חרסינה משורינת
New member
שאלה
(אני בטח אתחרט על הרגע שפתחתי את זה פה) .
קצת רקע- יש לי בעיקר ידידים ותמיד זה היה ככה, גם בצבא האדם הכי קרוב לי בלי שום כוונה מינית מצידו או מצידי היה בחור. כך שאני ממש לא מכירה יותר מדי למעט בודדות מה זה אומר "חברות".
טוב, אז קודם כל אני לא מחפשת זוגיות משום סוג.
לא משנה מה הסיבות- זה לא מעניין אותי ואני לא רוצה את זה כרגע.
בזמן האחרון יצא לי להתחיל לשוחח דרך איזו קבוצה בפייסבוק עם בחור -
אמרתי לו מראש שאני לא מחפשת כלום וכן הלאה וחזרתי על זה כמה פעמים.
השיחות התחילו לגמרי ממקום תמים ולא ממקום של הכרות-
ולאדם עצמו יש גם הרבה ידידות קרובות ככה שזה גם לא סותר לדפוס של מי שהוא.
דברנו די הרבה ויש בינינו חיבור שהוא מעבר למילים . אחת הבעיות שלי היא שאין אצלי דבר כזה שהוא שיחה סתמית- אני תמיד קופצת למים עמוקים כי אם לא אין לי עניין. מלכתחילה הבהרתי שהשיחה שלנו לא אינטרסנטית - לא לקשר, לא לצורך מיני ולא לשום דבר. הוא הסכים לזה.
עוד משהו הוא שאני קצת שונה בתקשורת, ולא מתחברת לכל אחד. בקצרה- יש בינינו חיבור חזק מאוד ובגלל שבאמת קשה לי לפגוש אנשים מהסוג שלי (אני לא רומזת שיש בי משהו טוב מאחר- רק שונה) והוא מהסוג אז החיבור בינינו די עמוק. אני מתחילה משפט והוא משלים אותו אוטומטית ולהפך- כי צורת המחשבה דומה (אני יודעת שזה נשמע מוזר)- הוא מחבר באותה צורה את המציאות ומגיע לאותן מסקנות.
עכשיו הוא פיתח רגשות ואנחנו מכירים כבר תקופה- ואני לא ממש יודעת מה לעשות. מצד אחד בגלל שבאמת נדיר לי להכיר אנשים כמוני אני לא רוצה לאבד אותו כאדם ושוב- העניין או חוסר העניין שלי בו לא משנה- אני לא מעוניינת בזוגיות... ומכיוון שיש לו ידידות והוא אדם פתוח ולי אין שום בעיה במחשבה על קשר של ידידה- ידידה חשבתי שזה דווקא כן אפשרי.
אני מרגישה לא טוב עם המצב וכמה פעמים כבר אמרתי לו שעדיף שאולי נפסיק לדבר כי הוא מגלה כלפי נטיות "רכושניות" לא במובן של עם מי אני יוצאת ולמה אלא כמו מין דאגה והפגנה של מין "גבריות" שצריכה לדאוג לאישה ואמרתי לו שממש אין לי צורך בזה. אם אתה ידיד שלי אין שום סיבה להפגין איזו "אבירות" גברית , נכון?.
ובכל פעם שהצעתי שנפסיק לדבר למרות שכואב לי על זה - הוא לא מוכן לשמוע על זה ושאלתי אותו כמה פעמים אם בעיניו זה הגון שנמשיך לדבר למרות שיש לו רגשות חזקים למדי (לפי תיאורו) והוא טוען שזה לא משנה הוא רוצה שאשאר בחייו.
בקצרה אני די אובדת עצות - זה לא מחניף לי ולא נעים לי כלל לחוש שאדם מעוניין בי ואני גם מייצרת שיח שמעקר כל גילויים של כאלה במסגרת התקשורת הנוכחית.
אני אשמח לקבל כיווני מחשבה - גם ביקורת זה טוב.
אני באמת מבולבלת מהמצב וחשוב לי להבהיר שאני לא רוצה בשום צורה שהיא
לפגוע או לנצל אדם אחר לשום מטרה.
(אם אתם נותנים תשובה מוחלטת אז פרטו בבקשה בצורה מלאה)
בנוסף בלי שאלות על הסיבה לחוסר הרצון שלי בזוגיות תודה .
