שאלה
- פותח הנושא Deosette
- פורסם בתאריך
אני שואלת כי...
זה נשמע ממש טיפשי אבל הסיפור שלי הוא כזה... אני כותבת מגיל ממש צעיר בעיקר סיפורים אירוטיים עוד כשהייתי מתבגרת מטופשת חרמנית ובתולה. הייתי אאוטסיידרית בבית הספר והוצאתי את תסכוליי בכתיבה. היה ילד אחד שבכיתה ח' התאהבתי בו נואשות. זה היה סוד כזה עד שכולם גילו וצחקו עליי... הוא היה "מלך הכיתה" יפה כזה... סבלתי הרבה מאי מימוש אהבתי החד צדדית. הוא היה כמו "נסיך" כזה והקדשתי לו פנטזיות יפהפיות ומדהימות בסיפוריי עד ששמתי לב שמגירת הסיפורים הלכה וגדלה. עברו שנים, היו לי בני זוג. בינתיים הוא היה מעיין ידיד, בערך של היי וביי. כל הזמן הוא ישב בשולחן לידי בכיתה מכיתה ט' עד סיום התיכון. בכיתה י''א שוב נדלקתי עליו. הוא היה מהמם מהנקודה שבו ישבתי, איך שהשמש הבהיקה מהצד שלו ושפתיו בשרניות וחושניות כאלה. כשהוא היה מחייך נחשפו מעיין ניבים קטנים וחמודים כאלה. בגללו לא התרכזתי בשיעורים, נאבקתי קשות ברצון שלי לאנוס אותו על שולחן הכיתה תחת מטר גשמים... כל הזמן ייתי מפילה עפרונות כדי לתת תירוץ להחטיף מבט בצווארו ולדמיין איך אני מעבירה את לשוני על עורו השזוף והחלק... ואז הוא היה פותח את הפה ומדבר... ררר... הייתה נהרסת לי הפנטזיה. גמרתי בליבי שבסוף התיכון, אסגור איתו מעגל. אנשק אותו או אשכב איתו ואז אגשים את הפנטזיה. ואז הגיע התיכון לסיומו. אך זה לא היה רלוונטי כי היה לי חבר שאהבתי מאוד ועד היום אוהבת. חשבתי לפחות לספר לו על כך ולשאול מה הוא חשב עליי... אך כל פעם שהתייצבתי מולו, גימגמתי והשתתקתי. כך חלפו להם שנתיים מאז התיכון שבהן הייתי עם החבר שלי. מעולם לא רציתי אף אחד חוץ מהחבר אך החלומות על אובססית הנעורים שלי שבו והטרידו כאילו אומרים את חייבת לסגור עמו מעגל. עכשיו נפרדתי מהחבר שלי, אני חופשייה ויש לי הרגשה שאצליח לפתות אותו. הבעיה הראשונה היא שהוא הבחור היחיד בעולם שבכל פעם שאני מדברת איתו אני מתנהגת כמו אותה הילדה החנונית והמפגרת מכיתה ח' ומגמגמת, אין אין לי אומץ! הבעיה השנייה היא שאנחנו לא בקשר שנתיים איך פתאום אשיג אותו סתם ככה ואולי יש לו חברה? אילו בעיות הכי קטנות. הבעיה השלישית והכי גדולה ובה אני מבקשת את יעוצכם היא עניין הפנטזיה. ברגע שאממש אותה, לא תהיה יותר המוזה. ההשראה הקסומה הזו שליוותה את כל תקופת התבגרותי ומילאה אותי בסיפורים ותסריטים, כל זה עלול להיעלם. החלום יהפך למציאות בשר ודם ואז מה יהיה... אוותר בלי חומר לסרטים שלי! מה אתם חושבים... זאת דילמה שמציקה לי מאוד כבר הרבה זמן- להגשים פנטזיה ולסגור מעגל או לשמר את הפנטזיה ולטפח את המוזה?
