שאלה

[Painkiller1989]

שאלה

מישהו הגיעה לרמות מהעל 20 במו"ד במקצוע אחד, ואם כן האם המשכתם לבד או שהשתמשתם בספר המתאים?

 

[DDN]

אתה מתכוון שיחק מדרגה ראשונה עד

מעבר לדרגות ה20? לא נראה לי. יש אנשים ששיחקו בדרגות הללו. במהדורה 3 היה הספר לדרגות האפיות, אבל הוא נבלע בסל"ש ובמל"ש של מהדורה 3.5

 

[הבלש חסר הבית]

שמעתי פעם טיעון

שרוב הקבוצות מפסיקות בסביבות דרגה 10 ומתחילות מחדש. דמויות מעל לדרגה העשירית הן כמעט בלתי-שחיקות - הן קורסות תחת עומס נתונים, ומסתחררות לתוך "מירוץ חימוש" של אתגרים הראויים להן. ישנן גם דמויות שנבנו מראש כמגה-דמויות למטרות קצרות טווח, אבל האם לזה התכוונת?

 

[DDN]

לא עומס נתונים

כמו מיצוי האתגרים. הדבר היפה מדיונים קודמים - בדרגות נמוכות, אפשר לשחק משחק כמעט ריאליסטי. בדרגות גבוהות זה הרבה יותר קשה.

 

[Painkiller1989]

אם כך

למה זה טוב, הדרגות העל 10?

 

[Painkiller1989]

תמיד אשפר להתחיל מדרגה 15 אבל

בשביל זה יש את אקזלטר

 

[Ferenheit]

אני לא חושב שבשביל זה יש את אקזלטד

 

[הבלש חסר הבית]

גש למכונית הקרובה

הצץ נא בספידומטר שלה. תראה שהוא סופר לך קמשי"ם עד 200 ומשהו. אסור לנסוע במהירויות כאלה, רוב המכוניות לא יעמדו בכך לאורך זמן מבחינה מכנית, ורוב הנהגים לא יצליחו לשלוט ברכבם במהירות כזו על כבישיה הרעועים של ישראל. רוב הנהגים יסעו 90-110, ה"מאגניבים" שביניהם יעברו את 140 כדי שתחשוב שיש להם אבר כלחמור. אז למה יש במד-האוץ מספרים עד 220? כדי שלא תחשוב שעבדו עלייך ומכרו לך מכונית איטית.

 

[Painkiller1989]

אהבתי את הדימוי

כנראה שאתה צודק, ובאמת גם לי כבר די נמאס ממו"ד, אני התחלתי לשחק חופשיטה אבל עוד לוקח פה ושם דברים ממו"ד

 

[הבלש חסר הבית]

אילו דברים?

כאשר אתה משחק בחופשיטה, אולי נוח בהתחלה להתייחס לזה כאל "מו"ד בלי קוביה", אבל זו יכולה להיות גם הזדמנות למתוח את הגבולות של כמה מהנחות היסוד המהותיות ביותר של מו"ד (הגדרות של דמויות, לחשים וכו', רק בתור התחלה).

 

[panters]

למה בלי קוביה?

חשבתי שחופשיטה זה לא דייסלס ואפשר להשתמש בקוביות

 

[הבלש חסר הבית]

נקודה טובה

"מו"ד בלי ספר הכללים" יהיה ניסוח טוב יותר.

 

[panters]

טוב יותר LOL

 

[ננסק]

אני עם הבלש כאן

אם אתה עובר לחופשיטה, נסה לשבור את מו"ד לגמרי. תפסיק לחשוב על מקצועות ושכח לחלוטין מהרעיון של צבירת ניסיון בנקודות. או בכלל, אפילו. משחק שבו אף אחד לא יכול להשתפר בשום דבר יכול להיות מעניין מאוד, השאיפה לעוד עוצמה היא רעיון שזר לחלוטין לחופשיטה. שכח גם משיטת הקסם של מו"ד. לגמרי.

 

[ננסק]

הסתייגות קלה

רק תוספת: מאחר ואני לא מתלהב במיוחד מחופשיטה, אני אמליץ שאם אתם עוזבים את מו"ד, שזה יהיה לטובת שיטה אחרת. בכל מקרה אני ממליץ לנסות קצת משחק אימה\מתח\מודרני, נגיד משהו של WOD אולי. זה בהחלט ישבור לכם קצת את אופן החשיבה המודיסטי.

 

[הבלש חסר הבית]

בעיות במעבר

אני לא יודע עד כמה התופעה מחוייבת-מו"ד, אבל מכיוון שמו"ד היא שיטת ההתחלה לרוב המוחלט של השחקנים, נוצרת הבעיה הבאה: אנשים שמחליפים משחק, פשוט עוברים לשחק מו"ד עם חוקים אחרים (להבדיל ממשחק מו"ד עם מפלצות אחרות) - הם אלו שהולידו את המינוח ההיתוליVampire: the massacre זו לא מחלה חשוכת מרפא (רבים מצליחים בקלות לבצע את המעבר), אבל זו בעיה קיימת. הגיוני שזה עובד גם הפוך, אבל נדירות המסלול ההפוך גורמת לאי קיומן של הוכחות בשטח.

