקים כל מה שבא ליד. אך אם במידה שאתה מגיע לאמת (ואתה יודע ומסין שזו האמת בצורה הכי נכונה ואמיתית) וכל מה שהאמת אומרת על אחר הוא שהוא שקר אזי אין טעם לבדוק את השקר כמו שבדקת בתחילה. כי שקרים אפשר להמציא אינסוף. אך 70 שנה הם זמן קצוב. ושוב לגבי האמונה... אני אומנם מחשיב את האי אמונה שלך בתור פגם ואטימות אך איני יכול להתווכח עמך על זה בינינו.

 

[rachel437]

שכר ועונש בתורה

אין שום אזכור אפילו לא מילה אחת על שכר בעולם הבא, כל השכר ועונש בתורה מדובר בעולם הזה, כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, כמו כן שמיטה וכו'. בתורה יש פרשות שלמות החוזרות על עצמם. כמעט שליש מהתורה מדבר על קורבנות שנהפכו ללא רלונטיות כמה מאות שנים לאחר נתינתם, ועל נושא כל חשוב לאנושות כמו שכר ועונש בעולם הבא, כלום. נאדה.

 

[רון סי]

הרמב"ם לא מסכים איתך

כידוע לך בודאי. לדעתו "למען ייטב לך, והארכת ימים" (דברים כב,ז) ענינו חיי העולם הבא, וכך גם "היכרת תיכרת הנפש ההיא" (במדבר טו,לא). דעתו של הרמב"ם על אזכור העולם הבא בתורה.

 

[rachel437]

רק הרמב"ם

כל מפרשי התורה לא מסכימים איתי. אני מדברת על התורה שניתנה כביכול על ידי אלוהים שאפילו פעם אחת לא טרח להזכיר זאת, לעומת זאת פרשיות שלמות בתורה חוזרות עליהם בלי שום סיבה הגיונית. 'למען יאריכון ימיך", בשילוח הקן כתיב: "למען ייטב לך והארכת ימים, חז"ל אומרים שהתורה דיברה כלשון בני אדם, מדוע פה היא לא דיברה כלשון בני אדם, למען יאריכון ימיך כל בן מבין שחייו יתארכו ולא עולם הבא. גם העונשים המוזכרים בתורה הם רק בעולם הזה, שום עונש בעולם הבא.

 

[רון סי]

דיברה תורה כלשון בני אדם

תסבירי לי בבקשה למה פעם אחת כתוב: "למען יאריכון ימיך על האדמה", ופעם שניה לא כתוב "על האדמה". לי נראה שבני אדם הם יצורים לוגיים גם, ואם פעם אחת אומרים להם "על האדמה", ופעם אחרת לא אומרים, הלוגיקה היא שפעם שניה זה לא על האדמה.

 

[rachel437]

אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה.

אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם" (פאה פ"א מ"א). רואים זאת בחוש שאריכות ימים תלויה בכיבוד הורים ולא בגנים טובים ותזונה נכונה. בעולם הבא אין אריכות ימים, לפי האמונה הדתית קודם אתה מקבל עונש ולאחר מכן אתה נכנס לגן עדן ואתה שם לעולמים, כך שהמילים למען יאריכון ימיך לא ברורות, אבל אם רצונך לפרש את התורה כדברי חז"ל שיבושם לך. הראש שלי מבין שנותנים ברכה למישהו שיאריך ימים, לא מתכוונים שיאריך ימים לאחר מותו, אלא בחייו. מדוע כל העונשים בתורה הם רק בעולם הזה, לא מוזכר אפילו במילה אחת עונש בעולם הבא, או שנגמר לו הדיו, או שמרוב שהוא היה עסוק בלכתוב איזה תחתונים הכהן ילבש, ואיך לשרוף את עור הפרה הוא שכח פרטים שוליים כמו, עונש ושכר בעולם הבא. יצור לוגי מבין שעין תחת עין זה לא ממון. יצור לוגי מבין שאם כתוב, "וקצותה את כפה" "לא תחוס עליה", הכוונה היא שצריך לכרות את כף ידה .