זה נשמע ממש טיפשי אבל הסיפור שלי הוא כזה... אני כותבת מגיל ממש צעיר בעיקר סיפורים אירוטיים עוד כשהייתי מתבגרת מטופשת חרמנית ובתולה. הייתי אאוטסיידרית בבית הספר והוצאתי את תסכוליי בכתיבה. היה ילד אחד שבכיתה ח' התאהבתי בו נואשות. זה היה סוד כזה עד שכולם גילו וצחקו עליי... הוא היה "מלך הכיתה" יפה כזה... סבלתי הרבה מאי מימוש אהבתי החד צדדית. הוא היה כמו "נסיך" כזה והקדשתי לו פנטזיות יפהפיות ומדהימות בסיפוריי עד ששמתי לב שמגירת הסיפורים הלכה וגדלה. עברו שנים, היו לי בני זוג. בינתיים הוא היה מעיין ידיד, בערך של היי וביי. כל הזמן הוא ישב בשולחן לידי בכיתה מכיתה ט' עד סיום התיכון. בכיתה י''א שוב נדלקתי עליו. הוא היה מהמם מהנקודה שבו ישבתי, איך שהשמש הבהיקה מהצד שלו ושפתיו בשרניות וחושניות כאלה. כשהוא היה מחייך נחשפו מעיין ניבים קטנים וחמודים כאלה. בגללו לא התרכזתי בשיעורים, נאבקתי קשות ברצון שלי לאנוס אותו על שולחן הכיתה תחת מטר גשמים... כל הזמן ייתי מפילה עפרונות כדי לתת תירוץ להחטיף מבט בצווארו ולדמיין איך אני מעבירה את לשוני על עורו השזוף והחלק... ואז הוא היה פותח את הפה ומדבר... ררר... הייתה נהרסת לי הפנטזיה. גמרתי בליבי שבסוף התיכון, אסגור איתו מעגל. אנשק אותו או אשכב איתו ואז אגשים את הפנטזיה. ואז הגיע התיכון לסיומו. אך זה לא היה רלוונטי כי היה לי חבר שאהבתי מאוד ועד היום אוהבת. חשבתי לפחות לספר לו על כך ולשאול מה הוא חשב עליי... אך כל פעם שהתייצבתי מולו, גימגמתי והשתתקתי. כך חלפו להם שנתיים מאז התיכון שבהן הייתי עם החבר שלי. מעולם לא רציתי אף אחד חוץ מהחבר אך החלומות על אובססית הנעורים שלי שבו והטרידו כאילו אומרים את חייבת לסגור עמו מעגל. עכשיו נפרדתי מהחבר שלי, אני חופשייה ויש לי הרגשה שאצליח לפתות אותו. הבעיה הראשונה היא שהוא הבחור היחיד בעולם שבכל פעם שאני מדברת איתו אני מתנהגת כמו אותה הילדה החנונית והמפגרת מכיתה ח' ומגמגמת, אין אין לי אומץ! הבעיה השנייה היא שאנחנו לא בקשר שנתיים איך פתאום אשיג אותו סתם ככה ואולי יש לו חברה? אילו בעיות הכי קטנות. הבעיה השלישית והכי גדולה ובה אני מבקשת את יעוצכם היא עניין הפנטזיה. ברגע שאממש אותה, לא תהיה יותר המוזה. ההשראה הקסומה הזו שליוותה את כל תקופת התבגרותי ומילאה אותי בסיפורים ותסריטים, כל זה עלול להיעלם. החלום יהפך למציאות בשר ודם ואז מה יהיה... אוותר בלי חומר לסרטים שלי! מה אתם חושבים... זאת דילמה שמציקה לי מאוד כבר הרבה זמן- להגשים פנטזיה ולסגור מעגל או לשמר את הפנטזיה ולטפח את המוזה?
לגוון....
