שאלה

[cobeh]

שאלה

במחילה מראש, הדברים אינם נוגעים לענייני צרכנות. קודם כל אלף תודות למגיבים שייעצו לי בנושא בעבר. עזרתם לי מאד, אני לא יכול להפריז עד כמה. ברזילי, SicTransit, ladybug4NLP והאחרים באמת תודה מעומק הלב אז ככה. לפני כחודש אמי נפלה ושברך את הירך. היא נותחה ואושפזה באורתופדית באיכילוב. כעבור ימים אחדים הרופא אמר לי שהיא תישלח להמשך שיקום בבית. בני משפחה של מאושפזים במחלקה אמרו לי שהם מנסים לשלוח את כולם הביתה בהקדם, ואני חייב להתעקש על שיקום במחלקה מתאימה, משום שקשה מאד עד בלתי אפשרי להשתקם בבית אחרי פגיעה כזו, בעיקר משום האיכות והאינטנסיביות של הטיפול הפיזיותרפי, וההשלכות של שיקום לקוי בגיל הזה הן איומות ונוראות. אז פניתי לעובדת הסוציאלית שבהתחלה אמרה שאין לערער על החלטות הצוות הרפואי, אבל חירבשתי משהו במהלך השיחה על כך שפניתי לעמותה לזכויות החולה (לא פניתי, אני לא בטוח שיש עמותה כזאת, נתקלתי באיזה דף מידע בחיפוש גוגל שמאז אני לא מוצא) ואז היא שינתה קצת את הטון ואמרה שתבדוק מה אפשר לעשות. עוד באותו הבוקר קיבלתי טלפון שהצוות הרפואי שינה את טעמו והיא תועבר לאשפוז במחלקת שיקום אותרופדית-גריאטרית באיכילוב. בשבועיים האחרונים היא מאושפזת במחלקה. למרבה הצער היא סובלת מירידה קוגניטיבית מאד קשה, קיוויתי שזה משהו שקשור לתרופות שהיא מקבלת וזה מאד זמני, אבל כנראה שזה יותר חמור. היה לה רקע של ירידה קוגניטיבית קלה, אבל באופן כללי היא היתה עצמאית ובמרבית הזמן צלולה. בתחילת השבוע דיברה איתי עובדת סוציאלית שהודיעה לי שהיא אובחנה כסובלת מדימנציה קשה וצפוי לה שיקום ממושך. היא אמרה שהרופאים ממליצים שהיא תהיה בהשגחה 24/7. בימים האחרונים הם סוג של קושרים אותה לכסא הגלגלים מחשש שהיא תנסה לקום ותמעד (לדעתי זה קצת הגזמה). אני מגיע למחלקה משעות אחה"צ ומתיר אותה. היום כשלקחתי אותה לישון היה מונח ליד המיטה שלה מכתב המודיע על שחרור בעוד ימים אחדים. שוחחתי עם אחד הרופאים שאישר את הבשורה. ואמר לי לפנות לטיפול בעיסוק ביום ראשון לגבי מידע על המשך טיפול בבית. אז שוב, פציינטים אחרים ובני משפחה (חלק היו מאושפזים איתה במחלקה האורתופדית, מתברר שזו פגיעה די שכיחה) אמרו לי שצריך להאבק להשאיר אותה במחלקה, ולא להעז להחזיר אותה הביתה במצב כזה, לפחות עד שהיא יכולה פיזית ללכת לשירותים לבד. אחת המטופלות סיפרה שכבר לפני יותר מחודש הם הודיעו לה שהיא עוזבת, ובעקבות שיחה עם הבן שלה הם נמלכו בדעתם. והיו עוד כמה סיפורים דומים. בקיצור אני מאד חושש, גם בלי קשר לנושא השיקום האורתופדי שלה אני לא רואה איך אני מתארגן על מטפלים 24/7 בתוך ימים אחדים (גם אמרו לי אנשים במחלקה שזה בלתי אפשרי). כאמור רק בתחילת השבוע נאמר לי שהיא זקוקה לעוד שיקום ממושך. וברמה הפיזית אני לא רואה איך אני מכניס אותה הביתה לא כל שכן מחליף לה חיתולים. בשיחה עם הרופא כמעט ולא אמרתי דבר. הוא נשמע מאד החלטי ואני מטבעי סובל ממחסור באסרטיביות. וכנראה שגם ב-common sense. בטיפשותי הרבה אמרתי לעובדת הסוציאלית בשיחה הנ"ל שאני מתכוון לעבור לגור עם אמי ולעזור לה כמיטב יכולתי (מה שנכון) ובעקבות השיחה עם הרופא אני מניח שזה מה שהוביל להחלטת השחרור בטרם עת (כששאלתי מה אני עושה עד שיהיו מטפלים, הוא אמר שהוא הבין מהעובדת הסוציאלית שאני אהיה איתה). אשמח מאד לעצה תודה מראש על ההקשבה

