שאלה

[tzurtzur]

שאלה

האם אתן חשות ברגעים קשים כאלו, שקשה לכן לשמוע את השפה הערבית ולהנות ממנה? אני מצאתי את עצמי ברגע שכזה: מוזיקה ערבית מתנגנת ואז המלל ואני ישר נזרקת לחיילים החטופים שבטח שומעים את השפה הזאת (מי מהם שחי)בגיהנום הנוראי שבו הם נמצאים ,וגל של בחילה עובר בי. מיד כיביתי את השיר. לא יכולתי. (התנסחתי בנקבה . כמובן שהשאלה מיועדת לגברים ונשים כאחד)

 

[קפה מיטל]

אל דאגה

זה מוכר לפחות אצלי, פעם עברה שנה שלמה ולא שמעתי שום שיר בערבית וגם מחקתי את הכל מהמחשב וזה בגלל סיבות אחרות , בסוף גליתי שאני מענישה את עצמי ואף אחד לא מרגיש . ברחוב את גם תשמעי שפה עיראקי ומיצרית וסורית ומרוקאית אבל בסוף חשבתי שהשפה הזאת לא שלהם , היא כמו אנגלית שהיא לא של אף אחד וגם המוזיקה היא לא של אף אחד, בנתיים מותר להרגיש הכל וזה מקובל וגם רצוי להרגיש ולכעוס ולקלל ולשבור צלחות וכלים .

 

[ליילה 1]

אוי צורצרינה, אני יכולה להבין את

תחושותיך ומאיפה זה נובע .זה יום כל כך מורט עצבים ועצוב. אך יחד עם זאת אל לנו לשכוח שאין לתלות את האשם בשפה. השפה היא אמצעי תקשורת בין אנשים שדרכה אנו יכולים להביע אין ספור מסרים , תחושות ורגשות,כמו שנאה,רוע, חיבה, ידידות , חמלה, אהבה וכו' השפה הערבית משמשת את כל עמי האזור , את תושבי הארץ הזו האזרחים הערבים, הבדואים, הדרוזים{שחלקם הגדול משרת בצהל)וגם את היהודים שמוצאם מארצות ערב. השפה והמוסיקה צריכים להיות גשר לשלום לתקשורת ולהבנה בין עמי האזור, כך על כל פנים אני רואה את פני הדברים. שולחת לך חיבוק חזק, בתקווה לימים טובים ושמחים שיבואו.

 

[קונקי1]

אני לא הצלחתי ללכת לרקוד היום../images/Emo7.gif

מאוד קשה עצוב ומדוכדך ואני מבינה איך את מרגישה אני לא מפסיקה לחשוב על ההרוגים והשבויים וכמה הם סובלים וכואבים ומבוהלים.. והאמהות והמשפחות שאיבדו את היקר להם מכול אני רק מתפללת ומקווה לטוב

 

[dvd2000]

אכן יום עצוב מאוד ../images/Emo7.gif../images/Emo16.gif../images/Emo195.gif

לי השפה הערבית אינה צורמת היום אבל כן נמנעתי מלשמוע היום שירים בערבית , לא יודע למה . ואכן זהו יום של אבל לאומי וכנראה אנו נמנעים מלשמוע את המוזיקה בגלל העצב הפנימי שלנו והכאב הרב על חיילינו שנפלו בשבי ועל חיילינו שקיפחו את חייהם על מנת להגן עלינו ועל המולדת. אותי אישית הכעיס מאוד הנאום של הטרוריסט ימאח שמו נסראללה שיחדו אללה. ומשפחות יקרות ליבי איתכם ואני אכן כואב את כאבכם , ליבי מלא תקווה שחיילינו יחזירו לבתיהם בשלום , ושמחר בבוקר נתעורר ונגלה שזה היה חלום (רע). מתפלל לשלומם של החיילים , ואכן ליבי עליהם ומחשבותיי נודדות להן ללבנון ושואלות לשלומם וכיצד הם מרגישים ברגעים האלה וכיצד מתייחסים אליהם. והאם הם בכלל בחיים ? שיהיה לכולנו לילה טוב ונקווה שבנינו ישובו הביתה בריאים ושלמים

