מה הוא עשה?
הוא פשוט, באמת, בן אדם טוב, נאמן, אכפתי, ראש גדול, אוהב, חבר טוב. הוא גדל במשפחה בלי אהבה ועם הזנחה שגובלת בהתעללות, ואז עבר בפתאומיות למעמד של סטאר, ולמרות זאת זה לא עלה לו לראש, והוא שנא את תשומת הלב סביבו וביקש להיות אדם רגיל, למרות שאחרים במקומו אולי היו רוצים לנצל את המעמד שלהם. כשהוא חשב שבית הספר והעולם הקוסמי בסכנה, והוא לא הצליח להשיג את דמבלדור ושאר המורים סרבו לעשות משהו, הוא לקח את המעשה לידיו וניגש ופעל, ולא עמד ואמר "טוב, ניסיתי, מה אני יכול לעשות, אני רק ילד." היו לו את כל הסיבות לשבת בצד ולהגיד "לא באחריותי", אבל הוא לא יכל לשבת בשקט. הוא לא חשב שיש לו סיכוי, הוא רק רצה לנסות ולעכב את האסון, לעשות את המקסימום שהוא יכול. אותו דבר קרה בספר השני עם ג'יני. בספר השלישי, אם כל השנאה שלו למי שחשב שהוא רוצח הוריו, היה לו את הלב והשכל להקשיב, לחשוב, להבין, ולסלוח. היה לו יכולת לחמול על רוצח הוריו ולהבין שלא לו הזכות לשפוט מישהו למוות. בספר הרביעי הוא גילה אצילות לא פעם ולא פעמים. הוא היה הוגן כלפי כולם, למרות רצונו העז לזכות הוא סירב לעשות זאות על חשבון מישהו אחר. התגובה החשדנית של סדריק "למה אתה מספר לי את זה?" על גילוי הדרקונים מראה לנו שלא בהכרח סדריק היה מתנהג באופן דומה. בספר החמישי רבים אומרים שהוא נהג בטפשות. והוא באמת נהג, אבל המניעים שלו לא היו גאווה ופזיזות ובטחון עצמי עודף כמו שמנסים להציג את זה, אלא תחושת דחיפות איומה לבוא לעזרת האדם שהיה יקר לו מכול. כמה יכולים להגיד שבמצב כזה הם היו מפעילים חשיבה הגיונית? וזה בנוסף לנכונתו לדבוק באמת בכל הכוח, למרות הפיכתו למושא לבוז והעלבות. כמה קשה זה להיות ישר עם עצמך ולהמשיך להאמין בדרך שלה כשהחברה לועגת. בספר השישי ראינו את הנאמנות שלו לדמבלדור לאורך כל הספר, כאילו כתשובה לאלה שכעסו עליו על התנהגותו בסוף החמישי. כן, הוא כעס על דמבלדור, אולי בצדק ואולי לא, אבל היה לו כוח ויושר להתמיד בדרך לצד מורהו. התגובה שלו למה שקרה בקללת הסקטומסמפרה מראה שגם אם הוא מנהל מאבק יש לו גבולות, והוא לא יעשה הכול כדי לזכות בניצחון. האם מאלפוי היה מגיב כמו הארי לו זה קרה לו? וזה בלי להזכיר עשרות מקרים לאורך הספרים של נאמנות חסרת פשרות לאנשים שאהב- רון, הרמיוני, האגריד וסיריוס. נאמנות אולי עיוורת, אבל כמה אנשים כאלה לא צבועים ואמיתים עד שהם לא מוכנים לשמוע דברים רעים על חבריהם מאחורי הגב? בקיצור, אני יכולה להמשיך ולהביא עוד דוגמאות מהספרים שיכיחו שיש בהארי דברים טובים ששווה להעריץ. ואני לא אומרת שהוא מלאך- הוא בסך הכל בן אדם ועשה דברים שאני לא אוהבת. אז מה? אני גם לא אוהבת הכל בעצמי. אני חושבת שרבים מאיתנו (כולנו...) לא נמצאים במצב של הארי שאנחנו יכולים לשפוט את התגובות שלו. איך את היית מתנהגת לו היית גדלה בבית שלא שם עליך, בלי הורים או משפחה קרובה (מלבד המאצמת המגעילה) שכבר בגיל חמש עשרה עבר דברים ונאלץ להלחם נגד דברים שאנשים מבוגרים ממנו לא צריכים לעבור, לחיות בידיעה שיש המון אנשים שרוצים להרוג אותך בערך רק כי נולדת, ולהבין שבשביל רבים אתה מסמל את התקווה האחרונה, שיותר מידי אחריות רובצת עליך ואתה בסך הכל בן שש עשרה. זה מה שאני חושבת על הארי, אחרי ההרצאה הזאת את יכולה לחשוב מה שאת רוצה...
)