 

[cobeh]

עוד הערה קטנה

בשיחה האחרונה הרופא אמר לי שמבחינתם הם "הגיעו איתה ל-plato". ברור לי שזה לא נכון (אבל מה אני כבר יכול להגיד לו). בכל פעם שאני מגיע לפיזיותרפיה אני רואה שיפור. ומדובר כאמור בשבועיים בסך הכל. כשהיא הגיעה למחלקה היא בקושי יכלה לזוז.

 

[עוגיפלצת113]

אתה לא רוצה להקשיב

האמת לא נעימה. והאמת היא שאין דרך לשפר מצבו של אדם דמנטי בשיקום. אין דרך לעזור לו מפני שנדרש שיתוף הפעולה הקוגנטיבי של האדם מה שהוא אינו מסוגל לו. זה בערך כמו לבקש מתינוק להבין את משפט פיתגורס. מעבר לכוחותיו של האדם. התעללות. לא קשורים את אימך לכיסא, אלא שמים לה חגורת בטיחות. שכן אם היא תקום- בגלל שהיא דמנטית ואינה מכירה במגבולותיה וסביבתה, ותיפול- מפני שהיא שברה את הירך ואינה יציבה, בית החולים יישא באחריות, לא אתה, ואתה תוכל לתבוע (ועל הדרך לקבל כסף ממערכת הבריאות הדלילה גם כך על חשבון משלם המיסים). ובכל מקרה, אם היא תיפול היא יכולה למות. מה שאינו עניין מצחיק כלל, ולכן ננקטים כל אמצעי הבטיחות הראויים להבטחת שלומה. לעניין המטפלים הזרים- קיים מסלול מזורז לקבלת היתר להעסקת עו"ז. יש להעזר בעו"ס לשם הגשת המסמכים הרלוונטיים לרשות האוכלוסין וההגירה ובט"ל.

 

[ב ר ז י ל י]

עוגיפלצת צודקת - ותוספת קטנה לדבריה

כדאי שתפנה לחברה המטפלת בעובדים זרים, שם ידעו להדריך אותך איך לנהוג, יש להם גם נסיון וגם אינטרס.

 

[SicTransit]

עובדים זרים

אל תתמהמה בעניין הזה, כי בגלל שבחודשים האחרונים כמעט לא הרשו לעובדים זרים להגיע (היתה איזו ועדת חריגים אבל בגדול העסק נעצר) נוצר תור גדול. &nbsp פעל בהתאם לעצה של ברזילי ואולי אתה יכול לברר גם בבט"ל אם אפשר לקבל עזרה בהליך מקוצר, אם כי אני לא אופטימי.

 

[cobeh]

תודה רבה.

מהנסיון שלי עם בט"ל אלה דברים שלוקחים זמן, גם בהליך מקוצר. בכל מקרה אין לי כוונה להתמהמה.

 

[סתם מבקרת]

מהנסיון שלי, ממש בתקופה האחרונה, בט"ל ראויים לשבח על התגובות

המהירות והיעילות שלהם. יתכן ולצורך קביעת הזכאות וגובהה זה לוקח מעט יותר זמן כי הם שולחים אח/אחות הביתה אבל אולי עם חוות דעת מהשיקום התהליך יהיה מהיר יותר. אגב, אישור להעסקת עובד זר קיבלתי מרשות האוכלוסין תוך כשבוע מהבקשה (ממש בשבוע שעבר).

 

[עוגיפלצת113]

בתהליך מקוצר אפשר רק לקבל עו"ז שנמצאת בארץ

לא לייבא אחת מחו"ל מתוך מטרה לזרז את התהליך ולתת פרק זמן גישור עד לקבלת היתר קבוע.

 

[SicTransit]

קצת מזכיר סרטים ישנים, אבל

במודעות אבל מוזכר לפעמים גם עוזר/ת פיליפיני, כך שאפשר לקבל דרכן מצביע לכיוון אפשרי. הפלוס הוא גם בעצם הידיעה שיש כרגע מישהו חופשי שמן הסתם מחפש עבודה, וגם בכך שמי שטורח להזכיר את המטפל הזר כנראה מרוצה ממנו. &nbsp (לצערי מבוסס על ידע אישי)

 

[cobeh]

תודה.

