שאלות של חדשים

[הורה למחונן]

שאלות של חדשים

שאלות של חדשים
הילד (כיתה ב') אובחן כמחונן. לא שחדש לנו ולא היינו צריכים את ההגדרה הפורמאלית בשביל לדעת. יש לי שתי שאלות: 1. יום לימודים שבועי (רחובות) מישהוא יודע לתת התייחסויות ספציפיות מעבר להערות הכלליות שקראתי? 2. בינתיים, נטיית ליבנו (ההורים) היא לא לשלוח ליום לימודים שבועי (גם בגלל החשש החברתי וגם בגלל שאנחנו משפחה דתית והמסגרת היא כללית ואנחנו חוששים, מסיפורים ששמענו, שזה לא יהיה פשוט). עד היום, שלחנו עם הילד לביה"ס קלסר עם פעילויות שהכנו לילד. התאום עם המורה היה שכשהילד גומר את הפעילות הכללית, משועמם וכו', הוא עושה את המשימות שהכנו מראש. אנחנו מתכוונים לדבר עם המורה והמנהל, עכשיו כשהילד מאובחן רשמית, יש לנו פתחון פה לבקש גם מביה"ס דברים. למישהוא יש רעיון / נסיון כיצד ביה"ס הרגיל יכול לתרום?

 

[meitush123]

אני לא דתייה אבל...

שאלות של חדשים
הילד (כיתה ב') אובחן כמחונן. לא שחדש לנו ולא היינו צריכים את ההגדרה הפורמאלית בשביל לדעת. יש לי שתי שאלות: 1. יום לימודים שבועי (רחובות) מישהוא יודע לתת התייחסויות ספציפיות מעבר להערות הכלליות שקראתי? 2. בינתיים, נטיית ליבנו (ההורים) היא לא לשלוח ליום לימודים שבועי (גם בגלל החשש החברתי וגם בגלל שאנחנו משפחה דתית והמסגרת היא כללית ואנחנו חוששים, מסיפורים ששמענו, שזה לא יהיה פשוט). עד היום, שלחנו עם הילד לביה"ס קלסר עם פעילויות שהכנו לילד. התאום עם המורה היה שכשהילד גומר את הפעילות הכללית, משועמם וכו', הוא עושה את המשימות שהכנו מראש. אנחנו מתכוונים לדבר עם המורה והמנהל, עכשיו כשהילד מאובחן רשמית, יש לנו פתחון פה לבקש גם מביה"ס דברים. למישהוא יש רעיון / נסיון כיצד ביה"ס הרגיל יכול לתרום?

אני לא דתייה אבל...
במרכז שאני לומדת בו ביום העשרה שבועי בצפון בכלל, (אני מסיימת סופית השבוע- כי סיימתי ט'), יש ערבוב מוחלט בין דתיים לחילוניים (לדעתי כ-30% בערך דתיים) והשילוב הזה מאד מפרה ומעניין. לא ראיתי בעיות מיוחדות בזה ואני לא חושבת שהדתיים אצלנו מרגישים בעייתי.

 

[נועה לביא]

למה בעייתי?

שאלות של חדשים
הילד (כיתה ב') אובחן כמחונן. לא שחדש לנו ולא היינו צריכים את ההגדרה הפורמאלית בשביל לדעת. יש לי שתי שאלות: 1. יום לימודים שבועי (רחובות) מישהוא יודע לתת התייחסויות ספציפיות מעבר להערות הכלליות שקראתי? 2. בינתיים, נטיית ליבנו (ההורים) היא לא לשלוח ליום לימודים שבועי (גם בגלל החשש החברתי וגם בגלל שאנחנו משפחה דתית והמסגרת היא כללית ואנחנו חוששים, מסיפורים ששמענו, שזה לא יהיה פשוט). עד היום, שלחנו עם הילד לביה"ס קלסר עם פעילויות שהכנו לילד. התאום עם המורה היה שכשהילד גומר את הפעילות הכללית, משועמם וכו', הוא עושה את המשימות שהכנו מראש. אנחנו מתכוונים לדבר עם המורה והמנהל, עכשיו כשהילד מאובחן רשמית, יש לנו פתחון פה לבקש גם מביה"ס דברים. למישהוא יש רעיון / נסיון כיצד ביה"ס הרגיל יכול לתרום?

למה בעייתי?
לחוגים אותם פוקדים גם (ואולי בעיקר) ילדים חילוניים אתם כן שולחים אותו? זה רק יום אחד בשבוע. כמו חוג (או כמה חוגים). לא תחליף לבית ספר, בכלל לא בכיוון. אשר לבי"ס הרגיל - זה תלוי בבי"ס הרגיל שלכם. מה היה עד עכשיו? לדעתי - תוצאות בחינות האיתור לא ישנו דבר ביחס שלהם. אבחון פרטי ומפורט עם המלצה מפסיכולוג - אולי, וגם בספק.

 

[טלי תקומי]

רעיון מעולה.