 

[מיכל שפונד כספי]

לשימחתי הרבה

אני עובדת עם סוג של ערבים, אנשים נפלאים - דרוזים! הדוברים ערבית ולשמוע אותם באוזניי זה מתנגן לי נפלא. כמו כן אני חיה בין 2 ערים שבהן חיים ביחד בשלום ובשותף ערבים ויהודים - עכו וחיפה. אני קונה אצל ערבים, מקבלת מהם שירותים לעיתים, הם מביאים לי את הקניות הביתה ותמיד מקבלים טיפ וחיוך. תודה לעבודה שלי ולמגוריי שלמדוני להפריד בין דת ושפה לבין סוג האנשים. בני הבליעל יכלו להיות מכל דת שהיא. השימוש באיסלאם כהצדקה למעשים שלהם זה נתעב, ואני לא מרגישה אופטימית ונאיבית מדי מכדי לומר, שבטוח הדרוזים שאני עובדת איתם וגם המוסלמים כאן באיזור שלי חשים כמוני. ערבית היא שפה יפה מדי מכדי לשייכה לתועבות כאלה.

 

[מיכל שפונד כספי]

ובלי קשר... ../images/Emo16.gif להרוגים ותפילה

לחטופים - שובו הבייתה!

 

[שושוצ]

תשובה

הקישור האוטומטי בראש שלנו (או לפחות של חלקנו) בין השפה לבין הטרור הוא תוצאה של הרגל וחינוך, וכמו כל הרגל אפשר להתרגל גם אחרת. שטיפת המוח שאנחנו (וגם הם) עוברים במשך שנים, שגורמת לנו בסופו של דבר לעשות קישור אסוציאטיבי אוטומטי בין תרבות האחר לבין היותו אוייב, מבוססת על אינטרסים של הפרד ומשול. כל עוד אנחנו (והם) פוחדים אחד מהשני, אנחנו פחות חזקים כבני אדם, ומישהו מרוויח מזה. הקיצר... מבינה אותך, יקירתי, אבל תביני שזאת בסך הכל אסוציאציה. זה לא אמיתי. אני נזכרת פתאום בקמפיין החוצות (או הטלויזיה) מלפני כמה חודשים, שדוגמה ממנו פרסם כאן אלון (לשעבר סביון), שנועד להראות לנו (היהודים הישראלים) את הקשר האסוציאטיבי שיש לנו בראש בין השפה הערבית לבין קונוטציות שליליות. האם תוכל לפרסם זאת שוב אלון יקר? זה ממש מדגים את העניין בצורה הכי פשוטה והכי ברורה. אם אנחנו באמת באמת רוצים שלום, אנחנו מוכרחים לבנות הקשרים חדשים במוח גם סביב השפה הערבית, ומהבחינה הזאת אנחנו עושים בדיוק את זה כשאנחנו רוקדים לצליליה, כי הגוף שלנו מתחיל לקשר אותה עם הנאה ולא עם פחד וסבל. מאחלת לכולנו ימים טובים יותר

 

[ליילה 1]

אחלה של תשובה יא חביבתי../images/Emo140.gif

 

[שושוצ]

תודה לך יא בסבוסה../images/Emo24.gif../images/Emo13.gif

 

[אורנה הודיה]