היא לא צמח. היא פותרת איתי תשבצים. היא נענית לכל ההוראות של הפיזיותרפיסטים. אני רואה בכל סשן את השיפור בתנועה של הרגל שלה. מלבד זאת, חלק לא מבוטל מהמאושפזים שם סובלים מירידה קוגניטיבית. זה ממש לא נכון לקבוע באופן קטגורי שאי אפשר לשקם מי שסובל מדמנציה. עובדה שהיא עוברת שיקום, וכאמור בשיחה שלי עם העובדת הסוציאלית מיום ב' האחרון היא אמרה לי שעוד צפוי לה שיקום ממושך במחלקה (למרות שהיה ידוע על הבעיה הקוגניטיבית, זה למעשה היה הנושא העיקרי בשיחה), כנראה שכאשר אמרתי לה ברוב חוכמתי שאני מתכוון לעבור לגור אצלה וכו' זה מה שגרם לשינוי דרמאטי בתכנית. מכל מקום, היא אמורה להשתחרר ביום ג' הקרוב, ואין סיכוי שאני אספיק להתארגן על מטפלים או אפילו לשלוח את הטפסים המתאימים. העובדת הסוציאלית אפילו לא בישרה לי על השחרור, כאמור במקרה ראיתי את המכתב אתמול בשעות הערב המאוחרות. כמובן שאם אין מנוס, אני אקח אותה הביתה ואעשה כל מה שצריך. אתה לא חושב שראוי לבקש לדחות את השחרור בעוד כמה ימים ? לפחות עד שאני אתארגן על עזרה בכל מה שקשור לשירותים.

 

[סתם מבקרת]

שתדע שאם אתה פונה לחברת סיעוד הם נותנים מטפל/ת למספר שעות

ביום על חשבונם, למשך כשבוע שבועיים, עד שיש אישור מבט"ל לשעות סיעוד. כמובן בתנאי שלחברה יש מטפלת מתאימה (מטפלות שעתיות הן ישראליות). אפשר לפנות למספר חברות ולבדוק איתן. כמובן שאם יש יכולת ניתן להעסיק מטפלת באופן פרטי. אפשר לברר עם העוס"ית בבי"ח.

 

[cobeh]

תודה רבה

 

[ladybug4NLP]

אתה עובר אתה כמעט מה שאנחנו עברנו עם אימי ז"ל

1. קודם כל דחוף להוידע להרופאים ולעובד סוציאלי שאתה לא עובר אליה הביתה 2. גם אצל אימי שכבר היתה דמנטית חלה ירידה עצומה בקוגניציה בחלקה בגלל שיצאה ממקום מוכר ובעיקר כי תרופות להרדמה גורמים אצל חלק מהחולים ירידה שכזו וגם פגיעה. יש שחוזרים לעצמם, יש שחוזרים חלקית ויש שלא 3. מיד להוצאי תכתב מעובד סוציאלי ומרוא מומחה גריאטרי בבית החולים שהחולה אובחנה עם דמנציה, לא מסגלת להתנהל לבד וזוקה להשגחה 24 שעות ביום 4. עם המכתב הזה לפנות לחברה שעוסקת בתווך עובדים זרים 5. לא להסכים להוציא אותה עדיין מבית חולים, שתהיה לפחות חודש בשיקום במיוחד אם אתה רואה שיש שיפור 6. בשום אופן לא להסכים ל"יבוא" עובד זר מחו"ל. גם לוקח זמן וגם זו עובדת שאין לה מושג וצריכה בעצמה להקלט במדינה חדשה, לרב ללא ידיעת אנגלית או מינימום, ללא נסיון בטיפול. חולה דמנטי זקוק לעובדת מנוסה עם הרבה סבלנות כי הם עוברים הרבה פאזות כולל תקופה של אגרסיביות יתר. מה שצריך זה תמיד להסכים למה שחולה אומר, אבל לעשות את מה שצריך. ויכוח עם חולה דמציה בכל שלב מביא לעוד יותר אגרסיביות של חולה שנאבק בכל הכח בשביל לשמר קצתת עצמאות 7. דע לך שכל חברה שאתה נרשם אליה גובה ממך דמי הרשמה של כ-2000 ש"ח וגם אם בסופו של דבר לא שלחו לך עובד, די קשה לקבל חזרה. אם מצאת יש לפנות דחוף לביטוח לאומי לאישור ואח"כ למשרד הפנים (חברת הסיעוד אמורה לעזור 8. היכן אתה גר? אם הכי גרוע יגיע תצטרך לקחת עובדת זרה שנמצאת בין עבודות או חברה של חברה עד שתקבל את כל הרשיונות. ברגע שיש לך אישור שהגשת בקשה, העובדת שלך (אם יש לה ויזת שהיה בתוקף) מוגנת ממח' ההגירה 9ץ PLATO, אמא שלי היתה כבר בבית אחרי שהייה שבבית חולים שיקומי ברעות ואח"כ בא פיזיוטרפיסט מקופ"ח (מכבי). הוא קידם אותה עד גבול מסויים וכשנמאס לו הוא גם הודיע שהיא הגיעה ל-PLATO. למזלינו היתה לנו מטפלת נפלאה שלימדה אותה לרדת 8 מדריגות כדי שתוכל לצאת אתה לטייל בכסא גלגלים (אם יש לה מעלית זה דבר נפלא). 10. אםתדיע עם אמא הביתה תוכל לקבל ממשרד הבריאות כסא גלגלים (נדמה לי שצריך רק פקדון), כסא לאמבטיה עוד כל מיני דברים. עד אז ניתן לקבל בשאלה מעזר לצייון, יד שרה. כנ"ל לגבי הליכון מקלות הליכה, מזרון נגד פצעי לחץ (גם במשרד הבריאות) 11. כי חשוב ואת זה כדאי לקנות זה מגן למיטה כדי שאמא לא תיפול בלילה. לא כדאי לשכור אשמח לענות לעוד שאלות אם צריך. תשאיר טלפון הרבה בריאות רפואה שלמה והרבה סבלנות נ.ב. כדאי להשתקשר לאגודה לדמנציה, יש להם הרבה אינפורמציה, כלי עזר וגם סדנאות איך להתנהל עם חולה שכזה