 

[rachel437]

דיברה תורה כלשון בני אדם

חז"ל לא מחלקים בין שני הברכות, גם בכיבוד אב וגם בשלוח הקן טוענים חז"ל שמדובר בעולם הבא. כנראה שלחז"ל היית חשיבה לוגית שונה ממך. אתה נותן פירוש חדש, אשרך.

 

[רון סי]

פתאום את נזקקת לחז"ל

הרי כבר הודית בעצמך שהסכמתם אינה נחוצה לך. עזבי את חז"ל. עזבי את הרמב"ם ואת כל המפרשים. רצית לדון בטקסט כפשוטו, לא? אם דנים בפשט, אז לדון בפשט. הצגתי בפנייך את הפשט בשני מקרים. במקרה אחד אומר השפט "על האדמה". במקרה השני לא אומר זאת. אם מכבדים את הפשט, יש להתייחס להבדל זה. אם לא מתייחסים, סימן שלא מכבדים את הפשט, אלא נותנים איזו פרשנות.

 

[rachel437]

אתה הוא זה שהבאת את חז"ל

לא ,ברגע שהבאת אותם תבשל את מה שבישלת. רוצה ללמוד על פי פשט, בבקשה. מה פירוש המילים למען יאריכון ימיך, הרי בתורה לא מוזכר כלום על עולם הבא, מהיכן נדע שיש כזה עולם ללא חז"ל, בעולם הבא כפי שכתבתי קודם, ברגע שנכנסת לשם אתה לא יוצא, אז מה שייך פה אריכות ימים. בעולם הבא יש גם עונשים, תראה לי עונש אחד המדבר על עולם הבא. תראה לי בבקשה היכן אפשר לדעת מהתורה על פי פשט בצורה לוגית, שיש עולם אחר חוץ מהעולם הזה. בלי פרשנויות אישיות שלך.

 

[רון סי]

אני הבאתי את הרמב"ם

אבל זה לא משנה, נגיד שהבאתי את חז"ל. אבל אחרי שהבאתי אותם, את אמרת שהם לא טובים, כי דיברה תורה בלשון בני אדם. אז אני מסכים, נעזוב הרמב"ם, נעזוב חז"ל, נדבר בלשון בני אדם. איך אפשר לדעת מהפשט שיש עולם הבא: בתורה מדברים פעם אחת על האדמה, ופעם אחרת לא מדברים על האדמה. אם אני אומר פעם אחת "צריך לסדר את הבית", ופעם אחרת "צריך לסדר", אז נשאלת השאלה למה לא אמרתי בפעם השניה "את הבית". זו שאלה. תשובה אחת יכולה להיות שאני טיפש ולא מסוגל לגמור משפט. תשובה שניה יכולה להיות שיש משהו מחוץ לבית. לכן רואים שאפשר מהפשט עצמו להסיק שיש עולם שהוא לא "על האדמה". אפשר גם להסיק שכותב התורה טיפש, ובוחר את מילותיו בחוסר תשומת לב. אבל במקרה השני אין טעם לדבר על מה כותב התורה אמר בכלל.

 

[rachel437]

למען יאריכון ימיך

אריכות ימים שייך רק בבן אדם חי, אולי הכותב התכוון למען יאריכון ימיך על הירח ועל המים, איך נדע שיש כזה מושג של עולם הבא, אתה חייב להגיע לפרשנות חז"ל כדי לדעת שיש מושג של עולם הבא, זה שכתוב בחומש דברים, בשלוח הקן, 'על האדמה" לא אומר כלום. מה שייך אריכות ימים בעולם הבא,הכניסה לגן עדן היא לזמן בלתי מוגבל, המילה להאריך שיך רק בדבר מוגבל, איך אפשר להאריך למישהו את השהיה בגן עדן, ברגע שהוא שם הוא לעולם לא יצא. לפי דבריך אלוהים מבטיח אריכות ימים בעולם הזה לכל מי שמכבד את אביו ואמו, אבל בפועל אין שום מחקר המאשר זאת. המסקנה היא, או שאלוהים שקרן, או שמישהו אחרת בדה זאת מליבו. תודה לך רון שאתה מביא חיזוק לדברי שהתורה נכתבה בידי אדם.

