שלום לך פופית,
אני לא חושב כי כוונת ניצן היתה לפגוע בך או לעלוב בך וזה שלא לקחת זאת באופן אישי משמח אותי מכיוון שאת הבנת זאת. אני חושב שניצן ניסה בדרך עקיפה לבקר את כל העניין של "מנזרים"... כיום כאשר כאשר אנו חיים בעידן מודרני זה. אנו רוצים את הכל הרבה יותר קל, הרבה יותר מהר, הרבה יותר נגיש ובכמויות הרבה יותר משאנו יכולים לשאת. כל עניין שימוש במושגים כגון: "נזירים", "מנזרים", "סגנון סודי", סגנון "התרנגולת המדממת מקפצת על זנב הדרקון..." וכו' נשמעים לנו מאוד רומנטיים ומושכים ואנו אנשי המערב הולכים שולל אחרי שלל השמות, הכינויים, המטאפורות והכסות היא שקוסמת לנו יותר מאשר המהות. מה שניצן ניסה לרמוז הוא שהרבה דברים "מסתוריים" בעלי איכות וברמות גבוהות. ניתן למצוא יותר מחוץ לאותם מנזרים מאשר בתוך אותם מנזרים עליהם את רמזת ודיברת. כיום מנזרים אלו הם בעיקר מרכזים ללימודי דת-במקרה הטוב או אטרקציה לתיירים במקרה הפחות טוב. אתן לך את הדוגמא שנתתי בכתבה שכתבתי בזמנו במגזין "אדרנלין"- על לימודים ואימונים בסין. מנזר שאולין ששמו הולך לפניו במערב ובכל סין כיום אינו אלא מבנה בו משוכנים כמה סינים לבושים בגלימות נזירים ומגולחי ראש שעושים את כספם מגביית דמי כניסה למנזר ומהופעות "גונג-פו" שעיקרן יותר אקרובטיקה מרשימה מאשר אותו גונג פו שעליו הם התפרסמו. לא רק זאת אלא שסביב המנזר עם ראיית הפוטנציאל הכספי והעסקי קמה לה עיירה קטנה עם לא פחות מ-30 אוניברסיטאות ל"גונג-פו שאולין" שכל אחת בתורה מעידה על עצמה כי מוריה הם יוצאי ובוגרי המנזר. המנזר עצמו נסגר בעת המהפכה התרבותית ולא ידוע מה עלה בגורל אותם נזירים שאכן שהו שם עד לתקופה זאת, בסוף שנות השמונים ועם פתיחת סין למערב ולתיירות ראה הממשל את הפוטנציאל הכלכלי שבמנזר ואסף לשם "נזירים" אמני לחימה- שעסקו בעיקר בוו-שו מודרני ואקסטרווגנזי לצורך הופעה ואסטיקה יותר מאשר ללחימה וצ'י גונג. ופתחו שוב את המנזר במגמה למשוך אליו תיירים ובעיקר כספים. כיום יש שם בעיקר הופעות וסמינרים וקורסים לאנשים מבחוץ, עיקר האימונים שם מתרכזים בסדרות בעיקר ופחות בפיתוח הקשר שבין הגוף והנפש. דבר מדהים ביותר אותו אני רואה לחיוב זה את אלפי הילדים הנוהרים לשם בכדי ללמוד באותם בתי ספר את אמנויות התנועה והוו-שו, זה מראה מלבב לראות עיר שלמה רק של ילדים, כאילו אתה נמצא במחבואו של החלילן מהמלין. ולאחר ההקדמה המייגעת הזו אני אסכם ואומר, כי הרבה דברים עמוקים אמיתיים נמצאים כיום מחוץ לאותם מרכזים (שמשכו אליהם אנשים רבים מבחוץ והפכו למכונת כספים משומנת היטב), אצל אותם מורים מבוגרים ששרדו את מהפכת התרבות והתאמנו בסתר כמעט עשור רק בכדי לשמר את אותם הדברים שהממשל היה שולח אותך לחינוך מחדש אם היית נתפס. היה לי העונג ללמוד אצל שניים כאלו ולפגוש עוד כמה מונומנטים חיים שכאלו בגילאי 60-85 ולהם סיפורים רבים המעידים על אהבה רבה התמדה ונחישות למרות כל התנאים והחיים הקשים. כך שכל מה שכתוב כאן הינו ממקום ראשון ולא ממשמע אוזניים. וכמו תמיד יהיו מאמרים ותרגום הראיונות עמם בעתיד....לא שכחתי. מקווה שזה עזר. חנן