זה נכון לאקדמיה לא במקצועות הרפואה שזה בצמוד לעבודה מעשית במחקר בבי"ח.
ברפואה פרופ' הם מנהלי מחלקות או בעלי תפקידים בכירים.
דווקא להפך. ברפואה מאוד מאוד פופולרי לראות אנשים שמפרסמים הרבה זבל בדיוק מהסיבה שיש הרבה בציבור שאנשים חושבים שאם מישהו פרופסור זה אומר שהוא גם רופא יותר טוב ולכן ישלמו אצלו יותר לפרטי. "גרפומנים" קיימים ברפואה כנראה יותר מאשר בכל נישה אחרת. ברפואה קיימים גם שני מסלולים: מסלול "רגיל" ומסלול "קליני". במסלול ה"קליני" הדרישות לפרופסורה מקלות יותר. הציבור הרחב לא באמת יודע להבדיל בין "פרופסור חבר במסלול הקליני" ל"פרופסור מן המניין" במסלול הרגיל. אם תבדקי לדוגמה את כמות המאמרים שפרסם יהודה שיינפלד, זה יוצא שמהרגע שקבל את ה MD הוא פרסם מאמר בערך כל שבועיים. זה נראה לך רציני? אצל רבים שם המטרה היא לא הסקרנות המחקרית והידע אלא רק הצבירה של papers בדיוק מהסיבה שציינתי.
אם צריך לבצע פעולה כירורגית, אז ברור שייבצע אותה, אבל דברים אחרים לא.
למשל, שאני הולכת לרופא מומחה, אני מביאה קלסר עם כל החומר. נראה לך שרופא של הקופה ייקרא את כל החומר?
הכל בהתאם למורכבות המקרה. יש מצבים שיש צורך באנמנזה ארוכה יותר ומעבר על על הרבה חומר קודם ויש מקרים שלא. וכן גם רופאי הקופה יעשו את זה. דרך אגב, היום ניתן גם לבחור מנתח בבתי חולים ממשלתיים, אבל ההשלכה עלולה להיות המתנה ארוכה יותר.
למה אתה חוזר על דברים שכבר הסברתי לך, בנוגע לכך שחייבים גם וגם ואי אפשר רק פרטי?
כמות הזמן שאותו רופא יקדיש לך ברפואה פרטית היא לפחות כחצי שעה ואילו ברפואה ציבורית, זה יהיה המינימום שבמינימום.
אני לא צריך שתסבירי את המצב בישראל (זה ממש לא המצב שקיים בכל העולם). אולי כדאי שתחזרי שוב לשאלה של stavanit האם הרופא ברפואה הציבורית ידע לתת לה את התרופה הנכונה. אז התשובה היא כן. הוא ידע. העניין הוא שאנשים "מתאהבים" במעטפת. משרדים יותר יפים, מזכירות יותר מחייכות, יחס יותר נחמד וכו'. הדיון מתמקד במקצועיות וידע. הידע לא נעלם לרופא כשהוא עובד בקופה. כיוון שבישראל אין הפרדה בין מערכת ציבורית לפרטית ברפואה, הדרך העיקרית והנוחה להביא אנשים מרפואה פרטית היא ע"י כך שתמשוך אותם מהציבורית. לכן רק מהשיקול הזה כדאי לרופא להיות מקצועי. כי מי שיהיה רופא חרא (מבחינה מקצועית) בציבורי גם לא יבואו אליו לפרטי. את האינסנטיב יוצרים ע"י כך שהרפואה טובה אבל התורים ארוכים, המזכירה חסרת סבלנות ואתה מתייבש בתור.
בעניין הזה רפואה היא מקצוע חריג בישראל. את לא תראי מישהו שעובד בפרקליטות וגם משמש שעורך דין פרטי למשל. (באופן כללי לעובדי מדינה אסור לעבוד בעבודה נוספת לפי התקשי"ר וזה דורש אישור מיוחד. אצל רופאים האישור דה פקטו הוא אוטומטי). יש בעייתיות עם העניין הזה, ובשנים האחרונות מנסים לשים רגולציה ולהגביל רופאים מלקבל באופן פרטי מבוטחים של אותה קופה שהם עובדים איתה (זה עדיין בשוליים). לדוגמה במדינת קנדה ככל שאני זוכר, רופא צריך לבחור מערכת פרטית או ציבורית ולא יכול להחליט שהוא עובד בשתיהן (סוג של opt out). כך שזה ממש לא נכון שאי אפשר רק פרטי , אבל זה תלוי גם במערכת הבריאות כולה ובביטוח הבריאות שקיים במדינה.
הניסיון והוותק הם גורמים חשובים ואני לא מהמרת על גופי או על גופם של מכיריי.
לא אמרתי שלא, אבל איך זה סותר? כבר ציינו שרופאים פרטיים מקבלים גם בקופה ולכן הניסיון והותק קיימים גם שם. זכותך לחשוב שלפנות לרפואה הציבורית (שקיימים בה את אותם רופאים העובדים בפרטי) זה להמר על גופך , אבל זה לא הופך את זה לעובדה.
אני רוצה לסייג את דברי משתי דיסיפלינות : פסיכיאטריה ורפואת שיניים. שם ניתן למצוא ולא מעט, רופאים המקבלים רק בפרטי ולא ברפואה הציבורית. הדבר נובע בין היתר מסיבות היסטוריות של הכיסוי הביטוחי (בפסיכיאטריה כנראה יש גם את העניין של הסטיגמה). בשנים האחרונות יש גם מעט תזוזה בעניין הזה בעקבות הרפורמה בבריאות הנפש, והרפורמה הביטוחית ברפואת שיניים שהתחיל ליצמן - אך הדרך עדיין ארוכה.