אני מאד מתחברת למה שלילה ושושוצ

כתבו. דווקא בימים קשים כאלה, בימים שבהם הסיכוי לשלום ושלווה נראה רחוק והזוי, דווקא בימים אלה, צריך לטפח את האפשרות לגישור. הגישור הולך ונבנה בעשייה יומיומית ובחיים היומיומיים. בלימוד השפות, בלימוד ההווי, בלימוד התרבויות, בשיתוף דרך תרבות. המלחמה זורעת הרס, התרבות זורעת אור. היום זה נשמע הזוי לומר, אבל אני מאמינה שהשיתוף התרבותי ההולך ונבנה יום יום ושעה שעה, לאט לאט, בעיניים פקוחות וללא נאיביות, עוד יניב גם פירות של שלום ושלווה. אני שולחת תפילה לשלומם של החטופים, לשלומם של הנפגעים, לשלומם של החיילים והאזרחים שבקו האש, לשלומם ושלוותם של בני האדם כולם.

 

[tzurtzur]

התחושות לא מגיעות מתוך מקום

של שנאה לערבים או לערבית. פשוט מתוך מחשבה על כך שהחיילים המסכנים שלנו נמצאים עכשיו בשבי אויב אכזר ושומעים מן הסתם את השפה הערבית. הבחילה והקושי מגיעים מתוך ההזדהות. כאילו.. איך אני יכולה להרשות לעצי להנות מהשפה הערבית אותה שפה שכרגע היא כנראה היחידה הנשמעת באוזניי הילדים המסכנים והמבוהלים האלו? אין כאן משהו הגיוני .מדובר בתחושה קשה. נכון שזה קישור אסוציאטיבי ובכ"ז זה רגש חזק של אמפטיה וכאב שמשפיע.

 

[שושוצ]

ברור

אבל תחשבי רגע על (להבדיל) בחורה שנאנסה (חלילה) אתמול והאנס דיבר איתה עברית. גם אם חלילה היה מדובר בחברה טובה שלך (לא עלינו, חמסהחמסהחמסה!), האם היה בכלל עולה בדעתך להפסיק לשמוע שיר בעברית? ממש לא. וגם אם האנס היה שבדי, לא היית מפסיקה שיר של "אבבא" באמצע, נכון? מכיוון שאין שום קשר בין הדברים. שפה היא רק שפה, והיא משמשת בני אדם בכל מיני סיטואציות שונות ומשונות, חלקן נפלאות וחלקן איומות ונוראות. אני מבינה היטב את ההזדהות, ואם את זקוקה לזה בתור קרבן הזדהות אישי- סבבה. העניין הוא פשוט להיות מודעים לדפוס שלנו של זיהוי התרבות הערבית כולה כעויינת אותנו. דפוס שרדום רוב הזמן, וצץ רק מידי פעם- כמו עכשיו-מתוך פחד. זה קצת כמו המחשבות והפחדים שעלו בי בירדן באופן בלתי נשלט, למרות שאני ממש לא מרגישה ככה ביומיום. יש לנו פחדים ומחשבות גזעניות שהם לא שלנו בכלל- הם שייכים למדורת השבט הכללית, ואם אנחנו רוצים לשנות אותם (כדי שסוף סוף ישרור כאן שקט...) , אנחנו צריכים להיות מודעים להם.

 

[ayelet 24]

../images/Emo45.gif גם אני חשבתי על זה

השבוע לא הייתה לי כ"כ מוזיקה לשמוע ובכל זאת כל השבוע התנגן לי שיר חדש בראש אם בעברית ואם בערבית או אנגלית. אני חושבת שמוזיקה, כדברי המשפט הנדוש, מקרבת עולמות (או משהו כזה). אני חושבת שצריך להוקיע את הטרור וההרג מתוכנו כי כולנו סובלים - שני הצדדים ולמרות העצב וזה ישמע מוזר, המוזיקה והריקוד הערבי דווקא מחברים אותנו לצדדים הטובים של הסטיגמה הערבית. איילת. נ. ב, מחשבה קצת הומוריסטית ואולי לא מתאימה, אבל אתן חושבות שיש גם ערבים (לא ישראלים) ששומעים מוזיקה ישראלית ונהנים ממנה (רוק, פופ, שירי ארץ ישראל)? מהשפה? שגם הם מרגישים שזה יכול לקרב בינינו?