 

[rachel437]

אפשר גם להסיק שכותב התורה טיפש

ובוחר את מילותיו בחוסר תשומת לב. אבל במקרה השני אין טעם לדבר על מה כותב התורה אמר בכלל< מה שאפשר להסיק מזה, שהתורה נכתבה על ידי כמה אנשים בזמנים שונים ובא מישהו וחיבר את זה ביחד, אתה הרי לא מאמין שהתורה ניתנה מאלוהים, אז מי לדעתך כתב את התורה?

 

[rachel437]

הברכות בתורה

שום מילה על שכר בעולם הבא, מבחינה לוגית לא היה ראוי שיזכירו פה איזה מילה על עולם הבא? הרי בעולם הזה אנחנו רק כמה עשרות שנים ובעולם הבא אנחנו לנצח נצחים, ובכל זאת אפילו לא מילה אחת על גן עדן. וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ. ב וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ: כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ג בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה. ד בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ. ה בָּרוּךְ טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. ו בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ. ז יִתֵּן יְהוָה אֶת-אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ: בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ. ח יְצַו יְהוָה אִתְּךָ, אֶת-הַבְּרָכָה, בַּאֲסָמֶיךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ; וּבֵרַכְךָ--בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. ט יְקִימְךָ יְהוָה לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לָךְ: כִּי תִשְׁמֹר, אֶת-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו. י וְרָאוּ כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי שֵׁם יְהוָה נִקְרָא עָלֶיךָ; וְיָרְאוּ, מִמֶּךָּ. יא וְהוֹתִרְךָ יְהוָה לְטוֹבָה, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ--עַל, הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ, לָתֶת לָךְ. יב יִפְתַּח יְהוָה לְךָ אֶת-אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת-הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר-אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ, אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה יָדֶךָ; וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים, וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה. יג וּנְתָנְךָ יְהוָה לְרֹאשׁ, וְלֹא לְזָנָב, וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה, וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה: כִּי-תִשְׁמַע אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת. יד וְלֹא תָסוּר, מִכָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם--יָמִין וּשְׂמֹאול: לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--לְעָבְדָם. {פ}

 

[rachel437]

הקללות בתורה

אין שום מילה על עולם הבא, על גיהנום, רק עונשים בעולם הזה. מעניין שאלוהים טרח לקלל בכזו אריכות, ושכח להזכיר את הגיהנום. וְהָיָה, אִם-לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגוּךָ. טז אָרוּר אַתָּה, בָּעִיר; וְאָרוּר אַתָּה, בַּשָּׂדֶה. יז אָרוּר טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. יח אָרוּר פְּרִי-בִטְנְךָ, וּפְרִי אַדְמָתֶךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ. יט אָרוּר אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וְאָרוּר אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ. כ יְשַׁלַּח יְהוָה בְּךָ אֶת-הַמְּאֵרָה אֶת-הַמְּהוּמָה, וְאֶת-הַמִּגְעֶרֶת, בְּכָל-מִשְׁלַח יָדְךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה--עַד הִשָּׁמֶדְךָ וְעַד-אֲבָדְךָ מַהֵר, מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי. כא יַדְבֵּק יְהוָה בְּךָ, אֶת-הַדָּבֶר--עַד, כַּלֹּתוֹ אֹתְךָ, מֵעַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. כב יַכְּכָה יְהוָה בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת, וּבַחַרְחֻר וּבַחֶרֶב, וּבַשִּׁדָּפוֹן, וּבַיֵּרָקוֹן; וּרְדָפוּךָ, עַד אָבְדֶךָ. כג וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל-רֹאשְׁךָ, נְחֹשֶׁת; וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר-תַּחְתֶּיךָ, בַּרְזֶל. כד יִתֵּן יְהוָה אֶת-מְטַר אַרְצְךָ, אָבָק וְעָפָר: מִן-הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ, עַד הִשָּׁמְדָךְ. כה יִתֶּנְךָ יְהוָה נִגָּף, לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ--בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו; וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה, לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. כו וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל, לְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ; וְאֵין, מַחֲרִיד. כז יַכְּכָה יְהוָה בִּשְׁחִין מִצְרַיִם, ובעפלים (וּבַטְּחֹרִים), וּבַגָּרָב, וּבֶחָרֶס--אֲשֶׁר לֹא-תוּכַל, לְהֵרָפֵא. כח יַכְּכָה יְהוָה, בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן; וּבְתִמְהוֹן, לֵבָב. כט וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה, וְלֹא תַצְלִיחַ, אֶת-דְּרָכֶיךָ; וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל, כָּל-הַיָּמִים--וְאֵין מוֹשִׁיעַ. ל אִשָּׁה תְאָרֵשׂ, וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה (יִשְׁכָּבֶנָּה)--בַּיִת תִּבְנֶה, וְלֹא-תֵשֵׁב בּוֹ; כֶּרֶם תִּטַּע, וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ. לא שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ, וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ--חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ, וְלֹא יָשׁוּב לָךְ; צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ, וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ. לב בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר, וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת, וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם, כָּל-הַיּוֹם; וְאֵין לְאֵל, יָדֶךָ. לג פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכָל-יְגִיעֲךָ, יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא-יָדָעְתָּ; וְהָיִיתָ, רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ--כָּל-הַיָּמִים.

