שלום לך, טליה...
ותודה...תודה על שניסית להבין ואף לחפש לי דרך... ואכן את צודקת, זאת תמיד הייתה הבעיה שלי- תמיד חיפשתי על מי לסמוך=על מי לתלות את האחראיות... תמיד חיפשתי את מי להאשים=על מי לתלות אחראיות... אבל אני באמת באמת באמת מנסה ``להבריא``, מנסה להבין ולשנות, מנסה לקחת אחראיות...(ומקווה שאצליח בסוף...) אם כי יש לי הערה/שאלה: אנו מתמגנטים למשקפים את התפישות ואת האמונות שלנו בהחלט יכול להיות צודק, אך לדעתי לא במקרה של משפחה (הרי את הורים לא בוחרים), אחרת איך נסביר התעללות במשפחות וכדומה? את החברים ואת הסביבה -אכן הצדק עימך, אנו בוחרים...(ותמיד בחרתי לא נכון כנראה...תמיד את הסביבה אשר תחזק את המגרעות ודעות לא נכונות שלי, ותחליש את ההתנגדות ואחראיות...) שנית, לעניין ה``חברה`` שלי- היא לא מקצועית...היא מישהי שהכרתי בצ`אט, מישהי אשר ידעה להקשיב, ידעה לחזק, ידעה להתחלק...(אם כי, היא איננה עוד שם בשבילי, אך אני מודעה לה על שהייתה עד עכשיו...) ועל השם אשר האמצתי- את צודקת, זה מפני הזדהותי הרבה עם הדמות הספרותית הלא מחמיאה הזאת...אני, בדיוק כמוה, תמיד חיפשתי מישהו/משהו אשר ישמש את העמוד המרכזי במבנה הלא יציב של חיי, תמיד חיפשתי רגש במקומות הלא נכונים... וברוב ההבחנות אכן צדקת, יקירה...ואני הבטחתי לעצמי כבר לשנותן, והנה אני מבטיחה גם לך- אני אשתדל בכל מקרה... ותודה על השתתפות... יום נפלא לך, טליה...
