אני יפרט
הייתי בארץ כאן לפני שבועיים ביומיים הראשונים של הפינוי בפועל,, לא מעט דמעות הורדתי למשמע אזניי וראות עיני בחדשות שקרעו את ליבי, לא מעט מצבים ודקות במשך היומיים הקשים האלו של פינוי יהודים ע"י דיקטטור יהודי פשוט הלב שלי נקרע ובאמצע נהיגה ברכב לא יכלתי להתאפק אלא להוריד כמה דמעות. אבל לצערי הטיול לפולין היה מתוכנן ויצאתי ועזבתי את הארץ ולא יכלתי להיות יותר קשוב ברצף לאירועים, וזה שימח אותי מצד אחד שאני לא צריך לשמוע את מה שחולל איש עריץ על עם שלם או על חלק מהעם, אבל הרגשתי לפחות שהייתי חלק קטן כן שותף בליבי במתחולל. ואת האמת בפולין לא שמעתי חדשות אלא מה שהפולנים אמרו לי, ואני יספר לכם סוד שהעם הפולני דיברו כל הזמן ששרון הורס בתי כנסת (סינגוגה) בגלל שהוא ובנו גנבו מליונים ורוצה להינצל מזה, ואני לא מגזים זה היה פחות או יותר הלך הרוח והצגת הענין בתקשורת הפולנית. וזה מסתדר להם טוב, כי אין אחד שמצא סיבה אחרת למעשיו.. ועם חיוך הלכתי שם ברחוב, כי מתי שראו אותי אנשים והבחינו בי שאני ישראלי, לא פעם ראיתי איזה קריצת חיוך על פניהם, אם זה הגיע מצד החיובי ואם זה מצד השלילי, נהגתי תמיד לתת חיוך רחב על פני, בכל מקום שהלכתי, וזה גרם לי להרגיש טוב. אני מקווה שעכשיו הכל ברור לכם