שאלות של חדשים
הילד (כיתה ב') אובחן כמחונן. לא שחדש לנו ולא היינו צריכים את ההגדרה הפורמאלית בשביל לדעת. יש לי שתי שאלות: 1. יום לימודים שבועי (רחובות) מישהוא יודע לתת התייחסויות ספציפיות מעבר להערות הכלליות שקראתי? 2. בינתיים, נטיית ליבנו (ההורים) היא לא לשלוח ליום לימודים שבועי (גם בגלל החשש החברתי וגם בגלל שאנחנו משפחה דתית והמסגרת היא כללית ואנחנו חוששים, מסיפורים ששמענו, שזה לא יהיה פשוט). עד היום, שלחנו עם הילד לביה"ס קלסר עם פעילויות שהכנו לילד. התאום עם המורה היה שכשהילד גומר את הפעילות הכללית, משועמם וכו', הוא עושה את המשימות שהכנו מראש. אנחנו מתכוונים לדבר עם המורה והמנהל, עכשיו כשהילד מאובחן רשמית, יש לנו פתחון פה לבקש גם מביה"ס דברים. למישהוא יש רעיון / נסיון כיצד ביה"ס הרגיל יכול לתרום?

רעיון מעולה.

 

[ציפי ג]

אני כן דתיה

שאלות של חדשים
הילד (כיתה ב') אובחן כמחונן. לא שחדש לנו ולא היינו צריכים את ההגדרה הפורמאלית בשביל לדעת. יש לי שתי שאלות: 1. יום לימודים שבועי (רחובות) מישהוא יודע לתת התייחסויות ספציפיות מעבר להערות הכלליות שקראתי? 2. בינתיים, נטיית ליבנו (ההורים) היא לא לשלוח ליום לימודים שבועי (גם בגלל החשש החברתי וגם בגלל שאנחנו משפחה דתית והמסגרת היא כללית ואנחנו חוששים, מסיפורים ששמענו, שזה לא יהיה פשוט). עד היום, שלחנו עם הילד לביה"ס קלסר עם פעילויות שהכנו לילד. התאום עם המורה היה שכשהילד גומר את הפעילות הכללית, משועמם וכו', הוא עושה את המשימות שהכנו מראש. אנחנו מתכוונים לדבר עם המורה והמנהל, עכשיו כשהילד מאובחן רשמית, יש לנו פתחון פה לבקש גם מביה"ס דברים. למישהוא יש רעיון / נסיון כיצד ביה"ס הרגיל יכול לתרום?

אני כן דתיה
אני לא הייתי שולחת ילד שלי ליום מעורב בגיל הזה.

 

[אגוזים1]

למה בעצם (אם מותר לשאול)?

אני כן דתיה
אני לא הייתי שולחת ילד שלי ליום מעורב בגיל הזה.

למה בעצם (אם מותר לשאול)?
שנה הבאה הילדה האמצעית שלי הולכת לבית ספר (דמוקרטי) שמערב (כאידיאולוגיה) בין משפחות חילוניות לדתיות. מאוד חשובה לי החשיפה הזו שלה לצד שאולי היא פחות מכירה מהיום יום.

 

[ציפי ג]

כי

למה בעצם (אם מותר לשאול)?
שנה הבאה הילדה האמצעית שלי הולכת לבית ספר (דמוקרטי) שמערב (כאידיאולוגיה) בין משפחות חילוניות לדתיות. מאוד חשובה לי החשיפה הזו שלה לצד שאולי היא פחות מכירה מהיום יום.

כי
הילדים שלי מכירים את הסביבה החילונית מכל מקום ואתר בארץ ישראל. הם מוצפים בה. הטלויזיה, העתונות, הרחוב. הכל חילוני. אני רוצה שיהיה מקום שהוא רק דתי. ולימודים מבחינתי הם בראש ובראשונה חינוך. לא חומר. ואני רוצה שהילדים שלי יקבלו חינוך דתי. לא מיש מש. החוגים למחוננים אינם דבר מאוד חשוב בעיני. זו העשרה, שילד יכול לקבל במסגרת הבית, ואם ביה"ס די גמיש גם בביה"ס.

 

[אגוזים1]

ועוד שאלה

כי
הילדים שלי מכירים את הסביבה החילונית מכל מקום ואתר בארץ ישראל. הם מוצפים בה. הטלויזיה, העתונות, הרחוב. הכל חילוני. אני רוצה שיהיה מקום שהוא רק דתי. ולימודים מבחינתי הם בראש ובראשונה חינוך. לא חומר. ואני רוצה שהילדים שלי יקבלו חינוך דתי. לא מיש מש. החוגים למחוננים אינם דבר מאוד חשוב בעיני. זו העשרה, שילד יכול לקבל במסגרת הבית, ואם ביה"ס די גמיש גם בביה"ס.

