אני אתן דוגמא מסוציולוגיה
יש שני מחקרים ידועים על שתי בנות בשם אנה ואיזבל. אנה הייתה ילדה לא רצויה, אז שמו אותה בעליית גג, ורק הביאו לה אוכל. לא היה לה כושר ביטוי (אף אחד לא דיבר איתה הרי), היא לא ידעה איך ללכת (אף אחד לא לימד אותה). תחשבי שאדם נשאר בעצם בן שנה כל החיים שלו. מה שמעניין זה שמאיפה מקבלים את הידע של השנה. בכל אופן... מה שברור זה שאין אפשרות לנהל חיי חברה, כתוצאה מכך לא ניתן להגיע לאינטליגנציה, לא ניתן לספוג תבונה. אנה הזאת לא הייתה עיוורת ולא חירשת וכו', אך מצבה היה דומה, כי מנעו ממנה את כל אלה. איזבל, דוגמא אולי יותר רלוונטית, נולדה לאמא חירשת-אילמת, והיא ידעה את שפת הסימנים, בגלל שאמא שלה לימדה אותה. אך לדבר היא לא ידעה. היא גם לא הלכה הרבה, כך שכושר ההליכה שלה היה מוגבל. גם כושר הביטוי וכושר המחשבה. לא היה להם ממש קשר עם העולם. אני טוען כמו מי שטען ראשון, שהחושים מביאים את החוקים והנורמות, ואנחנו באמצעות התבונה (שפיתחנו באמצעות האינטראקציות המרובות שלנו) יכולים להבחין בין טוב ורע. קשה לי להאמין שמישהו שהוא חירש ואילם (עיוורון הוא הרבה פחות חשוב) יכול לפתח השקפת חיים נורמלית, אלא אם כן כמובן הוא רוכש את הדרך האחרת של האינטראקציה, והיא הקריאה. אדם חירש ואילם יכול הרי לקרוא. אם יקדיש זמנו לקריאה, ייתכן ויהיה יותר חכם מכולנו ביחד. יש מוצא בכל אחת מן הדרכים בכל אופן.