 

[ladybug4NLP]

דבר נוסף: בקש לראות את המבחן תוצאות של מבחן ובדיקת גריאטריה

שקבע שיש לאמא שלך דמנציה וגם הודעה בכתב. מה שאמרו לך לך בע"פ לא תופס. וגם האם יש לכם כרטיס כסף או זהב (למשל במכבי) או בכל קופ"ח או כל קופה אחרת או גם של חברת ביטוח אחרת? הם גם אמורים להשתתף (הממשלה הפסיקה בשנה האחרונה ביטוח סעודי של חברות פרטיות). כל ביטוח סעודי של קופ"ח מוגבל ל-5 שנים

 

[cobeh]

תודה רבה

יש לה מכבי זהב

 

[cobeh]

המון המון תודה

היום במחלקה ניסיתי לדבר עם האחים. הם אמרו לי לפנות ביום ראשון לרופא ו/או לעובדת הסוציאלית, ולא לפנות היום לרופא משום שהוא תורן ולא שייך למחלקה. אני מאד פסימי. מהשיחה האחרונה עם הרופא הוא נשמע מאד החלטי ואין לו כוונה לשנות את ההחלטה. לגבי מטפלים, יש לי נסיון טראומטי עם דנאל וגם עם ביטוח לאומי שעברתי עם אבי ז"ל. מטפלים ישראלים שאחד מהם היה אדם לא שפוי שנהג לשוחח בסלולרי בקולי קולות כל הזמן וניבל את פיו וממש הפחיד את ההורים שלי, השני שנהג לאחר ולחתוך הרבה לפני הזמן. ואבי ז"ל היה צלול מאד ואדם מאד חכם, אני לא רוצה לחשוב מה יקרה לאמא שלי עם אשה זרה. במיטה הסמוכה לה בבית החולים שכבה מאושפזת שגם כן סבלה מדינמציה, והמשפחה שלה הביאה אחות מוסמכת ועתירת נסיון (פרטית, לא ישראלית) שבקושי התייחסה אליה. זו אחת הסיבות שאמרתי לעובדת הסוציאלית שאני מתכוון לגור איתה. וזו אכן כוונתי. במצב שלה כרגע אני לא רואה איך מישהו יטרח או ידע איך להעסיק אותה ולעורר את הקוגניציה שלה. גם מבני משפחה של מאושפזים שמעתי סיפורי זוועה רבים ודומים, על ההתנהלות של ביטוח לאומי וחברות הסיעוד. קצרה היריעה מכל מקום כרגע מה שהכי מפחיד אותי שעוד שלושה ימים היא מגיעה הביתה ואני לא יודע מה אני עושה אפילו עם חיתולים, או להעלות אותה במדרגות. אני גם פיזית לא יכול לעשות את זה. היא שוקלת יותר ממני. המון תודה על המידע ועל העזרה רבה. באמת אין מלים

 

[עוגיפלצת113]

היא אמא שלך

לא אמא של העו"ס. אם אתה לא תדאג לה אז מי אתה מצפה שידאג לה? מצבם הקוגנטיבי והנפשי של אנשים משתפר פעמים רבות בבית או בסביבתם המוכרת. ככל שמשך האישפוז מתארך, כך גדל הסיכוי שהדמנציה תהפוך לקבועה.