ועוד שאלה
הבית בעצם הוא לא המקום שהוא רק דתי אצלכם? החינוך זו הסיבה העיקרית שבאמת גם אני רציתי בשילוב עם האוכלוסיה הדתית... דוקא החשיפה דרך הרחוב/טלביזיה/עיתונות לאוכלוסיה הדתית (ועכשיו אני מדברת מהצד שלי כמובן) גורמת בדיוק את ההפך ממה שאני רוצה שהיא תקבל. החשיפה הזו היא חשיפה חסרת סובלנות, מטעה, צעקנית ולפעמים אפילו מרושעת... בחרתי בחשיפה דרך בית ספר שכל ההורים בו רואים ומתייחסים בחיוב לרעיון של השילוב הזה במטרה שאולי בצורה כזו זה יחנך לכיבוד, להערכה ולסובלנות וייתן את האפשרות להכיר את הצד היפה והמעשיר. אני לא אומרת (ואפילו לא חושבת למען האמת) שהחוגים למחוננים נותנים את זה, כך שאני לא שואלת ספציפית לגבי החוגים למחוננים אלא כרעיון עקרוני/כללי. כלומר, בחירת השילוב וההכרות עם אוכלוסיה בעלת דעות/חינוך שונה דוקא במסגרת חינוכית/ערכית.

 

[ציפי ג]

הבית והמשפחה

ועוד שאלה
הבית בעצם הוא לא המקום שהוא רק דתי אצלכם? החינוך זו הסיבה העיקרית שבאמת גם אני רציתי בשילוב עם האוכלוסיה הדתית... דוקא החשיפה דרך הרחוב/טלביזיה/עיתונות לאוכלוסיה הדתית (ועכשיו אני מדברת מהצד שלי כמובן) גורמת בדיוק את ההפך ממה שאני רוצה שהיא תקבל. החשיפה הזו היא חשיפה חסרת סובלנות, מטעה, צעקנית ולפעמים אפילו מרושעת... בחרתי בחשיפה דרך בית ספר שכל ההורים בו רואים ומתייחסים בחיוב לרעיון של השילוב הזה במטרה שאולי בצורה כזו זה יחנך לכיבוד, להערכה ולסובלנות וייתן את האפשרות להכיר את הצד היפה והמעשיר. אני לא אומרת (ואפילו לא חושבת למען האמת) שהחוגים למחוננים נותנים את זה, כך שאני לא שואלת ספציפית לגבי החוגים למחוננים אלא כרעיון עקרוני/כללי. כלומר, בחירת השילוב וההכרות עם אוכלוסיה בעלת דעות/חינוך שונה דוקא במסגרת חינוכית/ערכית.

הבית והמשפחה
מאוד חשובים לחינוך, אבל גם לחברה מבחוץ יש משקל. לא בכל גיל ילד צריך להתמודד עם הקשיים של חברה שונה. בגיל 3 זו לא בעיה לדעתי. לדעת אחי החרדי גם בגיל 3 זו בעיה. השאלה במינון,בגיל,באישיות של הילד ועוד הרבה פרמטרים. בני השני לומד בפרויקט של בר אילן עם ילדים חילונים. אבל אצלו זה כבר היה ענין של פיקוח נפש כמעט להכניס אותו למסגרת נוספת אחה"צ, וגם פעם בשבוע 3 שעות של לימודים מאוד אינטנסיבים לא חושפת אותו לשום כלום. אין להם זמן לנשום שם. מעבר לכך הוא באמת ילד שנראה לי שיכנס לחברה חילונית צעיר מאוד ותמיכה של הבית וליוי שלו במהלך החשיפה הזו חשובה לי. גם הגדול שלי למד חוג שחמט עם ילדים חילונים וברח משם אחרי 3 שנים כי ההתנהגות היתה, מבחינתו, מתחת לכל בקורת. שנים אצלי לומדים ג'ודו עם חילונים, אבל אלו לימודים פעמיים בשבוע לשעה, כשאין שום החלפת דעות והיכרות של ממש בחוג.

 

[אגוזים1]

אז בעצם

הבית והמשפחה
מאוד חשובים לחינוך, אבל גם לחברה מבחוץ יש משקל. לא בכל גיל ילד צריך להתמודד עם הקשיים של חברה שונה. בגיל 3 זו לא בעיה לדעתי. לדעת אחי החרדי גם בגיל 3 זו בעיה. השאלה במינון,בגיל,באישיות של הילד ועוד הרבה פרמטרים. בני השני לומד בפרויקט של בר אילן עם ילדים חילונים. אבל אצלו זה כבר היה ענין של פיקוח נפש כמעט להכניס אותו למסגרת נוספת אחה"צ, וגם פעם בשבוע 3 שעות של לימודים מאוד אינטנסיבים לא חושפת אותו לשום כלום. אין להם זמן לנשום שם. מעבר לכך הוא באמת ילד שנראה לי שיכנס לחברה חילונית צעיר מאוד ותמיכה של הבית וליוי שלו במהלך החשיפה הזו חשובה לי. גם הגדול שלי למד חוג שחמט עם ילדים חילונים וברח משם אחרי 3 שנים כי ההתנהגות היתה, מבחינתו, מתחת לכל בקורת. שנים אצלי לומדים ג'ודו עם חילונים, אבל אלו לימודים פעמיים בשבוע לשעה, כשאין שום החלפת דעות והיכרות של ממש בחוג.