 

[ננסק]

דווקא לא ב-WOD

אומנם במירוצללים, ובטח באקזלטד, אבל לדעתי לא ב-WOD - ההתייחסות בספר השיטה, ואפילו המכאניקה שלה, דורשות מהשחקן להקדיש יותר תשומת לב לאפיון הדמות במובנים שאינם קרביים, ולהסתכל על המשחק באופן שאינו טקטי (למשל, ההתייחסות לסצנה כיחידת זמן, במקום יחידת זמן קבועה. או המידה המשתנה של הצלחה במקום הצלחה כן\לא). אני מתכוון בעיקר למייג', אגב, שלדעתי מוצלחת מאוד ובהחלט דורשת התייחסות עדינה לכל בעיה והמנעות מוחלטת מ-show off של יכולות. לגבי הכיוון ההפוך בגדול - ההוכחות בשטח קיימות, הן פשוט נדירות.

 

[הבלש חסר הבית]

אני מדבר רק על מה שראיתי

הייתי די מזמן (אני בספק אם דברים השתנו מאז, אבל אני הרבה פחות מעודכן ומעורה בענייני ה"קהילה" משהייתי לפני חמש שנים) בהרצאה שעסקה בשיטה "ומפאייר". בקהל נכחו מספר בוגרי-מו"ד ש"נמאס להם לשחק לוחמים מאנצ'קינים" והם עברו, לדבריהם, למשחק העמוק והרציני של ומפאייר. מהערותיהם, ניתן היה להתרשם שהרבה לא השתנה - במקום להתחרות ללוחם של מי יש יותר תוספים, הם התחרו כעת לערפד של מי יש יותר בעיות נפשיות (הזיהוי המפוקפק עומק=בעיות ויסורים קודם מאוד באותם ימים על ידי אחד, זיו קיטרו בסדרת כתבות שלטעמי מהווה את תחתית החבית של קלקלת התחביב), והתפארו במעשי אלימות והרג שביצעו ערפדיהם באוכלוסיית הקובול.. אה, סליחה, האנשים הרגילים. כמובן שהמשחק הזה הוגדר בעיניהם כעמוק ומורכב, כי הרי הערפדים שלהם סבלו מהפרעות נפשיות רבות והתייסרו ביסורים רבים שרק הדם יכל לשכח, והרי "ידוע" שדמות ערפד מיוסרת ואומללה יותר היא דמות חזק.., אופס, "עמוקה" יותר. לי אישית הייתה בעיה אחרת לגמרי במשחק של דמות-ערפד ששיחקתי באיזה כנס. המשחק עסק בתככיהם וקנוניותיהם של ערפדים בביזנטיון ערב נפילתה לידי התורכים, ואכן שיחקתי בהנאה רבה דמות של פוליטיקאי נכלולי. בסוף המשחק קלטתי דבר אחד מוזר - בכלל לא שיחקתי ערפד, ולא עשיתי דברים ערפדיים. למעשה, אם היינו מוחקים את הכותרת "ערפד" מהדמות ששיחקתי, לא היה נראה שום הבדל - בבחירה הדגש בין הפן הערפדי לפן התככני של הדמות, בטבעיות ובלי לחשוב על זה הדגשתי את החלק השני על חשבון הראשון. סביר להניח שאילו הייתי מובל אל משחק "ערפדי" של ממש, אולי הייתי נהנה פחות, שכן פן הגותיקה והאסתטיקה המורבידית שקיים במשחק הערפדים של עולם האפלה (כפי שהוא, לא בפארסה המוקצנת של הקטלנים הצעירים שתיארתי מוקדם יותר) הרבה פחות מושך אותי מהפן ה"קנונייתי" והחשאי שקיים שם גם הוא.

 

[ננסק]

אתה אמרת,

עברו חמש שנים מאז. הקהילה שונה.

 

[Serpent Axis]

סימן שנחשפת דווקא לדברים שלא

קולעים למטרת המשחק של Vampire: The Masquerade. יצא לי לפגוש מספיק פליטי-מו"ד שעברו לVampire רק בתור מס שפתיים. מונחים מו"דיסטיים, דרך חשיבה ושיטת משחק שמשנה אולי פסיק מהמשחק הקודם שלהם (או במקרה הגרוע יותר, הופכת לתחרות "איזו דמות גורמת ליותר בחילה"). גם יצא לי לפגוש כמה מתלהבי-קנוניות שהתאהבו במשחק. צר לי להודיע להם, אבל אף אחד מהם כנראה לא קרא את ספר הליבה (עזבו אתכם מכל שאר הספרים, ספר הליבה!) לפני שהוא קפץ למים. כמו שהסברתי בעבר, V:TM הוא משחק-סיפור של אימה אישית. קנוניות קיימות במשחק ובגדול, כן גם אלימות היא חלק מעולם המשחק (נא לא לשכוח שמדובר בעולם פאנק-גותי אפל, קודר וטעון ייאוש). אבל המטרה של המשחק היא לחקור את החשכה שבנבכי הדמויות עצמן, את המאבק שלהן מול החיה הקדמונית שזורמת בורידיהן ומול החברה האנושית שבעבר הייתה ביתם - אפילו עדרם - אבל כעת הפכה לטרף שלהן. לדמויות יכולות להיות מטרות כאלו או אחרות וגישות כאלו או אחרות, אבל הדגש של המשחק הוא על האימה האישית.