(אני בטח אתחרט על הרגע שפתחתי את זה פה) .
קצת רקע- יש לי בעיקר ידידים ותמיד זה היה ככה, גם בצבא האדם הכי קרוב לי בלי שום כוונה מינית מצידו או מצידי היה בחור. כך שאני ממש לא מכירה יותר מדי למעט בודדות מה זה אומר "חברות".
טוב, אז קודם כל אני לא מחפשת זוגיות משום סוג.
לא משנה מה הסיבות- זה לא מעניין אותי ואני לא רוצה את זה כרגע.
בזמן האחרון יצא לי להתחיל לשוחח דרך איזו קבוצה בפייסבוק עם בחור -
אמרתי לו מראש שאני לא מחפשת כלום וכן הלאה וחזרתי על זה כמה פעמים.
השיחות התחילו לגמרי ממקום תמים ולא ממקום של הכרות-
ולאדם עצמו יש גם הרבה ידידות קרובות ככה שזה גם לא סותר לדפוס של מי שהוא.
דברנו די הרבה ויש בינינו חיבור שהוא מעבר למילים . אחת הבעיות שלי היא שאין אצלי דבר כזה שהוא שיחה סתמית- אני תמיד קופצת למים עמוקים כי אם לא אין לי עניין. מלכתחילה הבהרתי שהשיחה שלנו לא אינטרסנטית - לא לקשר, לא לצורך מיני ולא לשום דבר. הוא הסכים לזה.
עוד משהו הוא שאני קצת שונה בתקשורת, ולא מתחברת לכל אחד. בקצרה- יש בינינו חיבור חזק מאוד ובגלל שבאמת קשה לי לפגוש אנשים מהסוג שלי (אני לא רומזת שיש בי משהו טוב מאחר- רק שונה) והוא מהסוג אז החיבור בינינו די עמוק. אני מתחילה משפט והוא משלים אותו אוטומטית ולהפך- כי צורת המחשבה דומה (אני יודעת שזה נשמע מוזר)- הוא מחבר באותה צורה את המציאות ומגיע לאותן מסקנות.
עכשיו הוא פיתח רגשות ואנחנו מכירים כבר תקופה- ואני לא ממש יודעת מה לעשות. מצד אחד בגלל שבאמת נדיר לי להכיר אנשים כמוני אני לא רוצה לאבד אותו כאדם ושוב- העניין או חוסר העניין שלי בו לא משנה- אני לא מעוניינת בזוגיות... ומכיוון שיש לו ידידות והוא אדם פתוח ולי אין שום בעיה במחשבה על קשר של ידידה- ידידה חשבתי שזה דווקא כן אפשרי.
אני מרגישה לא טוב עם המצב וכמה פעמים כבר אמרתי לו שעדיף שאולי נפסיק לדבר כי הוא מגלה כלפי נטיות "רכושניות" לא במובן של עם מי אני יוצאת ולמה אלא כמו מין דאגה והפגנה של מין "גבריות" שצריכה לדאוג לאישה ואמרתי לו שממש אין לי צורך בזה. אם אתה ידיד שלי אין שום סיבה להפגין איזו "אבירות" גברית , נכון?.
ובכל פעם שהצעתי שנפסיק לדבר למרות שכואב לי על זה - הוא לא מוכן לשמוע על זה ושאלתי אותו כמה פעמים אם בעיניו זה הגון שנמשיך לדבר למרות שיש לו רגשות חזקים למדי (לפי תיאורו) והוא טוען שזה לא משנה הוא רוצה שאשאר בחייו.
בקצרה אני די אובדת עצות - זה לא מחניף לי ולא נעים לי כלל לחוש שאדם מעוניין בי ואני גם מייצרת שיח שמעקר כל גילויים של כאלה במסגרת התקשורת הנוכחית.
אני אשמח לקבל כיווני מחשבה - גם ביקורת זה טוב.
אני באמת מבולבלת מהמצב וחשוב לי להבהיר שאני לא רוצה בשום צורה שהיא
לפגוע או לנצל אדם אחר לשום מטרה.
(אם אתם נותנים תשובה מוחלטת אז פרטו בבקשה בצורה מלאה)
בנוסף בלי שאלות על הסיבה לחוסר הרצון שלי בזוגיות תודה .