תממשי את הפנטזיה עכשיו, אחרת תצטערי על זה בעתיד... העתיד כבר יספק לך את הבחור הבא וההשראה הבאה, ואחרי הכל, אני בטוח שלא תרצי שיגידו עלייך שאת תמיד כותבת על אותו בחור... תוכלי לגוון... בחור עם מראה אחר... ואם יתחשק לך, תוכלי גם לקבל השראה מהזכרונות של הפנטזיות בעבר שמשולבות עם הניסיון מהמימוש האמיתי עם אותו בחור.
תממשי את הפנטזיה עכשיו, אחרת תצטערי על זה בעתיד... העתיד כבר יספק לך את הבחור הבא וההשראה הבאה, ואחרי הכל, אני בטוח שלא תרצי שיגידו עלייך שאת תמיד כותבת על אותו בחור... תוכלי לגוון... בחור עם מראה אחר... ואם יתחשק לך, תוכלי גם לקבל השראה מהזכרונות של הפנטזיות בעבר שמשולבות עם הניסיון מהמימוש האמיתי עם אותו בחור.
לדעתי...
צרי איתו קשר, ביישנות תשאירי במקום אחר... תנסי להגשים את הפנטזיה שלך, אם לא הולך אז לא הולך, אבל תנסי, חפשי אותו באתר חבר'ה (אם אין לך את הטלפון שלו), אבל שווה לנסות כי אולי אין לו חברה ואולי הוא גם מעוניין בסתר, את לא יכולה לדעת. את יודעת כמה אנשים מתביישים להודות באהבה / תשוקה / חיבה כלפי מישהו בגלל כבוד. מגיל 17 יצא לי לחוות ולראות את זה, לפחות שאת תזמי ותדעי שניסית. אחרת תמיד יהיה לך סימן השאלה הזה...
צרי איתו קשר, ביישנות תשאירי במקום אחר... תנסי להגשים את הפנטזיה שלך, אם לא הולך אז לא הולך, אבל תנסי, חפשי אותו באתר חבר'ה (אם אין לך את הטלפון שלו), אבל שווה לנסות כי אולי אין לו חברה ואולי הוא גם מעוניין בסתר, את לא יכולה לדעת. את יודעת כמה אנשים מתביישים להודות באהבה / תשוקה / חיבה כלפי מישהו בגלל כבוד. מגיל 17 יצא לי לחוות ולראות את זה, לפחות שאת תזמי ותדעי שניסית. אחרת תמיד יהיה לך סימן השאלה הזה...
המתוק של הפורום
New member
דווקא קראתי את השירים שלך.....
אנדר וויגין
New member
../images/Emo6.gif
גם אתה שאייאן מפוצצ את הפורום בשירים מה זה אומר עליך?
גם אתה שאייאן מפוצצ את הפורום בשירים מה זה אומר עליך?
מוזה... מהי ?!
"Lightly falling through a haze, landing softly upon the ground. Coming to you, ever so silently, in the night I make not a sound. ~*~ I am your muse, I am your soul, there is a shimmer in your eyes. Much like the gossamer's wings, of the delicate velvet butterfly. ~*~ Let me help you, in the darkness, that secret place you fear to go. Illuminating all of the dimness, allow my spirit room to flow. ~*~ I will touch your heart briefly, just a wisp against your skin. You have no cause to bear, any feelings of chagrin. ~*~ We will drift along together, til you are comforted once more. Memories that did haunt you, slowly put away and stored. ~*~ My gentle offering, on new beginnings you reflect. Enhancing every tender moment, leaving no chances of neglect. ~*~ Dreams shall become pleasures, no longer something to fear. I am your muse, I am your soul, always floating somewhere