אני חייב להתעקש...
גם ההשוואה השנייה שלך אינה תקפה. אם היית לוקח את אנשי הצבא של דוד, ומאמן אותם בשימוש בנשק חם (או לחילופין מאמן את חיילי צה"ל בשימוש בנשק של המאה העשירית לפנה"ס) - אפשר היה לנסות להשוות את היכולות שלהם. אחרת, זה כמו לנסות להשוות ברווזים ופילים. אין בסיס להשוואה מעבר לעובדה השפוטה ששניהם בעלי חיים, או צבאות לוחמים במקרה זה. אם נחזור לשאלה המקורית - אתה צריך לזכור את ההתמחות של כל אחת מצורות הלחימה שעליה אתה מדבר. הלגיון הרומי [ואני מדבר עכשיו על הלגיון ה"קלאסי" של המאות הראשונה לפני הספירה והראשונה לספירה, הלגיון עבר שינויים משמעותיים עד המאה הרביעית] היה כוח שהתמחה בלוחמת רגלים בעוצמה גבוהה, עם התמחות משנה בביצורים והנדסה קרבית. הם היו במיטבם במערכה סדורה של מסות של לוחמים, הם היו מעולים בהגנה על שטח בתנועה ובחנייה, והשאיפה שלהם הייתה תמיד לאתר את הכוח המרכזי של האויב ולהדביר אותו. זו הסיבה שהיה להם כל כך קשה להתמודד עם לוחמת הגרילה של מרד בר כוכבא. האבירים של ימי הביניים לעומת זה, היו פרשים כבדים שהצטיינו בעיקר בלוחמה אישית. בשדה הקרב, הם פעלו לעתים רחוקות באופן מסודר, וכל אחד ניסה לבודד יריב ולהתמודד אתו "אחד על אחד". כפי שקרבות קרסי ואז'יקור מעידים, כאשר הם נתקלו במערך מבוצר נייח, שנתמך בארטילריה של חצים, הם לא התמודדו אתו היטב. אין פלא שהגושים הסדורים של לוחמים נושאי רומח-כידון (הלבארד) ואחר כך של רובאים צמחו מקרב שכבות אחרות, ולא מתוך האצולה. זה לא היה סגנון לחימה שהם הכירו. אני לא בטוח כמו סרטוריוס לגבי תוצאות קרב בין לגיון לבין כוח אירופי בראשית השימוש בנשק חם. קצב הטעינה והדיוק שלהם לא היו מספיקים. אני מאמין שהמשמעת של לגיון רומי מאומן היטב, שעליו מופקד מפקד מוכשר (בעיקר אם היו מכירים את התותחים, ולא מתייחסים אליהם כאל מעשה כשפים), הייתה מחזיקה מעמד ומאפשרת להם להתקדם למרות האש. במגע מטווח קרוב, הם וודאי היו גוברים על הלוחמים האירופים שלא היו מחומשים ומוגנים טוב כמוהם. אבל זה שוב דיון חסר תוחלת. אי אפשר לענות על השאלה הזו. שלא להזכיר את הגורמים האנושיים שאי אפשר בשום פנים אופן לדעת אותם – מורל, איכות האימון, איכות הפיקוד, נאמנות, תנאי תזונה ותברואה ועוד ועוד. כל כוח צבאי מתאים לזמנו ולתנאיו. ההיסטוריה יכולה ללמד אותנו על יעילותו בתנאים כאלה. לנסות להשוות אותו לתנאים אחרים וזמן אחר הוא ניסיון שנדון מראש לכישלון. זהו ניסיון חסר משמעות.