 

[3תיתי]

הרבה זקנים סובלים מירידה קוגניטיבית רצינית, עקב אישפוז.

לעיתים זה הפיך! היה לנו נסיון כזה עם סבתא ז"ל. חזרה הביתה, וקמה לתחיה. ממליצה לפנות באופן פרטי לפסיכיאטר, שיבוא ויבדוק אותה, אפילו במחלקה, ככה בשקט.

 

[cobeh]

תודה

 

[Ani15]

מיד תודיע להם שאתה לא יכול להוציא אותה

א. כי אתה עובד ולא יכול להשגיח עליה, והם כבר אמרו שהיא צריכה השגחה 24/7 ב. כי אתה צריך להתאים את מקום המגורים שלה לכסא גלגלים, גישה לשירותים בכסא וכו. ג. כי אתה לא יכול לעבור לגור אצלה, וכשאמרת את זה התכוונת רק לתקופה מוגבלת ואתה מבין עכשיו שזה לא ריאלי ולכן אתה בתהליך למצוא לה השגחה מקצועית. תגיד להם את זה עכשיו, היום. אפילו שששי ויש רק צוות תורן ויגידו לך לדבר עם הרופא הבכיר ביום ראשון. תגיד להם שירשמו את זה בתיק ושתגיד גם ביום ראשון. אין ברירה, תצטרך לגדל אסרטיביות ולהגיד להם שמכיוון שהיא צריכה השגחה מלאה, כפי שהם אמרו, אז תשחרר אותה מהמחלקה רק כשתהיה לך השגחה כזו, ואתה עובד על זה. ביום ראשון בקש פגישה מסודרת (לא במסדרון) עם הרופא המטפל שלה ובקש ממנו סקירה מלאה על מצבה, סיכויי ההתקדמות שלה והמצב העתידי הצפוי שלה. &nbsp ואז תתחיל לחשוב מה אתה עושה. סביר להניח שגם אם היא תמשיך להתקדם, מתישהו היא באמת תשתחרר ובאמת תצטרך עזרה רצופה. האפשרויות שעומדות לפניך הם: 1. לקבל שעות עזרה מביטוח לאומי ועל חשבונו. צריך טופסולוגיה עד שמאשרים את זה, ומדובר במקסימום 22 שעות שבועיות כך שזה לא פתרון מלא בכל מקרה. 2. להעביר אותה לבית אבות סיעודי 3. להביא לה עובד זר שיגור איתה בבית 4. להביא עובד סיעודי ישראלי על חשבונך בנוסף לשעות ביטוח לאומי. זה יקר מאוד ומוגבל עד 8 שעות ביום בלבד. בשעות אחרות תצטרך לטפל בה בעצמך. לכל אחת מהאפשרויות האלה יש משמעות כלכלית ואישית לא פשוטה, כך שאתה צריך קודם כל להחליט מה אתה עושה ואז לפעול בכיוון. זה ייקח זמן ואתה צריך להילחם שלא ישחררו אותה עד שאחד מהדברים האלה יתממש. &nbsp הכי חשוב שיהיה לך עם מי להתייעץ, ולא עם זרים בפורום אינטרנטי. יש לך אחים? דודים? קרובי משפחה אחרים? כדאי לשתף אותם ויפה שעה אחת קודם. אם אין לך קרובים כאלה, אולי חברים. אולי עמיתים לעבודה שמטפלים בעצמם בהורה קשיש ומכירים את ההתלבטויות. אם ממש אין אף אחד - יש עמותות לענין זה, למשל https://yad-sarah.net/community/יד-לתומך-סיוע-למשפחה/ https://caregivers.org.il/ אם גם שם לא תמצא עם מי להתייעץ, תוכל לפנות לעובדות סוציאליות שעוסקות בטיפול בקשישים בקהילה, למשל בעמותת מט"ב https://www.matav.org.il/ או בבתי אבות. שים לב שלכל אחת מהן תחום התמחות אחר וראיה קצת צרה של הנושא (ממש כמו לעובדת הסוציאלית במחלקה שאתה מדבר איתה כרגע). אל תנסה להתמודד עם כל זה לבד, זה כמעט על גבול הבלתי אפשרי. גם עם אמא שלך תצטרך להתייעץ, לא תוכל לכפות עליה פתרון שהיא לא תסכים לו. בהצלחה! זה לגמרי לא מצב פשוט.