תגובה-תיכנסו
שלום, אני בן 23 ונמצא במצב די דומה, יצאתי מהארון לפני 4 שנים ומאז היחסים עם אבי גרועים, אני יכול להגיד בפה מלא שהוא שונא אותי (הוא מצהיר על כך) ומגבה זאת ב"סנקציות"- לא נותן לי את האוטו וכאלה.. אמא די תומכת אבל לא מתעמתת עם אבי בעניין והיחסים בבית גרועים. אני גר בבית כי אני סטודנט לכלכה וכמובן שלא אוכל לממן שכר לימוד ודירה מחצי משרה, בעיקרון- זה או לסיים את התואר ולעזוב את הבית או לעזוב את הבית ולוותר על התואר. רציתי להגיד שנמאס לי מהגישה הסלחנית כלפי הורים- כאילו שמותר להם הכל ואנחנו מבינים תמיד את הכאב שלהם. הורים צריכים להבין שהעונש על יחס רע כלפי ילד שהם הביאו לעולם הוא ניתוק קשר מצידו. אני לא חושב שצריך לסלוח להורים שמפנים עורף לילד שלהם גם אם הם מתחרטים כעבור כמה שנים והסליחה שלהם כנה ואמיתית. האישיות והאמת הפנימית שלנו חשובים יותר אפילו מיחסים עם הורינו וחשוב להכיר בכך, למרות שכמובן, כל מקרה לגופו. עופר