הכוונה בפשט זה
לקחת את האשת יפ"ת הנוכרית. אבל בווארט ובדרך צחות. כשאדם נושא אשה, אזי ריחיים על צווארו. ז"א כבר אינו יכול לעשות כל מה שרוצה. הוא כבר 'קשור'. הרמב"ם בפרק ראשון מהל' ת"ת אומר על מי שלא למד תורה לפני נישואיו, אז אחרי נישואיו אין דעתו פנויה לתורה. והמלצתי בווארט לומר שאם הוא רואה אשת יפת תואר, ואם חושק בה, אזיי זה כעין שהוא כבר נשוי ליצה"ר. הוא כבר קשור אליו. ולכן כדאי להישמר מכל דבר. לא להתפתות אף לא בראיייה ועאכו"כ לא יותר מכך, כדי שלא נהיה בידיו. שלא נהיה קשורים ו'נשואים' אליו. זה יותר דומה ל'ווארט' חסידי. אבל בדרך מוסר הוא טוב. והנה אם כבר, ויודעני שאתה קורא את הווערטאלאך שלי. אז משהו שעלה ברעיוני בלילה האחרון. ממסכת ראש השנה, ולא מעניינינו, אבל בכל אופן משהו יפה: במסכת ר"ה דף כא ע"א רב נחמן יתיב בתעניתא כוליה יומי דכיפורי. לאורתא אתא ההוא גברא, אמר ליה, למחר יומא רבה במערבא. אמר ליה, מהיכא את. אמר ליה, מדמהריא. אמר ליה, דם תהא אחריתו. קרי עליה קלים היו רודפינו (איכה ד. יט). [אבאר אולי, רב נחמן התענה ביום כיפור בבבל. בשעת נעילה הגיע אדם שאמר לו, שאת חודש אלול עיברו בא"י ועשאוהו לשלושים יום, וממילא רק מחר יהיה יום כיפור וכו'] ולהבין מדוע זה קרי רב נחמן עליה דההוא גברא את הכתוב קלים היו רודפינו. ומה כוונתו בזה, אם כרודף לגנאי או לזכות. אבל הנראה לענ"ד לפי ששנו במשנה במסכתינו ר"ה (כב ע"ב) בראשונה היו משיאין משואות וכו', כיצד היו משיאין משואות, מביאין כלונסאות של ארז ארוכין וכו' ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור, ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את חבירו שהוא עושה כן בראש ההר השני, וכן בראש ההר השלישי. ומאין היו משיאין משואות, מהר המשחה וכו' ומבית בלתין לא זזו משם, אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש. וזה כוונת רב נחמן דקרי עליה דההוא גברא שבישרו על עיבור החודש את הכתוב קלים היו רדפינו. לפי מה שנאמר בהמשך הכתוב: קלים היו רדפינו מנשרי שמים, על ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו. וכוונתו, כי בזמן שהיו מקדשין עפ"י הראיה, היה על ההרים דלקנו במדבר. שהיו משיאין משואות. לא כן עתה, קלים היו רודפינו כנשרי שמים לבשרנו עיבור החודש. יום טוב.