שאלה

Hologram

New member
שאלה

לא יודעת עד כמה זה קשור פילוסופיה,אבל יש לי שאלה מה ההבדל בין אדם בוגר וילדותי? האם זה בהכרח קשור לגיל? מה מאפיין אדם ובוגר ואדם ילדותי? מה הסימנים שמיד עם הימצאם תדעו אם אדם מסוים ילדותי או לא? שאלה דפוקה,אני יודעת,אבל זה חשוב ליואם זה לא קשור לפורום,אשמח ואודה לכם שתפנו אותי לפורום הנכון לשאלה זו תודה מראש
ניקול..
 

IamRa

New member
יש לי השערה

לדעתי ההבדל בין אדם בוגר לאדם ילדותי הוא התפשרות. מה שאדם ילדותי לא יהיה מוכן לקבל, אדם בוגר ואחראי יהיה מוכן. אדם ילדותי רוצה הכל ולא מבין שהוא לא יכול לקבל, אך אדם בוגר כבר מבין שצריך להתפשר בחיים. במידה מסויימת, אני מעדיף להיות ילדותי מאשר להיות אחד שהחיים שברו אותו.
הכל תלוי כמובן בקונטקסט. אדם בוגר לא יתפשר על כל דבר כמובן.
 

למה???

New member
אז ככה...

תמיד היו אומרים לי את הדבר הבא- * ילד בטוח שהוא מרכז העולם הכל נוצר בעולם הזה רק בשבילו, כל מה שהוא רוצה הוא בטוח שהוא יקבל כי תמיד יהיה אנשים מסבבו שידאגו לו. לאט לאט כשהוא מתבגר הוא מבין שזה לא ככה... (הוא קולט שגם לשאר האנשים בעולם יש רגשות ובאיזשהו שלב הוא מפסיק לצרוח בקולי קולות כל פעם שהוא רוצה משהו כי הוא מבין ש"זה לא בסדר" וששאר האנשים לא עושים זאת ובגלל שהוא לא צורח כדי לקבל דברים הוא לא משגע את ההורים שלו כל פעם ואז הם גם לא תמיד מביאים לו מה שהוא רוצה והוא לומד לקבל את זה פשוט... אין לי כוח להמשיך... אז שיהיה- וכו') וזה אמורה ליהיות התשובה למה ההבדל בין ילד לבוגר. אבל... אני חושבת שאנחנו (למרות שהמון מכחישים את זה) נשארנו באותו מצב! אנחנו בטוחים שאנו מרכז העולם העולם! אין לנו אפשרות כמעט לחשוב אחרת... (טוב, אני לא אכנס לזה...) בכל מקרה, ילד מחצין את זה ולאט לאט מלמדים אותו שהוא צריך לקבל את כללי ההתנהגות של החברה! וגם יש לנו נטיה כבני אדם לחקות אחרים... ויש כללים שעל פיהם אדם אמור להתנהג (כמו לא לחרבן באמצע הרחוב) והילד פשוט לומד מה מותר ומה אסור ואין לו ברירה אלה לקבל את זה! הוא גם לומד לראות את המציאות מעבר למציאות שלו, למשל- "דעות פוליטיות" (כן, יש לילדים דעות פוליטיות... אבל זה לא באמת הדעות שלהם זה הדעות של ההורים שלהם בד"כ או של מישהו אחר... והילדים פשוט מאמצים אותם) לאט לאט הילד גם מבין מה המשמעות של דעות פוליטיות ולומד שצריכה ליהיות לו דעה בעיניין... בקיצור אני רואה את ההבדל בין ילדותי לבוגר ככה * אדם ילדותי לא יודע/ לא מתנה ע"פ חוקי והתנהגות החברה המוסכמים. * אדם בוגר לומד לקבל את החברה וליהיות חלק מתוכה (ומנסה לעשות את מיטבו בד"כ) שאלה מעניינת בכל מקרה... אלכס...
 
איפיון בגרות ואפיון ילדותיות

לא קשור בגיל חד וחלק! אם כי קשור במה שאדם עבר בחייו. אדם מבוגר כבן 30 ואף יותר יכול להיות ילדותי מפני שאין הוא חווה מכאובים בחייו ואחרי הכול מכאובים וכמובן שגם אחריות מבגרים אדם. אך אדם בן 20 ואף נער בן 16 יכולים להיות בוגרים יותר מאותו אדם בן 30 מפני שהם כן חוו מכאובים שאותו בן ה-30 לא חווה. הרבה סיבות יכולות לגרום להתבגרות אצל אדם צעיר נפש כמו גירושין (בין אם הם שלו או של הוריו), מוות במשפחה, לקיחת אחריות מוגזמת, צפיות מוגזמות מן ההורים שמחייבים את האדם לנהוג על פי הצפיות ועקב זה אין באפשרותו לנהוג כילד, עצמאות יתרה, פגיעות רבות עקב אדם שאתה סומך עליו/שהוא קרוב אליך/שאתה אוהב וכן הלאה הרשימה יכולה להמשך מכאן ועד מחר ומאידך אדם בן 30 שעודנו חי בבית (בצורה כזו שמטפלים בדבריו כן, כן, יש כאלה שאמהותיהם עדיין עושות להם כביסה או מאידך אדם שלוקח את הכביסה שלו לאמו למרות שהוא גר לבד
גם כאלה יש), אדם שלא היה במערכות יחסים (זוגיות רציניות), אדם שהכול בא לו בקלות (מציאת מקום עבודה במהירות, וכן הלאה) יכול "להרשות" לעצמו להיות ילדותי מפני שאין הוא מכיר חיים אחרים. לעומת זאת אדם שיש לו ילד לא יכול להיות ילדותי מפני שכעת שהוא צריך לשמש דוגמא בוגרת למרות שאין הדבר כך תמיד. לסיכום: אנו מתבגרים כתוצאה מחוויות (לעיתים טראומתיות) שאנו עוברים במהלך היום יום, אנו מתבגרים כתוצאה מדוגמא שאנו לוקחים ומשתמשים בה כאשר אנו רואים אותה אצל אנשים אחרים, אנו מתבגרים ככל שאנו צוברים נסיון וחיים כך שאין לכך גיל מסויים, אנו מתבגרים כאשר הגיע תורנו לשמש דוגמא בוגרת וכן הלאה. אדם בעל מספר גבוה יכול להיות יותר ילדותי מאדם בעל מספר נמוך ממנו בגילו. אומנם יש דברים שבצעירותינו אין לנו אפשרות לעבור כגון: עצמאות מוחלטת עד שאנו מגיעים לגיל 21-22 ומשתחררים סופית מן הצבא אל העולם הפתוח אך יש כאלה שלא זקוקים ל"עצמאות" מעין זו בכדי להיות בוגרים. לבגרות אין מספר.
 
למעלה