סימבוליקת העורבים....
ראשית כל, חשוב להזהר מלהניח שכל מה שקורה מסביבנו מכוון באופן ישיר אלינו. זה מוביל לאשליות ופאראנויה מיותרים. לעצם העניין: הלא-מודע שלנו "משתמש" פעמים רבות במכאניקה פנימית שנקראת "הקרנה" (PROJECTION). המכאניקה הזאת גורמת לכך שהאדם יראה בעולם מסביבו כל מיני ביטויים של הלא-מודע שלו. זה קורה לרוב כאשר ישנם תכנים שאמורים להיות מודעים אבל נדחקו ללא-מודע, או כאשר ישנם תכנים חדשים שמתחילים להעורר בנפש, אבל עדיין לא הצליחו לפרוץ למודעות - או שיש למודע "התנגדות" כלשהי אליהן. יש גם תופעה מעניינת שתוכן לא-מודע אשר מוקרן יגרום ל-"משיכה" של כל מיני תופעות כלפי האדם. כך שבמקרה שלך, ייתכן מאוד שאין מצב שבו יש פתאום יותר חיות מתות - אלא שאת שמה לב אליהם הרבה יותר. אבל לא רק זאת - ייתכן מאוד שההקרנה הלא-מודעת שלך "מושכת" אליך כל מיני דימויים של מוות וחורבן. נוצר מן "תזמון" פנימי (SYNCHRONICITY) בין החושים והתפיסות שלך, לבין הארועים החיצוניים (כמו העורבים). העורב לרוב משמש (באופן סימבולי) כמזהיר מפני סכנה או כמודיע על פעולה של "גורל" (במובן של פוטנציאל מאוד חזק) שממשמש ובא. הוא לאו דווקא שליח של פחד או "רוע" - אלא יותר מדבר על הכרחיות פנימית או כוחות חיצוניים אשר עומדים להשפיע על החיים באופן נחרץ. במיתולוגיה הסקנדינבית יש לאודין (בכיר האלים) שני עורבים, ששמם זכרון ו-מחשבה. המחשבה לפעמים מתועפפת לעולמות רחוקים, ויש תמיד חשש שהיא לא תחזור. הזכרון הוא שורש ההכרה העצמית, אבל הוא גם נטל של כאב מתמיד. אינני יודע מה המשמעות הספציפית של מה שקורה מסביבך, אבל ייתכן שאת חווה תקופה של לבטים פנימיים כבדים - ואולי תחושות של אובדן דרך וריקנות פנימית. או אולי ישנם תכנים חדשים שמחכים לפרוץ למודעות שלך - אולי יהיו אלה תכנים קשים ומפחידים - אבל זו טבעה של התבגרות... דני
