הכל שאלה של חינוך ..
אני באופן אישי גדלתי בבית כזה שבו ראו בקנאות פנטית התגשמות ההוייה האלוהית במשמעותה הטהורה והנעלה ביותר שאפשר , האנשים שם הרגישו אחרי כל דבר כזה ממש כמו פנחס בשעתו כאשר דקר למוות את הבועל והנבעלת ... הוא היה בשבילהם סמל והשראה של 'קנאין פוגעים בו' .. בבית הזה חינכו לזלזל בכל גינוי אפשרי את כל מי שלא חושב כמוני, לשרוף תחנות אוטובוס, לרסס תמונות תועבה, לשרוף חנויות לממכר דברי תועבה או בשר דבר אחר , לשפוך שמן על כביש פתוח בשבת , להפוך פרשים על יושבייהם , לצאת ולבזות כל מי שסרח במשהו , לשפוך אקנומיקה על כל פרוצה שעוברת ברחוב או לחילופין שק אשפה , לשרוף צפרדעים .. או פח זבל עמוסים במרכז הכביש , להכות ולהשפיל כל שוטר בתפקיד , לנפץ שמשות של מכוניות נוסעות בשבת , ובקיצור כל מה שניתן להפעיל בו כוח הרי שזהו עניין שבקדושה ! האנשים האלה עושים את הדברים בחדווה וישנים היטב בלילה וכל זאת מתוך כך שכך חונכו על ידי מחנכיהם הרואים בכך מצווה וכל השאר הינם מוגי לב הלוקים באמנותם ואינם יודעים קידוש ה' מהו .. אני אוהב תמיד להביא כדוגמה לכוחו של חינוך מגיל צעיר את הנושא של אכילת מקקים (ג'וקים מסוכרים) שאנחנו המערביים נגעלים לגמרי מלחשוב על כך וסביר להניח שאם יונח לנו על צלחת 2 מקקים מסוכרים היינו מקיאים את נפשינו מתוך גועל ואילו במדינות המזרח קונים את הייצורים הללו לילדים במקום סוכרייה על מקל אצלינו .. הרי לך עומק השפעתה של החינוך בכל מה שנוגע לתחושות של רע וטוב וכדו' ... כאשר אתה גודל בסביבה התומכת בכל אותן פעולות אתה מרגיש טוב + עם הפעולות הללו עד כדי שלמות אישית רוחנית עם כל פעולה שכזו .. אני רואה עד היום אל מול עיניי את האושר העילאי והעיניים הזורחות של אלו שיצאו לפעולה קנאית שהושלמה בהצלחה כמו ריסוס תחנת אוטובוס בספריי שחור וכדו' ומי שחושב שההגדרה של האנשים האלה זה נבל ברשות התורה .. וכל ההסברים שבכל חברה יש פושעים אנסים וכדו' אני חושב שאין מה להשוות לבין התרבות החילונית הנאורה לבין התרבות החרדית , כי בעוד החברה החילונית במה שהיא מגדירה פשע אילו יידע מישהו על פושע כזה או אחר יעשה משהו בנידון וישתדל להביא את הסיפור לגורמים המטפלים בעניין .. או לפחות להתרחק מהבן אדם עד כמה שניתן .. ואילו בחברה החרדית אותם פושעים ידועים וזוכים לכבוד לא מבוטל בחברה ...
