שאלה

[ricardo kaka]

שאלה

כתוב בתנ"ך במפורש שיש חיים אחרי המוות? ואם לא אז למה כל-כך בטוחים שיש?

 

[סוריאל]

כמעט שלא

התייחסות מפורשת יש רק בדניאל, שהוא ספר מאוחר מאוד - מתקופת המקבים, ליתר דיוק; התייחסות פחות ברורה יש בישעיה ("יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טלך, וארץ רפאים תפיל") אך גם הוא בתוך קטע שזמנו חשוד. לשאלתך השנייה - שאלה מצוינת. כל שאני יכול לומר הוא שתפיסה כזו השתרשה בחוגים יהודיים משלהי תקופת המקרא (בספרים החיצוניים היא כבר קיימת בבירור) ונחשבה עקרונית כ"כ עד שעורך המשנה ראה צורך לחזק אותה בקביעה "ואלה שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים [..]". כנראה עדות לכך שהיתה מחללוקת על קביעה זו.

 

[Marinette]

יש עוד התייחסות

מסיפור העלאת שמואל ע"י בעלת האוב, בספר שמואל א', עולה כי יש מקום שבו שמואל מוסיף להתקיים בדרך כלשהי לאחר מותו, ומשם 'מעלים' אותו כדי לשוחח עמו. (והוא לא אוהב את זה). לא כתוב שלאותו אוב שבו שמואל נמצא מגיעים כולם. אבל משאלתה של בעלת האוב, "את מי אעלה לך" - ברור שלא רק שמואל אמור להיות שם.

 

[סקיפי]

אבל הוא מת.

מת לגמרי. זה לא "חיים אחרי המוות".

 

[Marinette]

הוא מופיע ומדבר

ומביע מחשבות ורגשות. משמע שהוא ממשיך להתקיים, בדרך כלשהי ובמימד כלשהו, אחרי מותו.

 

[סקיפי]

אגב -

יפה לראות איך הסגנון הספרותי שהסצנה כתובה בו מתאים לקהל היעד; "למה הרגזתני" - בכתובות קבר פניקיות מופיעות אזהרות וקללות שמיועדות למי ש"ירגיז" את המת בקברו.

 

[פלגיה]

זה בדיוק חיים אחרי המוות

או בשם היהודי "הישארות הנפש". הנפש ממשיכה להתקיים, גם לאחר הפטירה.

 

[פלמוני777]

לפלא הוא

למרות שאמונת התחייה היא כה מושרשת בדת המצרית, שאם נכון לייחס את מבנה הפרמידות לאבותינו, שנועדו לאפשר לפרעונים חיי נצח, ואעפי``כ אין ולו איזכור קטנטן בתורה על עולם הבא והתחיה. מלבד זה שהאדם נועד לחיות לעולם ולא נברא עבורו עולם נוסף

 

[אפרתקומי]

כי היהדות

התפתחה כבר מראשיתה לא רק ע"פ הכתוב המפורש בתנ"ך. אלא גם ע"פ תורה שבע"פ- הרחבה לכל מיני כיוונים שאינם מפורשים ומפורטים בתנ"ך.

 

[פלגיה]

אבל אז יש מקום לשאול

למה הישארות הנפש הושארה לתורה שבע"פ ולא הוזכרה (בוודאי לא בפרמטר של שכר ועונש) בתורה שבכתב.

 

[TillsWIFE]

נכון ש-

תושב"ע ושבכתב ניתנו יחד על הר סיני? אז למה מלכתחילה נוצרה ההפרדה הזו?

 

[פלגיה]

יש כמה סיבות

אבל העיקרית שבהן הוא הצורך בדינמיות - בכך שהחוקים והעקרונות יוכלו להיות מותאמים למציאות משתנה. מה שניתן בהר סיני אלה עקרונות התורה שבעל פה, לא כל מילה ואות שנאמרה ותאמר בהם. בעזרת העקרונות הללו ניתן ללמוד ולפסוק הלכות בנושאי חשמל בשבת או הפריות מלאכותיות, שלא היו קיימים בזמן מתן תורה.

 

[פלמוני777]

נו באמת !

אם כבר עקרונות של ``ולהורות את בנ``י`` ניתנו באוהל מועד ובערבות מואב בידי הכוהנים בני אהרן, ``ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע`` ובבגדד ניתנו בידי בני צדוק הכהן בלבד ולא בידי חזל ממשיכי דרכו על עזרא בחסות ארתחשסתא

 

[סוריאל]

כדאי לדייק

'השארות הנפש' (זה ביטוי מאוחר, אבל נראה לי מיותר וקטנוני לדון עכשי בביטוי מתאים יותר) נמצאת במקרא, אבל לא בתורה אלא רק בנ"ך, וגם שם בצורה עמומה למדי. ייתכן שיש להבין את הדבר לאור הרעיונות המקובלים בתרבויות הסובבות - בעיקר במסופוטמיה ומצרים - שהקדישו מקום נכבד לפולחני מתים ולחיים שאחרי המוות. המקרא, ומכל מקום התורה, מתנגדים לפולחן כזה ולכן מתעלמים ממנו לחלוטין, כאילו לומר" אין לנו דבר עם ההבלים האלה, ואין ראוי לישראלי נאמן להתייחס אליהם בכלל. השכר והעונש, במידה שיש להם משמעות לקיום המצוות, ניתנים כאן (גשם ופרנסה, הצלחה צבאית, אורך ימים) ולא בשום מקום אחר. מאוחר יותר התפתחו, מסתבר, דעות שונות. אם כי כדאי לשים לב לכך שרוב מימרות התנאים והאמוראים על 'העולם הבא' אינן מתייחסות לחיי הנשמה אחרי המוות אלא לחיים שלאחר תחיית המתים, ולכן בקלות רבה אפשר להחליף בין מה שיקרה 'בעולם הבא' למה שיקרה 'לעתיד לבא' (או 'לימות המשיח'); העניין המחודש בגורל הנשמה קשור, לדעתי, לעליית הרעיון של 'אחרית הימים' בתור 'קץ הימים' (במקרא, 'אחרית הימים' היא פשוט מה שיקרה אח"כ, בימים הבאים). ועוד יש לעיין בדבר היטב.