 

[rachel437]

קללות המשך

לד וְהָיִיתָ, מְשֻׁגָּע, מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ, אֲשֶׁר תִּרְאֶה. לה יַכְּכָה יְהוָה בִּשְׁחִין רָע, עַל-הַבִּרְכַּיִם וְעַל-הַשֹּׁקַיִם, אֲשֶׁר לֹא-תוּכַל, לְהֵרָפֵא--מִכַּף רַגְלְךָ, וְעַד קָדְקֳדֶךָ. לו יוֹלֵךְ יְהוָה אֹתְךָ, וְאֶת-מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ, אֶל-גּוֹי, אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עֵץ וָאָבֶן. לז וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה, לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה--בְּכֹל, הָעַמִּים, אֲשֶׁר-יְנַהֶגְךָ יְהוָה, שָׁמָּה. לח זֶרַע רַב, תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה; וּמְעַט תֶּאֱסֹף, כִּי יַחְסְלֶנּוּ הָאַרְבֶּה. לט כְּרָמִים תִּטַּע, וְעָבָדְתָּ; וְיַיִן לֹא-תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר, כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת. מ זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ, בְּכָל-גְּבוּלֶךָ; וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ, כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ. מא בָּנִים וּבָנוֹת, תּוֹלִיד; וְלֹא-יִהְיוּ לָךְ, כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי. מב כָּל-עֵצְךָ, וּפְרִי אַדְמָתֶךָ, יְיָרֵשׁ, הַצְּלָצַל. מג הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ, יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה; וְאַתָּה תֵרֵד, מַטָּה מָּטָּה. מד הוּא יַלְוְךָ, וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ; הוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ, וְאַתָּה תִּהְיֶה לְזָנָב. מה וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה, וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ, עַד, הִשָּׁמְדָךְ: כִּי-לֹא שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר צִוָּךְ. מו וְהָיוּ בְךָ, לְאוֹת וּלְמוֹפֵת; וּבְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם. מז תַּחַת, אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּשִׂמְחָה, וּבְטוּב לֵבָב--מֵרֹב, כֹּל. מח וְעָבַדְתָּ אֶת-אֹיְבֶיךָ, אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יְהוָה בָּךְ, בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם, וּבְחֹסֶר כֹּל; וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל, עַל-צַוָּארֶךָ, עַד הִשְׁמִידוֹ, אֹתָךְ. מט יִשָּׂא יְהוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר: גּוֹי, אֲשֶׁר לֹא-תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ. נ גּוֹי, עַז פָּנִים, אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן, וְנַעַר לֹא יָחֹן. נא וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי-אַדְמָתְךָ, עַד הִשָּׁמְדָךְ, אֲשֶׁר לֹא-יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ--עַד הַאֲבִידוֹ, אֹתָךְ. נב וְהֵצַר לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן, בְּכָל-אַרְצֶךָ; וְהֵצַר לְךָ, בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, בְּכָל-אַרְצְךָ, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ. נג וְאָכַלְתָּ פְרִי-בִטְנְךָ, בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--בְּמָצוֹר, וּבְמָצוֹק, אֲשֶׁר-יָצִיק לְךָ, אֹיְבֶךָ. נד הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ, וְהֶעָנֹג מְאֹד--תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ, וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר. נה מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם, מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל, מִבְּלִי הִשְׁאִיר-לוֹ, כֹּל--בְּמָצוֹר, וּבְמָצוֹק, אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ, בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ. נו הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה, אֲשֶׁר לֹא-נִסְּתָה כַף-רַגְלָהּ הַצֵּג עַל-הָאָרֶץ, מֵהִתְעַנֵּג, וּמֵרֹךְ--תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ, וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ. נז וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ, וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד, כִּי-תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר-כֹּל, בַּסָּתֶר--בְּמָצוֹר, וּבְמָצוֹק, אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ, בִּשְׁעָרֶיךָ. נח אִם-לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, הַכְּתֻבִים, בַּסֵּפֶר הַזֶּה: לְיִרְאָה אֶת-הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא, הַזֶּה--אֵת, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. נט וְהִפְלָא יְהוָה אֶת-מַכֹּתְךָ, וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ: מַכּוֹת גְּדֹלֹת וְנֶאֱמָנוֹת, וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים. ס וְהֵשִׁיב בְּךָ, אֵת כָּל-מַדְוֵה מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ, מִפְּנֵיהֶם; וְדָבְקוּ, בָּךְ. סא גַּם כָּל-חֳלִי, וְכָל-מַכָּה, אֲשֶׁר לֹא כָתוּב, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת--יַעְלֵם יְהוָה עָלֶיךָ, עַד הִשָּׁמְדָךְ. סב וְנִשְׁאַרְתֶּם, בִּמְתֵי מְעָט, תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב: כִּי-לֹא שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. סג וְהָיָה כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם--כֵּן יָשִׂישׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם; וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. סד וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל-הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ--עֵץ וָאָבֶן. סה וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ, וְלֹא-יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלֶךָ; וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ. סו וְהָיוּ חַיֶּיךָ, תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד; וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם, וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. סז בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי-יִתֵּן עֶרֶב, וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי-יִתֵּן בֹּקֶר--מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד, וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה. סח וֶהֱשִׁיבְךָ יְהוָה מִצְרַיִם, בָּאֳנִיּוֹת, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ, לֹא-תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ; וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, וְאֵין קֹנֶה.

 

[natan7]

נכון

בשביל אדם שלומד תנ"ך שעתיים בשבוע בתיכון ממורה שהיא חושבת שתורה זה סיפרות אזי המסקנה שלך היא כתובה בדיוק כפי שאמרת. לעומת זאת אדם אמיתי עם עצמו יבדוק את העניין הכביר הזה לפחות מעט לעומק ויראה כמה הוא טועה אציין כי "לבדוק" זה לא לגלוש באתר חופש או לשאול את אותה מורה שגם ככה התלמידים בכיתה ה' מזלזלים בה, אלא לבדוק= ע"פ היהדות המקורית. אצל יהודים ששמרו את המסורת.

 

[rachel437]

אני למדתי תנ'ך יותר משעתיים בשבוע

וראיתי שאין תשובות רק תרוצים.

 

[rachel437]

קהלת

"כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל"

 

[natan7]

אם..

אם היית לומדת תורה לא שעתיים בשבוע אלא שעה אחת בחודש אך לימוד ראוי ע"פ המסורת- דיבוריך לא היו כעתה. שוב, אני מבין שתוכלי לטעון כי את משכיל ואת בעלת תואר ראשון או שלישי, אך בדעות שיש לך אני רואה פגם שאיננו יכולים להווכח עליו.