אז ככה...
ראשית, תודה על קבלת הפנים ועל ההשקעה בתשובה. העדת על עצמך שאתה רק 'בן אדם קטן', אבל ענית תשובה בוגרת ומנומקת (לא כולה לטעמי, כמובן, אבל מנוסחת יפה

לגבי התוכן והאופי של המצעד - אתה צודק במה שאתה אומר ככל שזה נוגע למצעד התל אביבי. החיים בת"א הרבה יותר נוחים וחופשיים וזה הפך את המצעד שם ליותר 'מסיבה' ופחות 'הפגנה-אידאולוגית'. זה כולל, כמו שאמרת, מוסיקה וריקודים והופעות אומנים וכד' (שגם זה לגיטימי לחלוטין, למי שזה עושה לו טוב) בירושלים זה לחלוטין לא כך. המצעד בירושלים הוא בעל אופי של תהלוכת מחאה/הפגנה. הולכים בו אלפי אנשים, בעלי עניין משותף, חלקם עם דגלים, חלקם עם שלטים וחלקם סתם כך - וכולם עם תחושת שליחות עמוקה מאד. אני אישית טורח לבוא למצעד הזה מרחוק, כי הוא חשוב מאד בעיני: הוא נותן לי תחושת שייכות, ומהווה מקום בו אני יכול להביא לידי ביטוי פתוח וגלוי את דרישתי הלגיטימית לשוויון זכויות. הצעת לנו להפגין מול הכנסת - להזכירך, גם הכנסת נמצאת בירושלים הקדושה

הצעת לנו לפעול לשוויון זכויות בדרכים אחרות - אנחנו עושים זאת. אני אישית הגשתי עתירה לבג"צ בדרישה להכיר בזוגיות שיש לי עם בן זוגי ב-8 השנים האחרונות. כמו כן יש פעילות חברתית ופוליטית... וכל זה אינו סותר כהוא זה את עניין המצעד. המצעד, ככל הפגנה אחרת של כל ציבור אחר, הוא דרך נוספת להביע את עצמך כמיעוט מופלה ואת דרישתך לשוויון זכויות בפני החוק. אני מסכים איתך שהחרדים חיים בבועה - אחרת היו מבינים שהעולם משתנה... אני גם מבין את הצורך שלהם לשמור על הבועה הזאת, ואת הפחד מפני חשיפת הדור הצעיר לכל מה שלא מתיישר עם אמונתם. בהתנגדותם הפעילה למצעד הם משיגים תוצאה הפוכה לגמרי לשאיפתם - המצעד הופך להיות נושא חם שכולם מדברים עליו. עכשיו אין איש במדינה שלא שמע על הומואים ועל המצעד. אם היו משכילים לפעול - היו מתכנסים ביום הזה בשכונותיהם, ונמנעים מכל חיכוך. כך היו נחסכים מהם ומילדיהם המראות הקשים של בני אדם שנבראו בצלם, הצועדים ברחובה של עיר הבירה שלהם כדי לדרוש שוויון זכויות. המצעד, כפי שהובהר כמה וכמה פעמים, עובר הרחק משכונות חרדיות, מפני שאין לנו שום עניין בחיכוך ובפרובוקציה (כפי שטוענים נגדנו). אין לי ספק שירושלים קדושה בעיני הדתיים/חרדים, אבל אתם/הם מוכרחים לקבל את העובדה שחיים כאן עוד אזרחים בעלי אמונות אחרות. אתה, כמו רבים במחנה שלך, חוזרים ואומרים: לא בירושלים כי היא קדושה. בתל אביב זה בסדר. מה היית עונה אם הייתי אומר לך: דתיים לא בתל אביב כי היא חילונית, בירושלים זה בסדר...? אתה מוכרח לזכור שלא יתכן שלא תהיה מידה של הדדיות במשוואה הזאת. ועכשיו אני אתן לך כמה דוגמאות, להמחיש את חוסר ההדדיות המוחלט בינינו: 1. הלכתי בשבת אחת, מוקדם בבוקר, להזיע בחדר הכושר ברח' בן יהודה בת"א (כל אחד ועונג שבת שלו