near." © Katherine Raborn. אוקיי... אז הקטע לא בדיוק קולע למה שברצוני לומר - אבל הוא פשוט יפה ולעניננו: שאלה מנחה- מה את באמת מפחדת לאבד? את "המוזה", את הפנטזיה או שמא את האשליה שכלואה בתוך הפנטזיה... אם זו המוזה שאת חוששת לאבד, תשובתי לך היא זו : מה שווה צייר ללא מכחול ?! האם מכחול ללא ידו של הצייר הינו בעל ערך ? מכונית בלי דלק לאן תגיע ?! ודלק בלי מכונית ??? ואם יש לי דף ויש לי מה לכתוב, אבל אין לי עט או עפרון ?! אחרי שהבנת את המסר אוסיף ואומר... צייר ילך לחנות ויקנה מכחול או יתלוש את שערותיו וידביק אותם לפיסת עץ בכדי להגשים את יצרו... אבל מכחול יוליד צייר ?! נהג ילך ברגל כמה ק"מ או יזמין מונית וילך לתחנת הדלק הקרובה, ימלא מיכל ויחזור אל מכוניתו - אך אבוי, בן בליעל עבר בסביבה ו"העלים" את מכוניתו, מה יוכל לעשות בדלק מלבד לשרוף את עצמו לדעת... ודף עט ועפרון ולי אין כלום בראש?! - יבוא אחר וימלא את השורות ובקיצור... המוזה נמצאת אצלנו בפנים, יד ביד עם הכשרון ועם היכולת הדברים האחרים שאנחנו נוהגים לכנות מוזות... הם רק הגירוי הם מה שמוציא את מה שבפנים החוצה... יש להם תפקיד חשוב, אבל!! אחרי שהתנסינו וידענו מהי מוזה, אין צורך בה (בד"כ) ואנחנו משתמשים בה כתירוץ... תירוץ לענווה, הצטדקות והצדקה ליצירה ויש תחליף... לא צריך להצטדק- we are what we are beacuse we are!!! לא צריך להתענו (יש מילה כזו?!) - אני עושה כי אני יכול... ואם בכל זאת מרגישים צורך במוזה... אין מוזה טובה יותר מאשר אנחנו עצמנו, אנחנו רק צריכים לאהוב ולהעריך אותנו כמו שמגיע לנו... זהו... סיימתי ??? וכמובן... איך אפשר בלי תודות תודה לאמא שהביאה אותי עד הלום ובזכותה אני כאן ותודה לזו שלידי- המוזה שלי, בלעדיה כל זה לא היה יוצא החוצה...
"Lightly falling through a haze, landing softly upon the ground. Coming to you, ever so silently, in the night I make not a sound. ~*~ I am your muse, I am your soul, there is a shimmer in your eyes. Much like the gossamer's wings, of the delicate velvet butterfly. ~*~ Let me help you, in the darkness, that secret place you fear to go. Illuminating all of the dimness, allow my spirit room to flow. ~*~ I will touch your heart briefly, just a wisp against your skin. You have no cause to bear, any feelings of chagrin. ~*~ We will drift along together, til you are comforted once more. Memories that did haunt you, slowly put away and stored. ~*~ My gentle offering, on new beginnings you reflect. Enhancing every tender moment, leaving no chances of neglect. ~*~ Dreams shall become pleasures, no longer something to fear. I am your muse, I am your soul, always floating somewhere near." © Katherine Raborn. אוקיי... אז הקטע לא בדיוק קולע למה שברצוני לומר - אבל הוא פשוט יפה ולעניננו: שאלה מנחה- מה את באמת מפחדת לאבד? את "המוזה", את הפנטזיה או שמא את האשליה