אז בעצם
כל עוד אין החלפת דעות והיכרות של ממש זה בסדר??? או שלא הבנתי

? אני (בבחירת בית הספר המדובר לדוגמא) מחפשת את החלפת הדעות וההיכרות הזו... אני גם חושבת, שאם החשיפה היא לא "אחד מול כולם" אלא שילוב, אין כאן ממש "קשיים או התמודדות מול חברה שונה" אלא פשוט לגדול ולקבל בצורה טבעית (אני מקווה) את העובדה שהמרקם החברתי שלנו עשיר ומגוון. ציפי, אני מקווה שאת לא רואה בשאלות/תשובות שלי ביקורת או התנצחות. זו לא הכוונה. אני חושבת שגם לי יש "קווים אדומים" מבחינת שילוב עם סוגי אוכלוסיה או דרך חיים שונים משלי. ובמקרים אלו בוודאי שהייתי מנסה למנוע, לפחות במישור החינוכי, את החשיפה לאוכלוסיה/חינוך כזה... השאלה היא אם האוכלוסיה החילונית (כולה) היא מעין "קו אדום" כזה?

 

[ציפי ג]

כשאני הייתי ילדה

אז בעצם
כל עוד אין החלפת דעות והיכרות של ממש זה בסדר??? או שלא הבנתי

? אני (בבחירת בית הספר המדובר לדוגמא) מחפשת את החלפת הדעות וההיכרות הזו... אני גם חושבת, שאם החשיפה היא לא "אחד מול כולם" אלא שילוב, אין כאן ממש "קשיים או התמודדות מול חברה שונה" אלא פשוט לגדול ולקבל בצורה טבעית (אני מקווה) את העובדה שהמרקם החברתי שלנו עשיר ומגוון. ציפי, אני מקווה שאת לא רואה בשאלות/תשובות שלי ביקורת או התנצחות. זו לא הכוונה. אני חושבת שגם לי יש "קווים אדומים" מבחינת שילוב עם סוגי אוכלוסיה או דרך חיים שונים משלי. ובמקרים אלו בוודאי שהייתי מנסה למנוע, לפחות במישור החינוכי, את החשיפה לאוכלוסיה/חינוך כזה... השאלה היא אם האוכלוסיה החילונית (כולה) היא מעין "קו אדום" כזה?

כשאני הייתי ילדה
היו לי הרבה חברים לא דתיים. מהצ'כונה. לילדי אין. לא כי אין ילדים חילונים כאן, אלא כי הפער כ"כ התעצם שזה מאוד קשה לקיים חברות כזו. נכון שלכאורה דווקא משום כך הייתי צריכה לשמוח על האפשרות (ד"א בפ"ת יש קבוצות נפרדות למחוננים דתים, כך שלו ילדי היו הולכים ממילא זה לא היה מפגיש אותם עם ילדים מבתים חילונים). אבל הראיה שלי את מערכת החינוך היא ראיה של חינוך נפרד ולא מעורב. והואיל וכך זה לא מתאים לי.

 

[הממונה על משאבי אנוש]

חייבת לספר סיפור אמיתי

כשאני הייתי ילדה
היו לי הרבה חברים לא דתיים. מהצ'כונה. לילדי אין. לא כי אין ילדים חילונים כאן, אלא כי הפער כ"כ התעצם שזה מאוד קשה לקיים חברות כזו. נכון שלכאורה דווקא משום כך הייתי צריכה לשמוח על האפשרות (ד"א בפ"ת יש קבוצות נפרדות למחוננים דתים, כך שלו ילדי היו הולכים ממילא זה לא היה מפגיש אותם עם ילדים מבתים חילונים). אבל הראיה שלי את מערכת החינוך היא ראיה של חינוך נפרד ולא מעורב. והואיל וכך זה לא מתאים לי.

חייבת לספר סיפור אמיתי
הכרתי שתי בנות (אחת מהן קרובת משפחתי ) שתי בנות מקסימות שגרו בבני ברק באזור שהיה אז משותף לדתיים וחילונים . הן גרו באותו הבנין היו חברות בלב ובנפש . הדתית למדה בבית יעקב , החילונית למדה בבית ספר ממלכתי האמהות היו ידידות , הדת בכלל לא באה לידי ביטוי ביחסים בינהן . שתי בנות באותו גיל , חברות בלב ובנפש . עד ש.... הבנות בגרו ובאופן בלתי צפוי נתקה המשפחה הדתית את הקשר בין הבנות . הבת הדתית היתה כבר בת 18 וחששו שהחברות תפגע בשידוך צפוי . הבת החילונית לא הבינה מדוע נלקחה ממנה חברתה הטובה ביותר באופן בלתי צפוי , במקביל למוות שהיה במשפחת הבת החילונית (אחיה הגדול נפטר ) חברתה הטובה עזבה אותה , התמוטטה הבת החילונית ... כיום שתיהן בנות 30 לדתית משפחה וילדים והחילונית המסכנה עדיין לא מצאה את מקומה בחיים , ממשבר למשבר והתמוטטות אחת לשניה . מידי פעם היא מזכירה את חברתה הדתית וכמה פגע בה ניתוק זה . סתם נזכרתי , סיפור מאוד מאוד עצוב ....

