שאלה
- פותח הנושא קצה11
- פורסם בתאריך
שמלת תחרה1
Well-known member
תפרט מעט.
קצה11
Well-known member
למשל אני יכול לעשות פווו לסבא (לא שלנו מהפורום אלא לפרח הסביון שהזדקן) ולהעיף את הזרעים לכל עבר
אם רואה לחם יבש / חטיפים/ פיצוחים שנפלו אני דורך שיהיה לציפורים קל לנקר אני מניח שלצופה מהצד ברחוב זה נראה מוזר
וגם סרטים מצוירים (לא כולם) יכולים לא לשעמם
משתפרת1
Well-known member
נשארו הסקרנות, הרצון לחידושים ולהרפתקאות. אז הכושר הגופני מעולם לא היה שווה משהו אצלי, לכן דווקא בגילי המופלג אני עובדת על זה ומחזקת את עצמי, שנוכל להמשיך ולחקור, להתנסות.
צביה.ש
Well-known member
ברור שנשאר, בכל אחד נשאר...
לא חשוב כמה רצינית אני אהיה בחיים ובעבודה, כשאני רואה ונפגשת את אמא שלי תמיד חוזרת להתפנק ולהשתטות יחד איתה... זה מרגיע ומרענו את חיי השגרה...
מידי פעם יש את הצחוק השטותי וזה בסדר... העיקר שיודעים לעשות סטופ. צריך להיות הכל במידה.
כאחד שגר עם בנו בן ה11 וחצי בבית, זאת אצלי שיגרה לשחק איתו למשל כדורגל בפארק הסמוך.
השבוע היינו בבריכת שחיה, בחופש הגדול מדי יום ה' אני לוקח אותו לבריכה.
משחקים במשחקי מחשב ביחד, למרות 72 שנותיי אני עדיין מרגיש כמו ילד.
לפני שבועיים היינו בחוף הים ושתי נשים מבוגרות נעצו בנו עיניים
אני מניח שהן התווכחו ביניהן האם אני סבא שלו? או סבא רבא שלו?
אבל כשאישתי חזרה מהים הם קיבלו את כל האסימונים הנחוצים לסקרנות שלהן,
כי היא מיד חיבקה אותי ועטפה את שנינו עם המגבת
כשהיא מגניבה לי נשיקה קטנה. (אישתי לא פראיירית, היא קלטה את המבטים ורצתה להכניס לשתי הקצ'קות קצת)
ת'אמת? זה עושה לי טוב.
אני חושב שאילו לא נישאתי לה והייתי כיום נשאר לגור לבד וערירי בבית
הייתי כבר מזמן "מחזיר ציוד".
ברוך ה' אני עדיין כמו שאומרים "על הרגליים" כי יש לי בשביל מה לחיות.
נוסע לקניות/ מבשל מגיש להם להאכול.
אתמול בערב הכנתי להם פיצה
המחמאה שקיבלתי מהילד שווה מיליון $
"אבא, הפיצה שלך יותר טעימה מפיצה האט"
ממחמאה כזאת אני נמרח כמו חמאה על המחבאט.
משתפרת1
Well-known member
כאחד שגר עם בנו בן ה11 וחצי בבית, זאת אצלי שיגרה לשחק איתו למשל כדורגל בפארק הסמוך.
השבוע היינו בבריכת שחיה, בחופש הגדול מדי יום ה' אני לוקח אותו לבריכה.
משחקים במשחקי מחשב ביחד, למרות 72 שנותיי אני עדיין מרגיש כמו ילד.
לפני שבועיים היינו בחוף הים ושתי נשים מבוגרות נעצו בנו עיניים
אני מניח שהן התווכחו ביניהן האם אני סבא שלו? או סבא רבא שלו?
אבל כשאישתי חזרה מהים הם קיבלו את כל האסימונים הנחוצים לסקרנות שלהן,
כי היא מיד חיבקה אותי ועטפה את שנינו עם המגבת
כשהיא מגניבה לי נשיקה קטנה. (אישתי לא פראיירית, היא קלטה את המבטים ורצתה להכניס לשתי הקצ'קות קצת)
ת'אמת? זה עושה לי טוב.
