אז רגע.....
אם נוסיף לו קצת זן, קצת צ'י, קצת מיסטיקה, זה יהיה אומנות לחימה? קראתי את השירשורים לגבי ההתלבטות לגבי מה היא אומנות לחימה, אבל לפעמים נראה לי שההגדרה גובלת באבסורדיות....אם אני אפתח אגרוף, אקרא לו באיזה שם סיני, ואסביר כיצד הוא משפיע על התנהלות היקום, זה יהפוך לאומנות לחימה? מדומני שלא. אל תבינו אותי לא נכון. נראה כאילו אני שולח את אומנויות הלחימה למצע כסל, אך זה לא כך. אני מאוד אוהב אומנויות לחימה, ולמרות שאני לא עוסק באחת, אני אוהד מאוד גדול שלהם. מה שאני מנסה לומר זה שכמו שיין, כאשר הוא מתיישן, הוא נהיה יותר טוב, כך גם שיטות לחימה. הם מקבלות יותר עומק (בהנחה שעוד עוסקים בהן, ובפקרטיון עוד עוסקים), הם נתונות יותר לניתוח, לעיצוב, להבנה, ואם ספורט או לאו, גם פנקרטיון עבר את אותו התהליך (לדעתי). אז נכון, במקור הוא נועד לבד המוני אנשים, אבל גם הקונג פו שאולין נועד להגן על העם. אז מעיין הגיעה הפילוספיה העמוקה שלה? אני מאוד מקווה שירדתם לסוף דעתי, כיוון שאם לא ועשיתם פנייה לא נכונה בהבנת הנאמר אני אחטוף פה מכות. אז אם דבר מה לא ברור, רק תגידו.
(לפי דעתי,לפי דעתי,לפי דעתי...) נ.ב מזל טוב!