 

[נועה לביא]

עצוב ומקומם גם יחד ../images/Emo4.gif

חייבת לספר סיפור אמיתי
הכרתי שתי בנות (אחת מהן קרובת משפחתי ) שתי בנות מקסימות שגרו בבני ברק באזור שהיה אז משותף לדתיים וחילונים . הן גרו באותו הבנין היו חברות בלב ובנפש . הדתית למדה בבית יעקב , החילונית למדה בבית ספר ממלכתי האמהות היו ידידות , הדת בכלל לא באה לידי ביטוי ביחסים בינהן . שתי בנות באותו גיל , חברות בלב ובנפש . עד ש.... הבנות בגרו ובאופן בלתי צפוי נתקה המשפחה הדתית את הקשר בין הבנות . הבת הדתית היתה כבר בת 18 וחששו שהחברות תפגע בשידוך צפוי . הבת החילונית לא הבינה מדוע נלקחה ממנה חברתה הטובה ביותר באופן בלתי צפוי , במקביל למוות שהיה במשפחת הבת החילונית (אחיה הגדול נפטר ) חברתה הטובה עזבה אותה , התמוטטה הבת החילונית ... כיום שתיהן בנות 30 לדתית משפחה וילדים והחילונית המסכנה עדיין לא מצאה את מקומה בחיים , ממשבר למשבר והתמוטטות אחת לשניה . מידי פעם היא מזכירה את חברתה הדתית וכמה פגע בה ניתוק זה . סתם נזכרתי , סיפור מאוד מאוד עצוב ....

עצוב ומקומם גם יחד

 

[נועה לביא]

למה בעצם מאוד קשה?

כשאני הייתי ילדה
היו לי הרבה חברים לא דתיים. מהצ'כונה. לילדי אין. לא כי אין ילדים חילונים כאן, אלא כי הפער כ"כ התעצם שזה מאוד קשה לקיים חברות כזו. נכון שלכאורה דווקא משום כך הייתי צריכה לשמוח על האפשרות (ד"א בפ"ת יש קבוצות נפרדות למחוננים דתים, כך שלו ילדי היו הולכים ממילא זה לא היה מפגיש אותם עם ילדים מבתים חילונים). אבל הראיה שלי את מערכת החינוך היא ראיה של חינוך נפרד ולא מעורב. והואיל וכך זה לא מתאים לי.

למה בעצם מאוד קשה?
ואשר לראיה - מה שמפריע לך בחינוך מעורב זה עצם העירוב (ההמצאות של ילדים לא דתיים), או שמעורב הוא בפועל לא מתאים לך מבחינת דתיות (כלומר, "לא מספיק דתי")?

 

[הורה למחונן]

רוצה להסביר (וסוטה ממסגרת הדיון)

כשאני הייתי ילדה
היו לי הרבה חברים לא דתיים. מהצ'כונה. לילדי אין. לא כי אין ילדים חילונים כאן, אלא כי הפער כ"כ התעצם שזה מאוד קשה לקיים חברות כזו. נכון שלכאורה דווקא משום כך הייתי צריכה לשמוח על האפשרות (ד"א בפ"ת יש קבוצות נפרדות למחוננים דתים, כך שלו ילדי היו הולכים ממילא זה לא היה מפגיש אותם עם ילדים מבתים חילונים). אבל הראיה שלי את מערכת החינוך היא ראיה של חינוך נפרד ולא מעורב. והואיל וכך זה לא מתאים לי.

רוצה להסביר (וסוטה ממסגרת הדיון)
כשהייתי ילדה, הייתי בחוגים אחה"צ של מחוננים. היה לי טוב. אחי הגדול ממני גם היה. לא מזמן דיברנו על משהו ופתאום הוא נזכר לספר כמה היה לו נורא להיות דתי יחד בקבוצה (ואחי להבדיל ממני הוא חיה חברתית רצינית). יש הבדל בין חשיפה מבוקרת ומתוכננת כמו בביה"ס שאת מדברת עליו, שאז הילד לא צריך לבדו להתמודד עם שאלות על נהגיו השונים, לבין חוג (מעניין, גם אצלי זה ג'ודו) שבו אין שיחות נפש (אבל כן יש כיבוד לפעמים והייתי צריכה בגיל מוקדם להסביר למה לא אוכלים תמיד), לבין לשלוח ילד להתמודד לבד עם חברה ותכנים השונים מהותית מהערכים והתכנים שאנו מנחילים. וכן החברה החילונית היום הרבה יותר מוקצנת מהחברה החילונית שהיתה בילדותי: לבוש שפה ועוד. נראה לי לא הוגן לשלוח ילד להתמודד עם בעיות כאלה כשהוא "לבד במערכה". אישית גם לבית ספר מעורב לא הייתי שולחת, אבל זה נושא לדיון אחר. ועוד הערה. כשפתחתי את הדיון ניסיתי להרשם. התהליך נתקע בזה שהמערכת הודיעה שהיא תשלח לי קוד כלשהו שהקשה עליו תאפשר לי להתחבר. זה עדיין לא קרה. אז אם מישהו/י יכול להסביר לי מה לעשות כדי להתחבר קבוע אשמח. אני מוצאת פה ענין רב. בסוף השבוע אנחנו אמורים להפגש עם המנהל, אשמח לעדכן בהמשך.

