שאלה

[א ל י נ ו ע ר]

שאלה

האם מישהו פה קרא את הספר "אחוזות החוף" של אמיר גוטפרוינד ויכול להמליץ לי (או לא)?

 

[een ogenblik]

אז זהו, שלא

על "שואה שלנו" אני ממליצה בכל פה, אך על "אחוזות החוף" אני לא-ממליצה בכל פה. נתחיל מכך שלחוקרי ספרות יום אחד בעתיד, אם אמיר גוטפרוינד יגיע למעמד של סופר נחקר, יהיה טעם לקרוא את הספר, כדי לנתח את יצירותיו המוקדמות. לנו, כקוראים מן השורה, אין מה לחפש בספר הזה. אוסף של סיפורים חסרי מיקוד, הנראים כתרגילי כתיבה יוצרת. כאן הוא למד לכתוב, ומכאן הוא יצא לספר טוב, אבל הספר הזה עצמו היה נשכר אם היה נשאר במגרת הסופר.

 

[דוסטו]

אין מה להוסיף על דברי עוגנבליק

 

[כוכב אחד לבד מעז]

גם אני מצטרפת לדעה

רכשתי בשיא ההתלהבות את אחוזות החוף בשבוע הספר הקודם, אחרי התלהבות עזה מ"שואה שלנו", והספורים ממש לא מעוררים את אותה הנאה.

 

[דוסטו]

ספור עצוב שחוזר על עצמו

והולך ומתפשט כמון מגפה בהוצאות ספרים שהעורכים שלהם יותר סוחרים מאשר אנשי ספר אנינים. לוקחים סופר מתחיל שספרו הצליח ומפמפמים לו את האגו ומפתים אותו לשלוף מהמגירה איזה ערימת בוסר כדי לרכב על גל ההצלחה, לשמר אותו בזכרון של הקורא וגם לנסות לעשות קופה. (מה שכשל עם 'אחוזות החוף' כמו שכשל עם ספור-ההמשכים-במעריב לנוער 'מיהמיה' של סוזן אדם אחרי ההצלחה היחסית של הרומן הלא רע 'כביסה')

 

[Rivendell]

אני עכשיו עם "שואה שלנו" והוא פשוט

מצויין. מומלץ מכל הלב. קשה לי להבין איך ספר אחר שלו יכול להיות לא טוב.. אני מתכוונת לתת לזה סיכוי בכל זאת

עוד יום יומיים אני אסיים עם "שואה שלנו" ותהיה כאן ביקורת לתפארת.

 

[כוכב אחד לבד מעז]

בין שני ספרים עוברת רק קו דק אחד

שואה שלנו אכן מעולה, מעולה, מעולה וברור שהכתיבה של גוטפרוינד לא ירדה ברמתה - אבל ב"אחוזות החוף" היא פחות קולחת ומתחברת. אין בנ"ל כדי להפחית כהוא זה ממצוינותו של "שואה שלנו".

 

[roni64]

התרשמתי מראיון עם אמיר גוטפרוינד

שדי לחצו עליו למהר ולהוציא ספר לאחר ההצלחה של "שואה שלנו" (שבדומה לכותבים למעלה גם אני ממליצה עליו, למרות שיש בו נפילות, בעיקר לאחר הפתיחה המוצלחת ולפני סיפורי השואה). יתכן שהלחץ האמור הביא לירידה ברמת הכתיבה. אבל גם ללא "תירוץ" הלחץ, נראה לי שכל סופר, מעולה ככל שיהיה, אינו מצליח לשמור על רמה אחידה, והדוגמא שעולה לי כרגע בראש היא של יהושע קנז, שכתב כמה וכמה ספרים המשתרעים מבחינת איכותם על הסקאלה שבין "התגנבות יחידים" המעולה ו"מחזיר אהבות קודמות" המאכזב.

 

[Rivendell]

נפילות? איפה? אני קוראת את זה עכשיו

ואני סקרנית מה מהקטעים לא דיבר אליך, כי אני ממש בולעת כל דף ומלקקת את האצבעות, אפילו בקטעים הנורא קשים. הספר הזה מנע ממני היום ארוחת צהריים, מרוב שהתהפכה לי הבטן (מצויין לדיאטה, אגב. כנ"ל לגבי "ללא גורל", שאחריו לא אכלתי שלושה ימים בערך).

 

[roni64]

פתיחת הספר נהדרת.

הדמויות המתוארות בקטעים הראשונים, הסביבה, האוירה, הילדים - הרגשתי מאוד קרובה למסופר, כאילו הכרתי את האנשים האלה אישית. חציו השני של הספר מצמרר: האנשים נפתחים ומספרים על חייהם בתקופת השואה. הייתי מרותקת. הסגנון הציני משהו, פה ושם אפילו הומוריסטי, מכניס את האימה ישר לבטן כמו מכת אגרוף. בין לבין ישנם כמה פרקים שחוזרים ולועסים שוב ושוב את אותם הדברים שכבר נאמרו, והסגנון הופך לפתע מנופח במידה מסוימת, עמוס דימויים מיותרים. הפרקים הללו הם נפילה בעיני.

 

[דוסטו]

השואה של גוטפרוינד זקוקה לעריכה

בעיקר הסוף של הספר שהוא לטעמי מריחה. כמו שכולם יודעים, זו אומנות לדעת מתי ואיך לגמור. אבל, ככלל, זה - איך נגדיר (בלשונו של גוטפרוינד עצמו על ספר אחר)- "ספר טוב אך לא חף מליקויים".

 

[Rivendell]

אני עכשיו בחלק האחרון (של יריב)

ואני מתחילה לראות על מה אתם מדברים. עד מחר אני בטח כבר אסיים ויהיה לי מה להגיד

אבל בסה"כ אני מאוד מסכימה עם מה שנאמר - זה כתוב היטב, וזה "אגרוף בבטן".