כדאי לדייק
'השארות הנפש' (זה ביטוי מאוחר, אבל נראה לי מיותר וקטנוני לדון עכשי בביטוי מתאים יותר) נמצאת במקרא, אבל לא בתורה אלא רק בנ"ך, וגם שם בצורה עמומה למדי. ייתכן שיש להבין את הדבר לאור הרעיונות המקובלים בתרבויות הסובבות - בעיקר במסופוטמיה ומצרים - שהקדישו מקום נכבד לפולחני מתים ולחיים שאחרי המוות. המקרא, ומכל מקום התורה, מתנגדים לפולחן כזה ולכן מתעלמים ממנו לחלוטין, כאילו לומר" אין לנו דבר עם ההבלים האלה, ואין ראוי לישראלי נאמן להתייחס אליהם בכלל. השכר והעונש, במידה שיש להם משמעות לקיום המצוות, ניתנים כאן (גשם ופרנסה, הצלחה צבאית, אורך ימים) ולא בשום מקום אחר. מאוחר יותר התפתחו, מסתבר, דעות שונות. אם כי כדאי לשים לב לכך שרוב מימרות התנאים והאמוראים על 'העולם הבא' אינן מתייחסות לחיי הנשמה אחרי המוות אלא לחיים שלאחר תחיית המתים, ולכן בקלות רבה אפשר להחליף בין מה שיקרה 'בעולם הבא' למה שיקרה 'לעתיד לבא' (או 'לימות המשיח'); העניין המחודש בגורל הנשמה קשור, לדעתי, לעליית הרעיון של 'אחרית הימים' בתור 'קץ הימים' (במקרא, 'אחרית הימים' היא פשוט מה שיקרה אח"כ, בימים הבאים). ועוד יש לעיין בדבר היטב.