. מול חדר הכושר יש בית כנסת. בדיוק כשעברתי שם, יצאו מבית הכנסת אל המדרכה עשרות רבות של דתיים, והתחילו בשירים וריקודים בקולי קולות. להזכירך, זה היה בשבת, בשעת בוקר מוקדמת, בליבה של תל אביב החילונים והמנמנמת. חשבתי לעצמי: זה כמו מסיבת גאווה, אבל של דתיים (אפילו לא מצעד גאווה - מפני שלא היה שם עניין של הפגנה, דרישה לשוויון וכד' - סתם שמחה). אין ספק שזה לא התאים לחלוטין לסביבה. יתרה מזאת, אין ספק שזה הפריע מאד לכל השכנים ולכל מי שעבר שם. אף אחד לא פצה פה ולא אמר להם מילה (ולמותר לציין שאף אחד לא איים, קילל, הרביץ, זרק אבנים, ריסס שוטרים או ניסה לרצוח). התגובה ה'קיצונית' ביותר היה מבטים של תמהון. 2. במקומות שונים בתל אביב החילונית (תחנת הרכבת, תחנה מרכזית, רח' דיזנגוף וכד') עומדים מפעם לפעם דתיים ומציעים לעוברים ושבים חילוניים להניח תפילין. גם זה בעיני מצעד גאווה של דתיים (ואולי גרוע מזה - כאן יש פניה יזומה לציבור 'לעבור צד'. במצעד הגאווה שלנו אף אחד לא מזמין אתכם לשנות את אמונתכם ונטייתכם ו'לעבור צד' אלינו). גם במקרה הזה - אף חילוני לא פוצה פה ומצפצף נגדם. 3. מדי פעם אני קופץ מהכסא לקול רעש מחריד מהרחוב - מכונית של ברסלבים עם רמקולים בעוצמה של דיסקוטק מרעידה את הרחוב כולו ועוצרת את התנועה, בלב ליבה של תל אביב החילונית. מה זה אם לא מצעד גאווה דתי, בעל אופי של מסיבה (כמו המצעד ההומואי של תל אביב שאתם כל כך מגנים). 4. כל שבת בבוקר מתהלכים ברחובות תל אביב החילונית דתיים, בלבוש מיוחד ועם אביזרים מיוחדים, לבתי הכנסת. הם לחלוטין לא מתאימים לנוף החילוני של תל אביב. האם אי פעם מישהו העלה על דעתו לנסות למנוע את מצעד הגאווה הדתי הזה ? 5. כל שנה בחודשי הקיץ מגיעים עשרות אוטובוסים עם אלפי אנשים (בימים הזוגיים) ונשים (בימים האי זוגיים) לחוף הנפרד בת"א החילונית: פקקי תנועה איומים, צפיפות ודוחק, ומראות משונים לחלוטין של אנשים ונשים לבושים מכף רגל ועד ראש בשמלות וחליפות בשיא החום והלחות... וזה קורה כל יום במשך כל הקיץ, ולא רק פעם בשנה למשך כמה שעות כמו המצעד שלנו בירושלים. בקיצור, כמו שראית, הדתיים עושים 'מצעדי גאווה' רבים מאד בתל אביב החילונית. הרבה יותר ממה שההומואים עושים בירושלים הדתית ה'קדושה' . חילוניותה של תל אביב לא פחות קדושה (בעינינו) מקדושתה של ירושלים (בעיניכם). ראוי שתפנימו שצריכה להיות הדדיות מינימלית של סובלנות וקבלה, אחרת אין לנו סיכוי לקיום משותף. מאידך, אם אתם רוצים, אפשר אולי להיפרד - אתם מוכנים לצאת מכל המקומות שיש בהם רוב חילוני, תמורת יציאתנו מירושלים? - האם זה הפתרון הראוי? או שאולי באמת עדיף לקבל את העובדה שאנחנו חיים בחברה מגוונת, וצריך לתת בה מקום לכולם.