 

[קפה מיטל]

הראיה לדברים היא שלך חכמה מאוד

ולגבי החלק האחרון שאת שואלת אם יש ערבים לא ישראלים ששומעים מוזיקה ישראלית ?, ומיד נזכרתי שהיו כמה תוכניות בעבר בטלויזיה על הנשא הזה במיוחד ואכן : יש ערבים בשטחים ששומעים מוזיקה ישראלית בכברית יהם גם מכורים לזה ואני אזכיר כמה שמות של זמרים של זמר מזרחי או בעצם עברי ישראלי כמו עופרה חזה ירדנה ארזי ושרית חדד וחיים מושה וזוהר ארגוב וכו,,, הרשמה ארוכה (( בטח לא שלמה ארצי-כי המוזיקה שונה )) ובזמנים טובים כשהייתי עושים שוק בטול כרם וג'נין וחברון היו חנויות שמוכרים שירים ופסטרים של זמרים והאנשים הם מצפצפים על כל פוליטיקה וכל מצב והם נהנים מאוד ממוזיקה ישראלית . בארצות ערב גם יש התעניינות רבה אם השיר קל להבנה כמו בתימנית או עיראקית - השפה העברית מגבילה כניסה של העולם לתרבות שלנו והם נשארים מחוץ לגדר כי אנחנו לא עוזרים להם . לגבי המצב הבטחוני (( לפי דיעה אישית שלי )) שמייסדי המדינה עשו המון טעויות שאנחנו משלמים על זה היום - הערבים בישראל היו יכולים לגשר בינינו לבינם אבל אנחנו לא נותנים את ההזדמנות , על מה אנחנו עם סגולה ? לדיעתי האישית - יש חלק בינינו שהם סגולה בעולם וברור שמי שנותנים לעצמם להנות מתרבות ומוזיקה של עם אחר הם חלק מסגולה מעם שלא כולו עם סגולה כי בין המנהיגים שלנו יש אטימות יותר מאצל מנהיגים ערבים . חלקנו הגדול עלינו מארצות ערב ובאנו עם שפה ותרבות ערבית וזכותינו להנות מזה כי אין לנו רשר לצ'יקובסקי ובאך .

 

[ayelet 24]

היי מיטל

(את חדשה אצלנו? אם כן אז ברוכה הבאה ואת מוזמנת להישאר

) יש משהו במשפט שלך "השפה העברית מגבילה כניסה של העולם לתרבות שלנו והם נשארים מחוץ לגדר כי אנחנו לא עוזרים להם". אני חושבת שזה גם הפוך במידה מסויימת מפני שלדוגמא קשה יותר למוזיקאים ישראלים להתפרסם בחו"ל (לרובם לפחות) כשהם שרים בעברית לפחות, אז היום לדוגמא יש הרבה להקות ישראליות ששרות באנגלית - אבל אולי זו רק האמריקניזציה שמדברת. בכל מקרה, חידשת לי לגבי המוזיקה אבל אני שוב חוזרת למשפט שלך שתפס אותי ואני רוצה להתייחס דווקא למוזיקת "שלמה ארצי ושות'" מפני שכשאני חושבת על מוזיקה ערבית ועל איך שאני מדברת אותה כשאני רוקדת, לא תמיד יש לי צורך לדעת את השפה על בוריה בכדי להרגיש את המילים ושינויי המנגינה וגם לא תמיד זה ז'אנר אחד של מוזיקה ממקום אחד בעולם. את לא חושבת שכך גם יכל להעשות עם מוזיקת פופ, רוק ישראליים עבור העולם הערבי? אני חושבת ששפה היא רק שפה ונכון שזה פער כשלא מבינים הכל אבל עדיין ניתן להינות ממנה. ולסיום: רק תחשבי על זה - אביב גפן יצעק: רוצים שינוי?! וכולנו נענה - אייווה!