אני חושב שאילו לא נישאתי לה והייתי כיום נשאר לגור לבד וערירי בבית
הייתי כבר מזמן "מחזיר ציוד".
ברוך ה' אני עדיין כמו שאומרים "על הרגליים" כי יש לי בשביל מה לחיות.
נוסע לקניות/ מבשל מגיש להם להאכול.
אתמול בערב הכנתי להם פיצה
המחמאה שקיבלתי מהילד שווה מיליון $
"אבא, הפיצה שלך יותר טעימה מפיצה האט"
ממחמאה כזאת אני נמרח כמו חמאה על המחבאט.
בכוונה לא בחרתי בביצוע של מתי כספי. תחליף את הבת שלו בבן שלך, ובוא נדייק:
כשנולדה בתי ושיחקנו איתה בגן השעשועים בכל המשחקים, טיפסנו למגלשות והסתחררנו בקרוסלות, רקדנו במסיבות גן, השתתפנו בפעילויות בית ספר- היתה זו ילדותנו השניה.
בין הבת לבן יש הבדל שנים גדול. גם איתו שיחקנו, עלינו למתקנים בלונה פארק, גלשנו במגלשות מים, ארגנתי וליויתי פעילויות של השכבה. ילדותי השלישית.
ואז הגיעו הנכדים. אנחנו סבים מעורבים מאד. יש לנו אינסוף שעות של ביחד, לקחנו אותם להמון פעילויות משותפות, טיולים, בילויים, נסיעות. ילדות רביעית.
טעם החיים.
וודאי. אוהבת להתנדנד עם הנכדים.
תכננתי להיום ללמד את הנגדים מחזיק מפתחות מ4 חוטי ניילון.
בדיוק חושב לעצמי כבר זמן מה עד כמה לא השתנה יותר מדי אצלי וגם אצל רבים אחרים שאני מכיר מאז צעירותם
. אם פעם חשבתי שמבוגר הוא בהכרח אדם שונה מצעיר, היום אני סבור שאופיו של אדם הוא אופיו ללא קשר מיוחד לגילו. כמובן שיש דברים שמשתנים עם השנים, אבל בסופו של דבר רוב המאפיינים נמצאים אי-שם בפנים. גם אם זה לא בא לידי ביטוי כל יום ויום.
ריקי זו אני
Well-known member
למשל... למשל...
מאז שהייתי נערה צעירה ומודעת... הבנתי שאני רחוקה כאורך
הגלות מלהיות נשית... או 'שאפה' והשתדלתי ללכת בבגדים שמכסים 'הכל'...
מאז ועד היום... הולכים לים... בגד ים אבל מעל - חולצה...
מתרבות האין... אל תרבות היש...
מגזימה (במודע) במתן סכומי כסף לחתונות ושאר שמחות... למשפחה שלי...
ודאי לגרעינית אבל המורחבת (רק לצד שלי... - להם 'יש'...).
מאז שהייתי נערה צעירה ומודעת... הבנתי שאני רחוקה כאורך
הגלות מלהיות נשית... או 'שאפה' והשתדלתי ללכת בבגדים שמכסים 'הכל'...
מאז ועד היום... הולכים לים... בגד ים אבל מעל - חולצה...
מתרבות האין... אל תרבות היש...
מגזימה (במודע) במתן סכומי כסף לחתונות ושאר שמחות... למשפחה שלי...
ודאי לגרעינית אבל המורחבת (רק לצד שלי... - להם 'יש'...).
קצה11
Well-known member
אני כל כך מבין אותך לגבי החלק הראשון
אבל יש גיל שאומרים לעזאזל עם הכל אני מקבל את עצמי כמו שאלוהים ברא אותי ושיקפצו למי אכפת מה הם חושבים
אני לא מגזים במתנות, נותן בנדיבות אבל לא בהגזמה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.