 

[נועה לביא]

את כבר אחרי השלב של האימייל?

רוצה להסביר (וסוטה ממסגרת הדיון)
כשהייתי ילדה, הייתי בחוגים אחה"צ של מחוננים. היה לי טוב. אחי הגדול ממני גם היה. לא מזמן דיברנו על משהו ופתאום הוא נזכר לספר כמה היה לו נורא להיות דתי יחד בקבוצה (ואחי להבדיל ממני הוא חיה חברתית רצינית). יש הבדל בין חשיפה מבוקרת ומתוכננת כמו בביה"ס שאת מדברת עליו, שאז הילד לא צריך לבדו להתמודד עם שאלות על נהגיו השונים, לבין חוג (מעניין, גם אצלי זה ג'ודו) שבו אין שיחות נפש (אבל כן יש כיבוד לפעמים והייתי צריכה בגיל מוקדם להסביר למה לא אוכלים תמיד), לבין לשלוח ילד להתמודד לבד עם חברה ותכנים השונים מהותית מהערכים והתכנים שאנו מנחילים. וכן החברה החילונית היום הרבה יותר מוקצנת מהחברה החילונית שהיתה בילדותי: לבוש שפה ועוד. נראה לי לא הוגן לשלוח ילד להתמודד עם בעיות כאלה כשהוא "לבד במערכה". אישית גם לבית ספר מעורב לא הייתי שולחת, אבל זה נושא לדיון אחר. ועוד הערה. כשפתחתי את הדיון ניסיתי להרשם. התהליך נתקע בזה שהמערכת הודיעה שהיא תשלח לי קוד כלשהו שהקשה עליו תאפשר לי להתחבר. זה עדיין לא קרה. אז אם מישהו/י יכול להסביר לי מה לעשות כדי להתחבר קבוע אשמח. אני מוצאת פה ענין רב. בסוף השבוע אנחנו אמורים להפגש עם המנהל, אשמח לעדכן בהמשך.

את כבר אחרי השלב של האימייל?
אני מבינה את הקושי בלהיות היחיד, השאלה היא אם הוא באמת יהיה היחיד. יכול להיות שיש עוד הורים דתיים עם אותה הדילמה, אולי שווה לנסות ליצור קשר, כי אם מה שמפריע לכולם הוא שהילד יהיה בודד - הרי שככה תוכלו למנוע את המצב. אבל חוץ מה"לבד", מה עם ה"להתמודד"? איך את רואה את החשיפה עצמה לחברה השונה? אמת, הדיון סטה לכיוון אחר, אבל הוא מעניין.

 

[ציפי ג]

הילד הדתי בחברה החילונית - בעיני

את כבר אחרי השלב של האימייל?
אני מבינה את הקושי בלהיות היחיד, השאלה היא אם הוא באמת יהיה היחיד. יכול להיות שיש עוד הורים דתיים עם אותה הדילמה, אולי שווה לנסות ליצור קשר, כי אם מה שמפריע לכולם הוא שהילד יהיה בודד - הרי שככה תוכלו למנוע את המצב. אבל חוץ מה"לבד", מה עם ה"להתמודד"? איך את רואה את החשיפה עצמה לחברה השונה? אמת, הדיון סטה לכיוון אחר, אבל הוא מעניין.

הילד הדתי בחברה החילונית - בעיני
אנחנו כאן מיעוט בארץ. מיעוט גדול, ובכל זאת מיעוט. הרחוב- ברובו חילוני. הספרות - ברובה חילונית. הטלויזיה - ברובה חילונית (בהחלט לא מתאימה את עצמה לקהל צופים דתי באחוזים בהם יש דתים בארץ). הילדים הדתים נחשפים יום יום לעולם חילוני ומכירים אותו היטב. שני מטר מהבית שלי יש מקדונלדס וכבר בגיל 3 הם יודעים שאנחנו לא אוכלים שם כי זה לא כשר. החשיפה האינסופית הזו, לתרבות שאינה התרבות שלי, מחד, אבל שאני לא רוצה לנתק את ילדי ממנה, מאידך, גורמת לי לברור את זירות המפגש. לילדי יש הוראה חד משמעית ברורה - כאשר מגיעים ילדים לא דתיים לגינה אתם חוזרים הביתה. למה? כי הם חטפו כמה וכמה פעמים מכות נמרצות כי "הם דוסים מסריחים". זו זירת מפגש שאני לא מוכנה לקבל, בשל סכנה שילדי נתקלו בה. לעומת זאת ספרים מבחינתי זו זירה שאני שמחה שילדי ישחו בה. זו זירה של דמיון, של העלאת שאלות, של הכרת האחר מבלי להיות חלק מעולמו במובן החוייתי ממש. בית ספר כבית ספר מבחינתי אינו מוסד לימודי, כפי שהבהרתי כאן עשרות פעמים. זה מוסד חינוכי. אני רוצה שילדי יחונכו על ברכי ישראל סבתא, ולא על ידי מורה מקועקע. יש לי עם זה הרבה בעיות שהדמות החינוכית שילדי יחשפו אליה תהיה אנט תיזה לחיי. ומילא צוות ההוראה, אבל גם האווירה בכיתות מעורבות אינה אווירה שילדי רגילים אליה. אז נכון הם יוכלו לדבר עם חבריהם לספסל הלימודים על ניוטון. אבל האם הם יוכלו לדבר איתם על מה אמר אביי בסוגיה מענינת? על הלכות תשעה באב שנופל בראש חודש? לא. ואם כך שטף החלפת המידע יהיה חד צדדי. ילדי מקבלים כל הזמן מידע חילוני במהותו, ואין להם עם מי לחלוק מידע דתי. זו בעיה קשה מאוד. ולכן ברור לי שלו עמדתי בפני השאלה האם לשלוח למשך כך וכך שנים ילד ללמוד יום בשבוע קבוע במקום חילוני, הייתי דוחה זאת על הסף.

