אני אשתף אתכם בדעותי...
לדעתי הספרים הם להיט היסטרי בעיקר בגלל התרבות הפופוליסטית של היום ואח"כ בגלל שהספר טוב. אני לא חושב שאם הספר היה יוצא לפני חמישים שנים זה היה כ"כ נפוץ ואהוב. "אמריקן איידול" נכנסו לספר השיאים של גינס עם שיא של איזה 20 מיליון אס. אם. אסים שנשלחו וזה לא הופך אותם למשפיעים על תרבות עד כדי כך שהם צריכים לזכות בפרס נובל. במידה מסויימת הם גם מאד שטחיים ואני חושב שגם ג'יי קיי רולינג. ג'יי קיי רולינג מספרת סיפור. יש לו התחלה, אמצע, (בנתיים עוד בלי סוף) ויש אולי עוד רובד או שניים של משמעות. לעומת זאת, מי שקרא את ז'ורז'ה סראמגו, אלבר קאמי, ש"י עגנון... מבין כמה שהסיפור הוא רק אמצעי להעביר מסר וכמה שהסיפור כמעט חסר משמעות לעומת המופת הרעיוני שעומד מאחוריו. כל אחד מהם מעביר לנו קודם כל רעיון, אידיאולוגיה או ביקורת על החברה ועל עצמנו וכדי להעביר את זה הוא משתמש בדמויות, מוטיבים, מטאפורות ועלילה. על כזה דבר מקבלים פרס נובל (אני רק רוצה לציין שבתחום הקולונע אלפרד היצ'קוק עשה את אותו הדבר ולכן השם שלו כ"כ ידוע). אני לא רוצה לצאת נגד ג'יי קיי רולינג או להשמיץ אותה אבל היא מספרת סיפור על ילד בשם הארי פוטר וחבריו וההרפתקאות שקורות להם בעולם שונה משלנו. אנחנו לא יכולים ליישם יותר מדי מהדברים על עצמנו או להזדהות בצורה גאונית-פסיכולוגית (ברמת הניתוח של לאקן או פרוייד) איתן. אם מישהו רוצה להעיר את עיניי, להוכיח אותי על טעותי ולהסביר לי אחרת, אז בבקשה.
לדעתי הספרים הם להיט היסטרי בעיקר בגלל התרבות הפופוליסטית של היום ואח"כ בגלל שהספר טוב. אני לא חושב שאם הספר היה יוצא לפני חמישים שנים זה היה כ"כ נפוץ ואהוב. "אמריקן איידול" נכנסו לספר השיאים של גינס עם שיא של איזה 20 מיליון אס. אם. אסים שנשלחו וזה לא הופך אותם למשפיעים על תרבות עד כדי כך שהם צריכים לזכות בפרס נובל. במידה מסויימת הם גם מאד שטחיים ואני חושב שגם ג'יי קיי רולינג. ג'יי קיי רולינג מספרת סיפור. יש לו התחלה, אמצע, (בנתיים עוד בלי סוף) ויש אולי עוד רובד או שניים של משמעות. לעומת זאת, מי שקרא את ז'ורז'ה סראמגו, אלבר קאמי, ש"י עגנון... מבין כמה שהסיפור הוא רק אמצעי להעביר מסר וכמה שהסיפור כמעט חסר משמעות לעומת המופת הרעיוני שעומד מאחוריו. כל אחד מהם מעביר לנו קודם כל רעיון, אידיאולוגיה או ביקורת על החברה ועל עצמנו וכדי להעביר את זה הוא משתמש בדמויות, מוטיבים, מטאפורות ועלילה. על כזה דבר מקבלים פרס נובל (אני רק רוצה לציין שבתחום הקולונע אלפרד היצ'קוק עשה את אותו הדבר ולכן השם שלו כ"כ ידוע). אני לא רוצה לצאת נגד ג'יי קיי רולינג או להשמיץ אותה אבל היא מספרת סיפור על ילד בשם הארי פוטר וחבריו וההרפתקאות שקורות להם בעולם שונה משלנו. אנחנו לא יכולים ליישם יותר מדי מהדברים על עצמנו או להזדהות בצורה גאונית-פסיכולוגית (ברמת הניתוח של לאקן או פרוייד) איתן. אם מישהו רוצה להעיר את עיניי, להוכיח אותי על טעותי ולהסביר לי אחרת, אז בבקשה.
