לכל דבר,לפחות שתי זוויות ראיה../images/Emo62.gif
האם לוותר על הצורך אומר לקבל את המצב? כשמוותרים איך זה מסתדר עם ההרגשה הקיימת שאני לא שלמה עם עצמי לגבי המצב שיצרתי ואני נמצאת בו - הרגשה שמלווה וברקע כל הזמן? את יודעת, מאד מאד קשה להתייחס למשהו כאשר אין מספיק פרטים לגביו, אפילו לא נושא ספציפי, ולכן כשאני כותבת לך, אני לוקחת את דברייך אל חיי שלי, מן הסתם למקום מאד מקביל, ומספרת לך מה אני עושה עם זה. ייתכן וזה לא מתאים לך, אולי אני טועה.. ויחד עם זה, לא יכולה שלא לחשוב שהמצב מאד דומה. אגב, אחד מנפלאות הגולם הוא היכולת לחשוף פרטים ולא להיחשף
על כל פנים, ציטטתי משפט או שניים מדברייך, ואני אתייחס אליהם: אני משתדלת להיות עדה, כלומר, להוציא את עצמי לרגע ארוך ככל שניתן מהסיטואציה, ולראות את התמונה מהצד בפרספקטיבה רחבה ככל שאוכל. אני ממשילה את עצמי, זו שעומדת בתווך, לחברה טובה, אחות או מה שלא יהיה, שבאה לבקש ממני עצה, ונוברת בעצמי אחר דברים שהייתי אומרת לה, כפי שהם נראים בעיני לטובתה הגבוהה. כן, זה לא קל ואולי אפילו קשה שלא להיות מעורבת רגשית, משום שלפני הכל מדובר בי, ואולם זה עדיין בגדר אפשרי, אם רק
באמת רוצים לצאת משם.
האם לוותר על הצורך פירושו לקבל? – את שואלת, ואני חושבת שכן, אני חושבת שלהשלים עם מצב פירושו לקבל אותו כמות שהוא, וזה במידה שבאמת אין אפשרות לשנות אותו, או חסרה עוד טיפת כוח הרצון לשנות אותו. כאשר חסרה בי עוד טיפת רצון כזו, משמע שיש שם גם מקום שגורם לי הנאה. אני חושבת שהייתי מוצאת במצב כזה דווקא את נקודות הזכות, את נקודות האור אם תרצי, והופכת אותן למנוף, מתמקדת בהן ומתענגת על הזכות לחוות, גם את הקושי. מאמצת הבנה ששום סיטואציה אינה מיקרית, ואם בחרתי אותה, הרי שזכות לחוות אותה כל זמן שהיא קיימת בחיי. ואחרון חביב: לכל דבר בחיים, יש לפחות שתי זוויות ראיה... מה את בוחרת לראות שם? שוב,
לך