 

[הממונה על משאבי אנוש]

אנשים הם אנשים בלי סיווגם

הילד הדתי בחברה החילונית - בעיני
אנחנו כאן מיעוט בארץ. מיעוט גדול, ובכל זאת מיעוט. הרחוב- ברובו חילוני. הספרות - ברובה חילונית. הטלויזיה - ברובה חילונית (בהחלט לא מתאימה את עצמה לקהל צופים דתי באחוזים בהם יש דתים בארץ). הילדים הדתים נחשפים יום יום לעולם חילוני ומכירים אותו היטב. שני מטר מהבית שלי יש מקדונלדס וכבר בגיל 3 הם יודעים שאנחנו לא אוכלים שם כי זה לא כשר. החשיפה האינסופית הזו, לתרבות שאינה התרבות שלי, מחד, אבל שאני לא רוצה לנתק את ילדי ממנה, מאידך, גורמת לי לברור את זירות המפגש. לילדי יש הוראה חד משמעית ברורה - כאשר מגיעים ילדים לא דתיים לגינה אתם חוזרים הביתה. למה? כי הם חטפו כמה וכמה פעמים מכות נמרצות כי "הם דוסים מסריחים". זו זירת מפגש שאני לא מוכנה לקבל, בשל סכנה שילדי נתקלו בה. לעומת זאת ספרים מבחינתי זו זירה שאני שמחה שילדי ישחו בה. זו זירה של דמיון, של העלאת שאלות, של הכרת האחר מבלי להיות חלק מעולמו במובן החוייתי ממש. בית ספר כבית ספר מבחינתי אינו מוסד לימודי, כפי שהבהרתי כאן עשרות פעמים. זה מוסד חינוכי. אני רוצה שילדי יחונכו על ברכי ישראל סבתא, ולא על ידי מורה מקועקע. יש לי עם זה הרבה בעיות שהדמות החינוכית שילדי יחשפו אליה תהיה אנט תיזה לחיי. ומילא צוות ההוראה, אבל גם האווירה בכיתות מעורבות אינה אווירה שילדי רגילים אליה. אז נכון הם יוכלו לדבר עם חבריהם לספסל הלימודים על ניוטון. אבל האם הם יוכלו לדבר איתם על מה אמר אביי בסוגיה מענינת? על הלכות תשעה באב שנופל בראש חודש? לא. ואם כך שטף החלפת המידע יהיה חד צדדי. ילדי מקבלים כל הזמן מידע חילוני במהותו, ואין להם עם מי לחלוק מידע דתי. זו בעיה קשה מאוד. ולכן ברור לי שלו עמדתי בפני השאלה האם לשלוח למשך כך וכך שנים ילד ללמוד יום בשבוע קבוע במקום חילוני, הייתי דוחה זאת על הסף.

אנשים הם אנשים בלי סיווגם
הדתי , הילדים שנטפלו בגן המשחקים אל ילדייך הם מושחתים לא בגלל שהם חילונים . גם לילדים שלי לפעמים נטפלים כל מיני מופרעים בגן המשחקים למרות שחזותם אינה דתית . בשתי החברות גם הדתיים וגם החילונים קימים חוליגנים לא מחונכים ומושחתים , ללא שיוכם הדתי . לכל קבוצה יש את השוליים שלה . בהסעות הביתה מבית הספר התלונן בני שפגעו בו ילדים חובשי כיפה . אני לא אמרתי לו תתרחק מילדים דתיים (חלילה וחס) אני אומרת לו תתרחק מהמופרעים ולא משנה אם הם דתיים , עולים חדשים , חילונים או כל קבוצה אחרת. אני חושבת שהתבדלות כזאת כמו שאת מתארת אותה יוצרת את השוני ומעמיקה את הפערים .

