השוק הוא שוק של מעסיקים והוא ממש לא גדול
תחשוב שישראל היא בערך בגודל של טורונטו רבתי מבחינת כמות אוכלוסיה, לדעתי אם תנרמל תמצא שהוא קטן בהשוואה לישראל. בנוסף אם תנבור בקרביים של הרבה מחברות הפרמה תראה שהן נגזרות של האוניברסיטה או של בית חולים עם אוריאנטציה מחקרית. מקומות כאלו יתעדפו בוגרים של האוניברסיטה הקרובה כי הרבה מהאנשים שעובדים שם מגיעים מהאוניברסיטה הזו והם מכירים את האיכות של הבוגרים ויודעים למה לצפות.
 
השוק מוצף בבוגרים של תואר ראשון ושני בגלל שתואר במדעי החיים הוא אחד התארים הכי מבוקשים בצפון אמריקה. זה לא בגלל שיש חס וחלילה איזה שהוא עתיד בתחום, זה יותר בגלל שתואר כזה נתפס מסלול קל לבית ספר לרפואה או לרוקחות. רק שבריר מאלפי עם לא עשרות אלפי בוגרים מכל המסלולים של מדעי החיים בכל האוניברסיטאות בקנדה מתקבלים לבית הספר לרפואה השאר או שמתגלגלים לשוק העבודה או שממשיכים לתואר מתקדם או שני תארים מתקדמים ואז מתגלגלים לשוק העבודה. קיצור כמו בישראל רק יותר גרוע, שוק העבודה פה מוצף.
בנוסף יש מלא מהגרים ושוק העבודה פה לא יודע ממש איך לאכול את הנסיון שלך, מבחינתם ישראל, הודו, סרילנקה זה אותו דבר, כך שסביר להניח שהנסיון שלך לא ממש יעזור לך.
 
אני לא אומר לך להגר או לא, אני רק מספר את המצב כפי שאני רואה אותו בתור מי שחיי את התחום ויש לו חברים רבים בו. יכול להיות שאתה תהיה זה שהכל ילך לו חלק ותמצא עבודה עוד מישראל, אבל קח בחשבון שסיכוי סביר שזה לא יהיה המצב, שיקח לא מעט זמן עד שתמצא עבודה אפילו בטורונטו ושסביר שתצתרך להתפשר על תפקיד. בניגוד לכל מיני כינויים אנונימים פה שמספרים שהם "עובדים בחברת השמה" ומספרים מעשיות על גני ורדים וחדי קרן אני לא מתחבא מאחורי ניק אנונימי.