שכלואה בתוך הפנטזיה... אם זו המוזה שאת חוששת לאבד, תשובתי לך היא זו : מה שווה צייר ללא מכחול ?! האם מכחול ללא ידו של הצייר הינו בעל ערך ? מכונית בלי דלק לאן תגיע ?! ודלק בלי מכונית ??? ואם יש לי דף ויש לי מה לכתוב, אבל אין לי עט או עפרון ?! אחרי שהבנת את המסר אוסיף ואומר... צייר ילך לחנות ויקנה מכחול או יתלוש את שערותיו וידביק אותם לפיסת עץ בכדי להגשים את יצרו... אבל מכחול יוליד צייר ?! נהג ילך ברגל כמה ק"מ או יזמין מונית וילך לתחנת הדלק הקרובה, ימלא מיכל ויחזור אל מכוניתו - אך אבוי, בן בליעל עבר בסביבה ו"העלים" את מכוניתו, מה יוכל לעשות בדלק מלבד לשרוף את עצמו לדעת... ודף עט ועפרון ולי אין כלום בראש?! - יבוא אחר וימלא את השורות ובקיצור... המוזה נמצאת אצלנו בפנים, יד ביד עם הכשרון ועם היכולת הדברים האחרים שאנחנו נוהגים לכנות מוזות... הם רק הגירוי הם מה שמוציא את מה שבפנים החוצה... יש להם תפקיד חשוב, אבל!! אחרי שהתנסינו וידענו מהי מוזה, אין צורך בה (בד"כ) ואנחנו משתמשים בה כתירוץ... תירוץ לענווה, הצטדקות והצדקה ליצירה ויש תחליף... לא צריך להצטדק- we are what we are beacuse we are!!! לא צריך להתענו (יש מילה כזו?!) - אני עושה כי אני יכול... ואם בכל זאת מרגישים צורך במוזה... אין מוזה טובה יותר מאשר אנחנו עצמנו, אנחנו רק צריכים לאהוב ולהעריך אותנו כמו שמגיע לנו... זהו... סיימתי ??? וכמובן... איך אפשר בלי תודות תודה לאמא שהביאה אותי עד הלום ובזכותה אני כאן ותודה לזו שלידי- המוזה שלי, בלעדיה כל זה לא היה יוצא החוצה...
../images/Emo93.gif שכחתי משו...
"להגשים פנטזיה ולסגור מעגל או לשמר את הפנטזיה ולטפח את המוזה?" מנסיון... לסגירת מעגלים יש מקום בהנדסת אלקטרוניקה, לא בסקס או מערכות יחסים. בא לך על הבחור ? - Go For It אבל אל תעשי את זה בכדי לבדוק אם הוא "יעמוד בציפיות" של הפנטזיה או לא... בד"כ לפנטזיות יש רף גבוה, ואת עלולה להתאכזב כי אנחנו (אנחנו הגברים) רק בני אדם (אתן הנשים-לא). ותרשי לי לנסו משו... "לירון" (נכון?) המוזה שלך... מה מנע ממך בעצם להתקרב אליו עד היום ? הוא לא רצה בך ? את התביישת מדי לנסות ? לא הרגשץ מספיק בטוחה? או אולי היו אחרות, שנראו לך "יפות" יותר ו"ראויות" יותר שעמדו בינך לבין "לירון"... ואני חושב שזה גם מה שהחלום שלך ניסה לומר לך החברה של לירון מסמלת את כל המכשולים שחצצו עד היום בינך לבינו ואת, היום מרגישה שאת מוכנה ומסוגלת להתמודד מול "לירון"- הרי ניצחת בחלום את חברה של לירון, עברת את המכשול... אבל - בחלום לירון פתאום נהיה כמו שלד, כמו כל השאר... וזה מה שהתת מודע ניסה להעביר לך - היום את טובה יותר, מגיע לך משהו אחר משהו שמתאים למה שאת היום, ולא למה שהיית פעם... אחרי ש"תכבשי" ינוס החן וישאר רק הלירון בלי הפנטזיה, ואת בעצם רוצה את הפנטזיה לא את לירון... טוב... אני אפסיק לפני שאני אשגע את עצמי מי היה מאמין שאני עוד מסוגל לחשוב במצבי... לילה טוב, בוקר... בעצם כבר צהריים מפציע אל תתיחסי למה שכתבתי יותר מדי ברצינות... או שכן