 

[ציפי ג]

החוויות של ילדי בנן השעשעים

אנשים הם אנשים בלי סיווגם
הדתי , הילדים שנטפלו בגן המשחקים אל ילדייך הם מושחתים לא בגלל שהם חילונים . גם לילדים שלי לפעמים נטפלים כל מיני מופרעים בגן המשחקים למרות שחזותם אינה דתית . בשתי החברות גם הדתיים וגם החילונים קימים חוליגנים לא מחונכים ומושחתים , ללא שיוכם הדתי . לכל קבוצה יש את השוליים שלה . בהסעות הביתה מבית הספר התלונן בני שפגעו בו ילדים חובשי כיפה . אני לא אמרתי לו תתרחק מילדים דתיים (חלילה וחס) אני אומרת לו תתרחק מהמופרעים ולא משנה אם הם דתיים , עולים חדשים , חילונים או כל קבוצה אחרת. אני חושבת שהתבדלות כזאת כמו שאת מתארת אותה יוצרת את השוני ומעמיקה את הפערים .

החוויות של ילדי בנן השעשעים
אינן חד פעמיות. הן חוזרות ונשנות. זה דפוס התנהגות של קבוצת פרחחים השולטת בכל ילדי הסביבה בשלטון אמים. והואיל וכך, והואיל ואף אחד מההורים לא הצליח להשליט שם סדר, והואיל והמאפיין לכל הילד המתפרעים הוא העדר כיפה, והואיל וילדי אינם יכולים לבדוק בציציות כל ילד שנכנס לגינה, ברגע שמגיעה קבוצת (זכרים בעיקר) חילונים, ההוראה לחזור הביתה. אני לא צריכה שבשביל נדנדה מצ'וקמקת הילדים שלי חזרו זבי דם הביתה.

 

[בזזזזזזז]

בלי לנקוט עמדה - סיפור על גינה

הילד הדתי בחברה החילונית - בעיני
אנחנו כאן מיעוט בארץ. מיעוט גדול, ובכל זאת מיעוט. הרחוב- ברובו חילוני. הספרות - ברובה חילונית. הטלויזיה - ברובה חילונית (בהחלט לא מתאימה את עצמה לקהל צופים דתי באחוזים בהם יש דתים בארץ). הילדים הדתים נחשפים יום יום לעולם חילוני ומכירים אותו היטב. שני מטר מהבית שלי יש מקדונלדס וכבר בגיל 3 הם יודעים שאנחנו לא אוכלים שם כי זה לא כשר. החשיפה האינסופית הזו, לתרבות שאינה התרבות שלי, מחד, אבל שאני לא רוצה לנתק את ילדי ממנה, מאידך, גורמת לי לברור את זירות המפגש. לילדי יש הוראה חד משמעית ברורה - כאשר מגיעים ילדים לא דתיים לגינה אתם חוזרים הביתה. למה? כי הם חטפו כמה וכמה פעמים מכות נמרצות כי "הם דוסים מסריחים". זו זירת מפגש שאני לא מוכנה לקבל, בשל סכנה שילדי נתקלו בה. לעומת זאת ספרים מבחינתי זו זירה שאני שמחה שילדי ישחו בה. זו זירה של דמיון, של העלאת שאלות, של הכרת האחר מבלי להיות חלק מעולמו במובן החוייתי ממש. בית ספר כבית ספר מבחינתי אינו מוסד לימודי, כפי שהבהרתי כאן עשרות פעמים. זה מוסד חינוכי. אני רוצה שילדי יחונכו על ברכי ישראל סבתא, ולא על ידי מורה מקועקע. יש לי עם זה הרבה בעיות שהדמות החינוכית שילדי יחשפו אליה תהיה אנט תיזה לחיי. ומילא צוות ההוראה, אבל גם האווירה בכיתות מעורבות אינה אווירה שילדי רגילים אליה. אז נכון הם יוכלו לדבר עם חבריהם לספסל הלימודים על ניוטון. אבל האם הם יוכלו לדבר איתם על מה אמר אביי בסוגיה מענינת? על הלכות תשעה באב שנופל בראש חודש? לא. ואם כך שטף החלפת המידע יהיה חד צדדי. ילדי מקבלים כל הזמן מידע חילוני במהותו, ואין להם עם מי לחלוק מידע דתי. זו בעיה קשה מאוד. ולכן ברור לי שלו עמדתי בפני השאלה האם לשלוח למשך כך וכך שנים ילד ללמוד יום בשבוע קבוע במקום חילוני, הייתי דוחה זאת על הסף.

בלי לנקוט עמדה - סיפור על גינה
בשבוע שעבר במוצאי שבת, היינו בגינה הציבורים עם משפחה של חברים. ישבנו על הדשא והילדים שיחקו במתקנים. פתאום ילד אחד, עם כיפה גדולה וציצית, אולי בן 7, ואולי קצת יותר צעיר - ניגש ושאל את החברה שלי "את גויה?". היא היתה בשוק. אני עניתי לו מאד מאד בשקט: "היא לא גויה. היא יהודיה. ואני מבקשת שעכשיו תלך לאמא שלך". להבהיר האמא עמדה מהעבר השני של הגינה וצפתה בהכל ולא אמרה כלום. הילד הלך והחברה שלי היתה עצובה ומזועזעת כל הערב. לא יודעת אם הוציאה מפרופורציות או לא - אבל ההרגשה היתה מאד מאד לא נעימה.