עוד פרט לשוני מקומי על העברית...
בעמק הנילוס של מצריים הקדומה דיברו מצרית - שפה מקומית, שהיתה שונה מן השפה העברית. שפה זו שרדה עד ימינו כשפה הקופטית, ששימרה את השפה המצרית העתיקה כחלק מן הבדלנות של הקופטים כעדה נוצרית נפרדת מן הערבים המוסלמים שדיברו ערבית (הערבית, כולל הכתב הערבי, היא תולדה של שפת הנבאטים, שבט סוחרי-מדבר, שבירתו היתה פטרה שבירדן). הערבים כבשו במאה ה-7 לספירה כל המזרח התיכון, כולל מצרים וצפון אפריקה (+ספרד), והשתלטו על השפות המדוברות במרחב ודחקו את השפות הקדומות, כולל הדיאלקטים העבריים לאיזורי ספר נידחים (כמו בקרב שבטי הטוארג שבסהרה). כך שעקורי סהרה הקדומים (לפני כ-5 אלפי שנה ויותר) שנטמעו במצרים עברו לדבר במצרית (ככל המהגרים בכל הדורות שנטמעים בחברה דומיננטית). בעוד שבכל השבטים שהתמקמו סביב למצרים, כמו חצי האי סיני (מולדת הכתב הפרוטו-פיניקי), הנגב, עברי הירדן ולבנון, המשיכו לדבר עברית ונגזרותיה. הייתה גם השפעה גדולה ורצופה של הארמית (תולדה של בבלית, כשדית, ודומיהם) שבאה מכיוון ארם-נהריים, ושל חיתית-יוונית שבאה מאסיה הקטנה ואגן האיגאי (יוון, כרתים,...). אני בכוונה אומר ארם-נהריים (ולא עירק) או אסיה הקטנה (ולא טורקיה), כי מדובר בפולשים מאוחרים, שלא היו שם בעת העתיקה (הערבים בעירק והטורקים בטורקיה).