לא מכיר את מיוז
אין לי מושג מה קורה במוזיקה המודרנית, גם את Kid A לא שמעתי. אבל הבנתי שגם באלבום הקודם היו השפעות של מיוז. לגבי האלבום של דרים... לא יודע, הוא בסדר, אבל אחרי 5-6 האזנות הוא לא נשמע לי מדהים. אבל עדיין יפה שדרים יכולים לעשות אלבום כזה אחרי 21 שנות פעילות, כשהם כבר בני 40 (רודס בכלל בן 50), אין כמעט להקות שהיו מסוגלות לזה. לגבי אופת' - בהתחלה לא רציתי לתת להם סיכוי, חשבתי שהם סתם להקת דת' מטאל, הורדתי את "Still life" (בגלל שהוא היה הראשון בדירוג של אלבומי אופת' בפרוגארכיבז). לא אהבתי את מה ששמעתי, ומחקתי את האלבום. למזלי לפני זה הספקתי לצרוב אותו, שמעתי אותו אחרי זמן מסוים, והתאהבתי. אלבום ענק, לדעתי, כל 7 השירים טובים עד מצוינים (במיוחד השני), ואהבתי גם את הקונספט, אפילו שהוא לא מקורי במיוחד. יש לי עכשיו את הדיסק המקורי, וגם קניתי את Ghost reveries לא מזמן. אני כ"כ מצטער שלא הלכתי להופעה שלהם לפני שנה, "Ghost of perdition" היה השיר הראשון שהם ניגנו, הייתי משתגע שם. אני מקווה שהעזיבה של לופז התותח לא תפגע בלהקה, קראתי את מה שמייקל אקרפלת' מתכנן לאלבום הבא, זה נשמע טוב, במיוחד הקאבר לשיר של ניק דרייק... את Blackwater park לא אהבתי, אבל שמעתי אותו רק פעמיים, אז הוא לא הספיק "לשקוע" אצלי. את Deliverance לא שמעתי. חוץ מזה, אפשר להגיד שאני נמצא ב"משבר מוזיקלי" בתקופה האחרונה. הרצון לחקור אלבומי פרוג פחות ידועים משנות ה-70 נעלם אצלי לחלוטין, הייתי לא מזמן בתו השמיני וקניתי כמה דיסקים, סתם, בגלל ההרגל, בקושי שמעתי אותם ואני לא רוצה לשמוע אותם, למרות שהם בטח לא רעים. שמעתי קצת פרוג מטאל בתקופה האחרונה, אבל אין שם יותר מדי דברים טובים. אז אני לא ממש יודע לאן להמשיך מכאן, אין לי עוד את הרצון לחקור מוזיקה חדשה. מה שבטוח, אני לעולם לא אקנה עוד דיסק בלי ששמעתי אותו ואהבתי אותו לפני זה.