איפיון בגרות ואפיון ילדותיות
לא קשור בגיל חד וחלק! אם כי קשור במה שאדם עבר בחייו. אדם מבוגר כבן 30 ואף יותר יכול להיות ילדותי מפני שאין הוא חווה מכאובים בחייו ואחרי הכול מכאובים וכמובן שגם אחריות מבגרים אדם. אך אדם בן 20 ואף נער בן 16 יכולים להיות בוגרים יותר מאותו אדם בן 30 מפני שהם כן חוו מכאובים שאותו בן ה-30 לא חווה. הרבה סיבות יכולות לגרום להתבגרות אצל אדם צעיר נפש כמו גירושין (בין אם הם שלו או של הוריו), מוות במשפחה, לקיחת אחריות מוגזמת, צפיות מוגזמות מן ההורים שמחייבים את האדם לנהוג על פי הצפיות ועקב זה אין באפשרותו לנהוג כילד, עצמאות יתרה, פגיעות רבות עקב אדם שאתה סומך עליו/שהוא קרוב אליך/שאתה אוהב וכן הלאה הרשימה יכולה להמשך מכאן ועד מחר ומאידך אדם בן 30 שעודנו חי בבית (בצורה כזו שמטפלים בדבריו כן, כן, יש כאלה שאמהותיהם עדיין עושות להם כביסה או מאידך אדם שלוקח את הכביסה שלו לאמו למרות שהוא גר לבד
גם כאלה יש), אדם שלא היה במערכות יחסים (זוגיות רציניות), אדם שהכול בא לו בקלות (מציאת מקום עבודה במהירות, וכן הלאה) יכול "להרשות" לעצמו להיות ילדותי מפני שאין הוא מכיר חיים אחרים. לעומת זאת אדם שיש לו ילד לא יכול להיות ילדותי מפני שכעת שהוא צריך לשמש דוגמא בוגרת למרות שאין הדבר כך תמיד. לסיכום: אנו מתבגרים כתוצאה מחוויות (לעיתים טראומתיות) שאנו עוברים במהלך היום יום, אנו מתבגרים כתוצאה מדוגמא שאנו לוקחים ומשתמשים בה כאשר אנו רואים אותה אצל אנשים אחרים, אנו מתבגרים ככל שאנו צוברים נסיון וחיים כך שאין לכך גיל מסויים, אנו מתבגרים כאשר הגיע תורנו לשמש דוגמא בוגרת וכן הלאה. אדם בעל מספר גבוה יכול להיות יותר ילדותי מאדם בעל מספר נמוך ממנו בגילו. אומנם יש דברים שבצעירותינו אין לנו אפשרות לעבור כגון: עצמאות מוחלטת עד שאנו מגיעים לגיל 21-22 ומשתחררים סופית מן הצבא אל העולם הפתוח אך יש כאלה שלא זקוקים ל"עצמאות" מעין זו בכדי להיות בוגרים.
לבגרות אין מספר.
ניקול..