לשאלתך
תחשוב על זה... כל השיטות שהזכרת לעיל (למרות שאשים את הג'ודו הספורטיבי לא בקטגוריה) הם אומניות/שיטות לחימה. כלומר אלו אוצר תנועות, הגנות התקפות ביד ריקה-זה העקרון. כאשר הסמוראים יצאו לקרב הם הסתמכו על החרב (קאטנה), סוכני הKGB הסתמכו על נשק חם לצורל משימתם, צה"ל ברמות של הדרכות הקמ"ג בצה"ל אפשר בהחלט לומר כי אין ממש לימוד אומנות לחימה אלה כיצד להתמודד במצב שאין לך ברירה אלה להשתמש בגופך כנשק, ואיך להתגונן מול נשק קר.ןאילו הסמוראים וכו' פשוט פתחו מימד נוסף ליוכלתם להגן על עצמם, אם היה רק להתקפה אז למה לא להשתמש בנשק? .הרעיון בלימוד שימוש אומנות לחימה כלשהי כהגנה עצמית או כשיטה תוקפנית תלויה באדם,גם גז מדמיע לאישה נגד אונס, הופך לנשק תקיפה אם היא מרססת על כל אדם ברחוב.האדם שרכש את הידע האומנות לחימה אמור להשתמש בו להגנתו,אם הותקף ע"י אחר, אז האחר העביר מצב 0 למצב 1 כלומר קרב. אני חושב שכל תוקף יעדיף שיתגוננו מפניו ע"י קארטה או גיו ג'יטסו ולא אקדח... אוניות הלחימה (אולי פרט לאייקידו) הם נייטראליות לא הגנתיות או התקפיות במהותם, אלה הלוחם מקנה להם התכונות הללו. מקווה שזה ברור יותר