 

[123qwe5]

תודה איילת על תשומת לבך לדברי

מה שכתבת זה קצת מורקב בשבילי אבל הבנתי חלקים . ואז כך :- כשאת רוקדת "במוזיקה ערבית" את מרגישה שאת מרחפת עם גלשן רוח, כשהרוח הזאת מאותתת לך היכן הגף שלך הולך לנוע, והנשמה שלך מאושרת עד אין קץ כשאת מניעה עם תנועות הידיים שלך , תנועות האצבעות שלך מתחילות לנגן את המנגינה כשהגוף שלך כולו גולש בלי רצון ממך בתוך הילה של אושר , וזה לא משנה השפה (( ובדרך כלל המילים של השיר הם מסר של אהבה בין הזמר לאהובתו שבדרך כלל המסר הוא רוחני או רגש נשגב וכשאת מבינה את המילים זה נותן לך להגביה את הנשמה שלך המרחפת באטמוספירה מלאת רגשות שמתנפצים לך בתוך הלב )) - כך זה אם לא נסחפתי . השפה העברית היא חדשה בימינו והיא רק מדוברת בארץ ויש הרבה אזרחי העולם שהיו בארץ הם מבינים את השפה , אבל במדינות ערב , וגם אם היה שלום אז העם עצמו בקושי לומד גיאוגרפיה ויש חלק שלא יודעים שתל-אביב נמצאת בארץ ישראל , וזה לא עניינינו אבל אם הם ישמעו שירים מזרחיים ישראלים אז ברור שהם יתאהבו בשפה העברית ויחפשו גם לבוא לבקר אצל הזמר בארץ . אביב גפן ושלומה ארצי הם לא שרים לריקודי בטן כי המוזיקה שלהם שונה ולמרות המסרים המרגשים במלים , הם עדיין מנסים ליסד משהו ישראלי שאפשר לצעוד איתו אולי למשהו עולמי . זה לפי ההבנה שלי הקטנה . אני אוהבת מכל סוג של מוזיקה לפחות כמה שירים שמדברים אלי , וגם לגבי רקודי בטן זה חובה עלי להיות במצב רוח טוב בשביל לקחת את זה למקום של שמחה , ויש סוגים של מוזיקה אחרת שאפשר לשמוע רק כשאת עצובה ולא משנה אם זה יהיה בשפה לא מובנת . ולא לקחת את דברי כמובן מאליו כי זה יכול להיות שונה מאדם לאחר וגם מהיום למחר הנשמה מחליטה לפעמים

 

[קפה מיטל]

סליחה על כל השגיאות

פשוט פתחתי כרטיס חדש לפורום אחר ושכחתי להחליף שם משתמש סליחה גם על הכותרת שהיתה קודם עם שגיאות בכתיב מותר לטעות תמיד במיוחד כשהראש עסוק בכמה מחשבות כבדות ביחד

 

[ayelet 24]

../images/Emo45.gif אין צורך להתנצל. הבנתי והפנמתי

את דברייך גם כך

אבל נתת לי חומר למחשבה. איילת.

 

[ליילה 1]

קפה מיטל יקרה../images/Emo140.gif

..."הנשמה מחליטה".... אהבתי, זה כל כך נכון. אבל יש לי השגות לגבי מה שכתבת על השפה העברית:.." השפה העברית היא חדשה בימינו".. ובכן לידיעתך יקירתי השפה העברית היא אחת השפות העתיקות בעולם שמעולם לא מתה, אלא עברה ( הנשמה מפה לפה) החייאה על ידי אלעזר בן יהודה במאה ה19-. אני לא רוצה להרחיב אבל מצרפת קישור שבו אולי אם תרצי , תוכלי לעיין בהסטוריה של שפתנו העתיקה. אגב , העברית היא אחותה הבכירה של הערבית. שתהייה לך ולכולנו שבת שקטה ורגועה.