בבניין הראשון, אותיות האית"ן בפתחה, פה"פ בסוכון, עה"פ לפני הנתון ולה"פ בדמה. לדוגמה- אני אשתה- اشرب (ashribu) --רק כי אין פה ניקוד
לגבי הציווי, את לא יכולה להתבלבל בציווי נוכח כי יש סיומת סוכון- אישרב, שאין בעתיד אף פעם.. לגבי כל השאר- פשוט אפשר להבדיל כי הציווי במתחיל בU או y ועתיד מתחיל ב a תמיד מקווה שעזרתי
בבניין ראשון עתיד, אות האיתן תמיד תנוקד בפתחה: اذهب- האליף מנוקדת בפתחה (אַדְ'הַבּוּ) לעומת זאת אליף הציווי בבניין ראשון אף פעם לא תנוקד בפתחה, וזאת על מנת שנוכל להבדיל את הציווי מהעתיד. (כשתנועת ע' הפועל בעתיד היא פתחה, אליף הציווי תנוקד בכסרה כמ בדוגמא: اذهب!- האליף מנוקדת בכסרה (אִדְ'הַבְּ!)