"להגשים פנטזיה ולסגור מעגל או לשמר את הפנטזיה ולטפח את המוזה?" מנסיון... לסגירת מעגלים יש מקום בהנדסת אלקטרוניקה, לא בסקס או מערכות יחסים. בא לך על הבחור ? - Go For It אבל אל תעשי את זה בכדי לבדוק אם הוא "יעמוד בציפיות" של הפנטזיה או לא... בד"כ לפנטזיות יש רף גבוה, ואת עלולה להתאכזב כי אנחנו (אנחנו הגברים) רק בני אדם (אתן הנשים-לא). ותרשי לי לנסו משו... "לירון" (נכון?) המוזה שלך... מה מנע ממך בעצם להתקרב אליו עד היום ? הוא לא רצה בך ? את התביישת מדי לנסות ? לא הרגשץ מספיק בטוחה? או אולי היו אחרות, שנראו לך "יפות" יותר ו"ראויות" יותר שעמדו בינך לבין "לירון"... ואני חושב שזה גם מה שהחלום שלך ניסה לומר לך החברה של לירון מסמלת את כל המכשולים שחצצו עד היום בינך לבינו ואת, היום מרגישה שאת מוכנה ומסוגלת להתמודד מול "לירון"- הרי ניצחת בחלום את חברה של לירון, עברת את המכשול... אבל - בחלום לירון פתאום נהיה כמו שלד, כמו כל השאר... וזה מה שהתת מודע ניסה להעביר לך - היום את טובה יותר, מגיע לך משהו אחר משהו שמתאים למה שאת היום, ולא למה שהיית פעם... אחרי ש"תכבשי" ינוס החן וישאר רק הלירון בלי הפנטזיה, ואת בעצם רוצה את הפנטזיה לא את לירון... טוב... אני אפסיק לפני שאני אשגע את עצמי מי היה מאמין שאני עוד מסוגל לחשוב במצבי... לילה טוב, בוקר... בעצם כבר צהריים מפציע אל תתיחסי למה שכתבתי יותר מדי ברצינות... או שכן
פרח בר של החיים
New member
../images/Emo41.gif
אני חושבת שכמעט כל שיר או סיפור שאי פעם כתבתי הגיע בעקבות השראה שנתן לי מישהו שלא יודע על זה... לפעמים הוא יודע מזה אחר כך, לפעמים הוא לא יודע על זה בכלל. זה יכול להיות מישהו שאני אוהבת, מישהו שסתם ראיתי ברחוב, או בהופעה, או בחתונה, או מישהו שלא קיים, או שקיים ועוד לא מצאתי אותו. אבל הכי מדהים זה כשהמוזה היא אני. לוקח זמן להתחבר לזה, אבל אז יוצאות היצירות הכי יפות.
אני חושבת שכמעט כל שיר או סיפור שאי פעם כתבתי הגיע בעקבות השראה שנתן לי מישהו שלא יודע על זה... לפעמים הוא יודע מזה אחר כך, לפעמים הוא לא יודע על זה בכלל. זה יכול להיות מישהו שאני אוהבת, מישהו שסתם ראיתי ברחוב, או בהופעה, או בחתונה, או מישהו שלא קיים, או שקיים ועוד לא מצאתי אותו. אבל הכי מדהים זה כשהמוזה היא אני. לוקח זמן להתחבר לזה, אבל אז יוצאות היצירות הכי יפות.
בטח../images/Emo70.gif
היו את אורי מכיתה ח' ואת נדב וגם אבי, את כולם היא אהבה בַסתר (טוב נו, לא ממש בסתר הספנית היתה חייבת
) - כל תקופת החטיבה הספרנית כתבה עליהם מחברות שלמות של שירים, ואפילו בספר שכתבה בגיל 17 שמו של הגיבור היה אורי.
כיום, קשה לומר שיש מישהו שמשמש לה כהשראה מה גם היא קצת הפסיקה לכתוב.
היו את אורי מכיתה ח' ואת נדב וגם אבי, את כולם היא אהבה בַסתר (טוב נו, לא ממש בסתר הספנית היתה חייבת
נוAה של הים
New member
את תרגיעי עם ה"בסתר" ../images/Emo88.gif../images/Emo46.gif../images/Emo3.gif
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.