מממ אז ככה...
1.כשאני רואה אנשים, כל סוג של אנשים, בכל סוג של סיטואציה בלי שום קשר למי הם ומה הם אני לרוב מרגישה אליהם כבוד מעצם היותם בני אדם, רמת הרגשות שלי כלפיהם עלולה אם בכלל להשתנות רק בהקשר של התנהגותם לסביבה, כלומר אם אדם חרדי (בהקשר לשאלתך)ישאל אותי שאלה כלשהיא, אני תמיד אענה בנימוס, אבל אם למשל יקרא לעברי קריאה לא מכובדת על לבושי או כל מאפיין אחר סביר להניח שהרגשתי תשתנה מכבוד, לרחמים, כעס, או זלזול. 2.דעתי על העולם החרדי מקבילה לדעתי על כל סוגי ה"עולמות" הקיימים, והיא: חיה ותן לחיות. ברמת המגבלות אני שומעת לעיתים סיפורים שקשה לי להבין, ובהחלט חשה חמלה כלפיי אלה שסובלים כי נולדו לעולם מסויים, אבל כפי שנאמר, נשמה בונה את דרכה, ולכל דבר יש סיבה, כך שלמרות שאני לא תמיד מבינה את הסיבות כנראה שכך צריכים להראות פני הדברים. 3. אני חילונית לחלוטין, ובכל זאת צמה ביום כיפור, ולא מדליקה טלויזיה, אבל אני מרגישה שזה כמו סוג של מסורת מבחינתי, כמו לאכול סופגניות בחנוכה, ומצות בפסח, משהו שקשור לחלק היהודי ששומרת על מסורת, ככה זה היה תמיד במשפחתי, ונשאר אצלי. ובהערת סוגריים, השאלות מנוסחות יפה, ובנימוס, ולכן לא ראיתי בהם שום דבר שיכול להעיד על משהו אחר... ערב נעים דארמה